"רווח וכאב": השרירים של מייקל ביי התכווצו
אחרי שגיבש לעצמו סגנון קולנועי מופרז ב"הרובוטריקים", מייקל ביי מביא למסך את סרטו המאופק ביותר: דרמת הפשע הקומית "רווח וכאב", על מעלילהם של חבורת באדי-בילדרים בדרכם להגשים את החלום האמריקני. בר פאלי גם היא משתלבת בו, לצד מארק וולברג ודוויין ג'ונסון המנופחים
מי שיבחר להתייחס אל סרטיו של מייקל ביי ברצינות, יוכל לזהות בהם ממד סאטירי הלועג לתרבות הצריכה האמריקאית. תזזיתיות היתר שלהם עודפי האקסטרווגנזה והמראה האולטרה-מלוטש המזוהים עמם, רשימה חלקית בלבד, עשויים להיתפס בקריאה חתרנית כביקורת החלום האמריקאי הנוצץ והוולגרי. אין זה מקרה שסרטו החדש "רווח וכאב" ("Pain & Gain") אכן מעמיד במרכזו באדי-בילדרס, שבצד פיתוח שרירים חולמים על הלוקסוס שטומנת הבשורה על פי אמריקה.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
הטריילר של "רווח וכאב"
השילוב בין פיזיות, דינמיות וקפיטליזם עומד בבסיס הסרט, שבצד החיוב נאמר כי הוא עבודתו הטובה ביותר של ביי מזה שנים, ובצד השלילה - ובכן, זה בכל זאת סרט של מייקל ביי. הסיפור, שמבוסס על מקרה שהיה בשנות ה-90, מעמיד במרכזו את דמותו של דניאל לוגו (מארק וולברג), מאמן כושר ממיאמי שכבר בקריינות הפתיחה שלו קושר בין פולחן ניפוח-טיפוח השרירים לבין הישגיות והגשמה עצמית - שניים מאבני היסוד של האמריקנה.
הוא מוצא את ההזדמנות לכך בדמותו של ויקטור קרשו (טוני שלהוב המצוין), איש עסקים משגשג המתאמן במכון, שאינו חדל מלנפנף באוזני דניאל בהונו ורכושו. לא עובר זמן רב עד שדניאל מגייס שניים מחבריו למכון - פול (דוויין "דה רוק" ג'ונסון), אסיר משוחרר שחזר בתשובה, ואדריאן (אנתוני מקי) המכור לסטרואידים, ומציע להם לחטוף את ויקטור, ולאלץ אותו להעביר לרשותם את נכסיו.
אנתוני מקי, מארק וולברג ודוויין ג'ונסון. לא להסתנוור
העניינים מסתבכים כאשר השלושה מחליטים לחסל את קרשו, אחרי שהם מענים אותו כדי שיחתום על מסמכים המעניקים להם בעלות על רכושו. אלא שקרשו נותר בחיים (סידרת ניסיונות החיסול הכושלים היא אחת הסצינות המשעשעות בסרט), ומחליט לנקום בחבורה. לשם כך הוא שוכר בלש פרטי בדימוס (אד האריס), שנדמה כי באורח חייו הוא היחיד שאכן הגשים את החלום האמריקאי בצורתו ההגונה והצנועה. הסיפור, אגב, נמצא בשלב הזה רק בנקודת ההתחלה.
- בר פאלי: "סקסית זה מחמיא, אבל המשחק חשוב יותר"
- בר פאלי, גל גדות ואלונה טל: המלאכיות הישראליות של מארק וולברג
במקרה של דניאל וחבריו, האסתטיקה על סטרואידים של ביי תואמת את חזונם. בה בעת, הוא כמו לועג לפנטזיה המטריאליסטית-קפיטליסטית שלהם, אליה מצטרפת גם חשפנית רומניה (בגילומה של בר פאלי הישראלית). במילים אחרות, זהו סרטו המודע ביותר לעצמו של ביי, וסגנונו ה"היפרי" הלוקה בקינטיות יתר משרת הפעם את ביקורתו על החיים הפומפוזיים שדניאל וחבורתו שואפים להגשים.
