אמניות דתיות בעקבות קולן הפנימי

עד לא מזמן, נתפסו לימודי אמנות במגזר הדתי כבחירה חריגה. "פעם היה צריך להוכיח קודם כל למשפחה, ואולי אפילו לבעל, למה ללכת ללמוד אמנות", אומרת ענת חן, ראש החוג לאמנות במכללת אמונה. "היו מקצועות מאוד מגזריים ומאוד מגדריים שאישה דתייה הייתה יכולה לבחור בהם". לדברי חן, פעם כשאישה דתייה הצהירה על רצונה ליצור, היא נחשבה לתמהונית.

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

• ברכת הגומל: חרדים נלחמים בעישון
  

אם כי החברה הדתית עברה כברת דרך מאז, נדמה כי לימודי אמנות עדיין אינם דבר מובן מאליו. "אתה לא חושב על פרנסה, אתה חושב על איזה דברים אתה רוצה להוציא החוצה, איזה דברים אתה רוצה לעשות ולהראות, ומה הכלים שלך לבטא את זה", אומרת הדס צור, סטודנטית לאמנות במכללה המיועדת לצעירות דתית.

זהות אישית מול הקולקטיב

תערוכת הבוגרות של מכללת אמונה, המכילה עבודות ציור ורישום, פיסול, וידאו מיצג ומיצב ונושאת את הכותרת "אני בתוך", מבקשת, כדברי הקטלוג, "להציף שאלות של זהות אישית ונשית אל מול הקולקטיב, הקשבה לקול פנימי אל מול חיים בחברה ובמציאות חיצונית והתכתבות מתמדת איתה". 

ואכן נדמה כי בוגרות המכללה שאבו את מקורות השראתם מתוך מאורעות החיים שלהן עצמן. העבודה של שירה בן פורת, למשל, "ספיריט", ציור שמן על בד, מתייחסת לאובדן של אחותה, שנהרגה ב-2008 בפיגוע דריסה בירושלים. "העבודה שלי, היצירה שלי, במיוחד העבודה הזאת, אני מרגישה שזה מוציא ממני הרבה מאוד, אני לא מפחדת להתעמת עם הכאב והזכרונות מהיום עצמו. זה תרפיה, זה מרפא", אומרת בן פורת.

בקטלוג התערוכה, לצד ציור של פני סוס על רקע מופשט, היא כותבת: "סוסים רצים, עומדים, מדמים אדם שאבד, רגש מתפרץ, מלאים בתשוקה לעבר ותקווה לעתיד. מקהים את הכאב ומשקיטים את הגעגוע. הם ה'ספיריט' שלי".

גם רחל חברון בחרה ליצור מתוך חוויות חייה, אך היא נמנעה מאירועים דרמטיים והתמקדה בפשטות היום יום. באחד מהעבודות בתערוכה, "מחשבות ביתי", היא מצלמת מגבת התלויה על ידית ארון באמבטיה. "פינות. פינות המסמלות עצמה וכוח", היא כותבת לצד הצילום. "אני מתבוננת בפינות ביתי שמספרות על דרך חיי. אני מגלה את המהות והאופי של הבית. מוצאת את המקום שלי כרעיה וכאמא צעירה לשני ילדים". צפו בבוגרות המכללה וביצירותיהן, המשקפות מסע בן ארבע שנים אחרי קולן הפנימי.