היפנים שאוהבים אתכם ללא תנאי
הם מזמינים ישראלים לשלושה ימי אירוח חינם בטוקיו, הם הקימו מוזיאון לזכר השואה בהירושימה, והמקהלה שלהם, ששרה רק בעברית, מופיעה מדי ארבע שנים בארץ. ההארה שחווה אבא אוצקי אחרי מלחה"ע השנייה הולידה את קהילת "בית השלום" - יפנים נוצרים המייחלים לבוא המשיח לירושלים
קיוג'י צוג'יטה נולד, גדל וחי ביפן אבל לא מוותר על ביקור יומיומי באתרי חדשות ישראליים. הוא התגורר בישראל למעלה ממחצית חייו הבוגרים, וכעת הוא עובד כמרצה לעברית מקראית באקדמיה ביפן. "יש לי נפש חצויה", הוא מעיד על עצמו.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
"אני מרגיש שאני כמו יהודי שחי בגולה וחש צורך לחזור מדי פעם לארץ. גרתי כל כך הרבה שנים בארץ וקשה לי להתנתק. אני ואישתי קוראים בכל יום באתר ynet מתוך עניין וסקרנות". צוג'יטה ורעייתו מריקו, משתייכים לקהילת "בית השלום", אגודת נוצרים יפניים, מתומכיה הגדולים של מדינת ישראל המונה כ-10,000 מאמינים.
לדברי צוג'יטה, כל ישראלי החפץ לבקר בערים טוקיו, מנרה והירושימה יזכה מבני "בית השלום" לקבלת פנים חמה ולאירוח של שלושה לילות ללא תשלום. בנוסף, הקימה הקהילה מקהלה ששרה שירים עבריים, ומגיעה לסיבוב הופעות בישראל מדי ארבע שנים. עוד מפעילה הקהילה מוזיאון בפאתי מחוז הירושמה לזכר מיליון וחצי הילדים היהודים שנספו בשואה.
חברי הקהילה הם נוצרים פרוטסטנטיים, ויחד עם הקתולים מונה הקהילה הנוצרית ביפן רק 800 אלף איש, מתוך 125 מיליון החיים במדינה. "ייתכן שהאחרים חושבים שהקשר החזק שלנו עם ישראל הוא קצת משונה, אבל למזלנו דת ביפן לא תופסת מקום חשוב", אומר צוג'יטה.
הארה אלוהית
קהילת "בית השלום" הוקמה ב-1946 על ידי טקג'י אוצקי, שנפטר לפני כשבע שנים ומכונה על ידי בני קהילתו: אבא אוצקי. הקשר של אוצקי עם היהדות החל בימי מלחמת העולם השנייה, כשכיהן ככומר נוצרי במנצ'וריה (צפון מזרח סין).
"הוא ידע שמשהו מתרחש בגרמניה כי הרבה יהודים ברחו דרך יפן לקובה והוא וחבריו עזרו להם להבריח את הגבול", מספר צוג'יטה. "שנה לאחר סיום המלחמה אבא אוצקי קיבל הארה אלוהית ובה ארבעה ציוויים - להתפלל למען קום מדינת ישראל, להתפלל למען התעוררות האמונה של עם ישראל, להתפלל למען שלום ירושלים ולהתפלל למען ביאת המשיח לירושלים".
"באותה תקופה לא היה קשר בין יפן לישראל ואנשים לא ידעו מה זה יהודי ולא האמינו לו". לדברי צוג'יטה, הפקפוק של הסביבה בהארה שלו, גרם לאוצקי להקים את הקהילה ולגייס אליה אוהדי יהודים נוספים. שניים מהחברים הראשונים בקהילה היו הוריו של צוג'יטה.
געגועים לירושלים
צוג'יטה (71) נולד באוסקה, וכשהיה בן 24 נשלח לישראל לראשונה על ידי המדרשה לתיאלוגיה של קהילת "בית שלום". מטרת השליחות הייתה להשתלם בלימודי שפות שמיות ומאז הוא דובר עברית רהוטה ומבין ארמית וערבית ספרותית."ירושלים הייתה המקום הטוב ביותר בעולם ללימודים, מכיוון שהיו בה המון חוקרים עבריים",אומר צוג'יטה. "אבא אוצקי לימד אותנו שאם אתה רוצה להבין את הברית חדשה, עליך ללמוד תנ"ך היטב. אנחנו לומדים הרבה על פרשנות המקרא של הרמב"ם, רש"י ואבן עזרא. מי שרוצה ללמוד את הברית חדשה צריך להכיר את המקורות היהודיים מהתקופה של ספרות חז"ל. גם פרקי אבות זה משהו נהדר", הוא אומר.