סגנון היפרי ב"רווח וכאב". מארק וולברג בתנועה
יש משהו ב"רווח וכאב" שמזכיר כמה מעבודותיהם של האחים כהן, ובמיוחד את "פארגו". הדבר ניכר בסגנון ה"פילם נואר" של הסרט - הקריינות בגוף ראשון שמספקות הדמויות הראשיות, וסיפור הפשע העירוני שבמרכזו, המשתלב בסאטירה האפלה על החלום האמריקאי, ובהצגה של גיבורים נלעגים ומעוררי אמביוולנטיות מבחינה מוסרית. במילים אחרות, זהו אולי סרטו הראשון של מייקל ביי שבו יש משמעות לתסריט (כריסטופר מרקוס וסטיבן מקפילי מ"סיפורי נרניה" כתבו על פי סדרת כתבות שהתפרסמו ב"מיאמי ניו טיימס").
עדיין, לפנינו סרט של מייקל ביי. כך שגם אם הוולגריות האסתטית מהנה באופן יחסי, ההיבט הסאטירי ממצה את עצמו חיש מהר, והדמויות עצמן נותרות בגדר הפרודיה הסבירה. הסרט לועג אמנם לאותם גורואים של מימוש עצמית, כאן בדמותו של אחד (קן ג'ונג) המחלק את האמריקאים לשני סוגים: אלה שעושים (do-er) ואלה שלא (don't-er). אך ההיבט הציני והמשעשע נבלע בסגנונו המתיש לפרקים (אך המרוסן הרבה יותר ממה שנצפה ב"רובוטריקים" ושות') של ביי.
דוויין ג'ונסון ובר פאלי. "רווח וכאב"
כך, למשל, דניאל מטיח בקרשו "אני לא רוצה את כל מה שיש לך, אני רוצה שלך לא יהיה את זה". המשפט הזה משקף רחמים עצמיים, ויחד עם התנהגותו הפסיכוטית של דניאל כלפי מי שלתפיסתו אינו ראוי לעושר ולחיים הטובים שהם מנת חלקו (התנהגות שמעוררת אף את הסתייגותם של חבריו) - אלה הופכים את דמותו להרבה יותר אמביוולנטית מכפי שהסרט מבכר להתייחס אליה. אף כי ביחס לנורמות המקובלות בסרטי ביי, מדובר בדמות שקספירית כמעט.
זהו סרט אכזרי וקודר מכפי שאפשר לצפות מסרט של ביי. כך, בהתקף טירוף של דניאל מוצאת כאן אחת הדמויות את מותה כאשר ראשה מפוצח על ידי משקולת כבדה. אך סגנון הבימוי המופרז של ביי אינו הופך את הסיטואציה למגניבה או משעשעת במיוחד, אלא מעניק להתרחשות מידה נכונה של היסטריה ומקאבריות. משהו שמשקף את הפרוורסיה החברתית האפלה של גיבוריו.
עיון בכתבתו של פיט קולינס (שהיקפה הוא כשל נובלה), מגלה שהסיפור האמיתי, שההבדלים בינו למובא בסרט נסקרים באתרים שונים ברשת, היה מחריד בהרבה מכפי שמתואר בסרט. לזכותו של ביי ייאמר, שהאסתטיקה המנייריסטית שלו אינה באה להאדיר את מעשיהם הפסולים של גיבוריו, אלא לבקר אותם ואפילו ללעוג להם. התוצאה היא סרטו המאופק (יחסית) ביותר, שאומר משהו על צדדיה החולניים של גבריות מפותחת יתר על המידה. כזו אמיתית, לא מתוצרת "הסברו", יצרנית הרובוטריקים.
מארק וולברג ובר פאלי ב"רווח וכאב"
מומלצים