בסיום לימודיו התחתן צוג'יטה עם מריקו, והשניים התיישבו בירושלים, שם נולדו להם שני ילדים. במשך למעלה מ-20 שנה הוא לימד יפנית באונברסיטה העברית עד שב-1988 החליטו בני הזוג לשוב למולדתם כדי להעניק לילדיהם חינוך יפני. "הם לא ידעו יפנית ורצינו לתת להם זהות עצמית", מספר צוג'יטה.
אבל עשור לאחר מכן הגעגועים לישראל גברו ובני הזוג שבו לירושלים, הפעם בלי הילדים. צוג'יטה היה לראש החוג להוראת יפנית באוניברסיטה העברית, ומריקו לימדה פוליטיקה והיסטוריה יפנית. לפני כארבע שנים הם החליטו לחזור ליפן סופית, אך מאז הם מקפידים להגיע לחופשות בארץ ולשמור על קשר הדוק עם ישראלים.
"חשוב לנו לשמור על קשרים שיש לנו עם ישראלים, ואנחנו בעיקר בקשר עם אנשים ממוסדות להשכלה גבוהה. חלקם מגיעים לכנסים בקיוטו, ואנחנו שולחים מדי פעם סטודנטים ללמוד עברית בארץ ישראל".
מי יכול לחיות בשקט כשיש טרור?
השנים הרבות בהן חי צוג'יטה בארץ, יחד עם נקודת המבט החיצונית-יפנית, מאפשרות לו לנתח את השינויים שעברו על החברה הישראלית. "בשנות ה-60 ישראל הייתה מדינה צעירה ולא עשירה כמו היום, אבל זה היה עולם אחר. הייתה אווירה אחרת. כולם היו נכונים לעזור", הוא אומר.
"היום יש יותר אינדווידואליזם. אני חושב שלטרור ולאנתיפאדה השנייה היה בהחלט חלק בזה. במלחמה אתה יודע פחות או יותר מה ההתפתחויות האפשריות, אבל טרור מערער את הביטחון באופן מוחלט. מי יכול לחיות בשקט כשיש טרור?". לדבריו, גם ביחס למלחמות ששת הימים ויום כיפור, היו השנים של האינתיפאדה השנייה מהקשות ביותר שידעה ישראל.
מהם ההבדלים העיקרים בין היפנים לישראלים?
"יפן וישראל הן שתי קצוות. בישראל מחצינים את הרגשות והמחשבות באופן גלוי וישיר. לעומת זאת היפנים מופנמים, לא אומרים בגלוי את רחשי ליבם, שקטים יותר ויותר מסודרים. הפער הכי בולט הוא בנהיגה. כשאדם מחזיק בהגה - האופי שלו פורץ החוצה. בישראל אין לאנשים סבלנות. ברור לי שיש בארץ הרבה מתחים, אבל גם ביפן יש מתחים.
אבל בכל הנוגע לחיי חברה, צויג'יטה מעדיף את ישראל על פני יפן. "בארץ יש מפגשים סלוניים בימי שישי ובמוצאי שבת. אנשים נפגשים, שותים ומדברים על נושאים בוערים. ביפן החברה חסרה. כולם עובדים עד שעה מאוחרת ולפעמים גם בשבתות ובימי ראשון. אין מפגשים חברתיים כמעט.
מאז שאבא אוצקי קיבל את ההארה שלו, חלפו הרבה מים בין האיים של יפן. לדברי צוגי'טה, היפנים זוכים לפגוש יותר ישראלים בשנים האחרונות, בשל חברות ההיי-טק הישראליות שהוקמו שם. גם הדיווחים החדשותיים על ישראל הפכו יותר אובייקטיביים מבעבר, בעיקר בשל העובדה כי כתבים יפניים הוצבו בארץ. עוד מציין צוג'יטה כי המשלחת הישראלית שהגיעה ליפן אחרי רעידת האדמה הגדולה שהתרחשה שם, הרשימה את היפנים עמוקות.
מלגות כפיצוי על הטבח בנתב"ג
כיום, מכהן צוג'יטה כיו"ר אגודת קרן המלגות לסטונדטים של קהילת "בית השלום", שבמסגרתה מוענקות מלגות לחוקרי מקרא באוניברסיטאות ישראליות.
הקשר בין קהילת "בית השלום" והמוסדות האקדמיים נרקם בעקבות הטבח בשדה התעופה בן גוריון, שבו רצחו שלושה יפניים, חברי ארגון קומוניסטי קיצוני, 24 בני אדם, בחסות החזית העממית לשחרור פלסטין. "אחד מהקורבנות היה פרופ' אהרון קציר שהיה חבר טוב של אחד מחברי הקהילה. זה כאב מאוד לאבא אוצקי ומאז הוא החל להעניק מלגות למדענים ישראלים כפיצוי על האובדן של המדען הדגול. היה לו גם חשוב שכל ישראלי שיגיע ליפן ירגיש בטחון ואווירת בית", אומר צוגי'טה.
במהלך השנים, זכה אבא אוצקי להכרה לא מעטה מצד אישים ומוסדות ישראליים. הוא ארח את יצחק נבון לאחר שפרש מהנשיאות, ולדברי צוג'יטה בין השניים התפתחה חברות עמוקה. גם אהוד אולמרט פגש את אבא אוצקי בימי כהונתו כראש עיריית ירושלים ואף העניק לו ב-1999 את אות עיטור נאמן העיר. האונברסיטת העברית העניקה לו את תואר עמית כבוד ב-1994, ולפני כעשור פרופ' משה קווה, נשיא אוניברסיטת בר אילן, טס לקהילת בית השלום כדי להעניק לאבא אוצקי תואר ד"ר לשם כבוד.
אברהם אבינו של המזרח
צוג'יטה מתאר את התרגשותו הרבה של אבא אוצקי כשהתבשר על קבלת תואר הד"ר מהאוניברסיטה הישראלית. "הוא אמר שזה כבד מדי בשבילו כי אינו מלומד ואינו חוקר". גם מצדו של פרופ' קווה, היה מדובר באירוע מכונן. "דאגו שיהיה לי אוכל כשר, המקהלה שרה לי את השיר 'ירושלים של זהב', וכשהגעתי לבית התפילה של קהילה נתקלתי בשלט עליו כתוב הפסוק 'אהיה אשר אהיה", מספר קווה."אני מכנה את אבא אוצקי 'אברהם אבינו של המזרח'. הוא האמין בבורא אחד בשונה מכל שאר אנשי האזור שמאמינים בעולם פגאני". פרופ' קווה מספר כי על אף ידע על האהדה שרוחשת הקהילה כלפי ישראל, הופתע לגלות את עוצמתה ואת הרצון של בני הקהילה ללמוד ולהבין את רזי האמונה היהודית. "הקהילה הזו כולה דוברת עברית, הם קיבלו על עצמם לקיים את שבע מצוות בני נוח. אני ממליץ לכל אחד שיכול, להגיע ל'בית השלום' ביפן כדי לחזות באהבת ישראל שלהם".
לדברי קווה, בביקורו הוא דרש בפני הקהילה בעברית על עיקרי אמונותו של הרמב"ם. "בסוף ההרצאה אחת המשתתפות שאלה אותי שאלה שמעולם לא נשאלתי - האם אני מרגיש את נוכחותו של אלוהים לידי?", מספר קווה. "עצרתי את נשמתי ועניתי לה שיהדות מחפשת את קרבת אלוהים על ידי קיום המצוות. בסופו של דבר, נתתי הרצאה בת 20 דקות על אמונה", הוא מספר.
"אבא אוצקי תמיד אמר שהטעות הגדולה ביותר של הנוצרים היא העימות שלהם עם היהודים על זהות המשיח", אומר צוג'יטה. "הוא אמר לפרופ' קווה שכאנשי דת אנחנו צריכים להתפלל יחד באמונה שלמה לביאת משיח, כשהעיקר הוא לסמוך זה על זה ולדבוק באהבת אחים".
לפנייה לכתב/ת 
