"העולם על פי דאנקן": להתבגר בחן
סטיב קארל, טוני קולט, סם רוקוול ואליסון ג'אני מככבים בסרט התבגרות עצמאי שמראה שאפשר גם לרגש וגם להצחיק בלי בדיחות וולגריות. "העולם על פי דאנקן" אולי לא פורץ גבולות, אבל יוצרי הקולנוע העצמאים ג'ים ראש ונאט פקסטון מצליחים לגעת ואף לקבל תגמול הוליוודי על כך
המסגרת העלילתית של תהליך התבגרות (המכונה coming of age) מבטיחה את אותה תנועה בין המריר והמתוק. חולשה והצלחה, בדידות ויצירת קשר והרגע בו מותווה מסלול חדש לחיים. אפשר להפוך את זה לסוג של גיהנום אכזרי של ניצול הדדי ("Kids" של לארי קלארק) או לאוסף של בדיחות וולגריות כפי שעשו סרטים רבים מספור, אבל לא פשוט להציג תהליכים אלו במידת הרגישות הראויה.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
סלאם-דאנקן
ליאם ג'יימס, המגלם את דאנקן, הוא בעל ותק מרשים לגילו הצעיר (פניו יהיו מוכרות לצופי הסדרה "ההריגה"), אך הוא לא מי שצפוי למשוך את הקהל. מסביבו יש צוות שחקנים ותיקים וסימפטיים - טוני קולט, סאם רוקוול, אליסון ג'אני. השחקן הבולט בקבוצה זו הוא סטיב קארל, שבאופן חריג משחק דמות לא חביבה, ולמרבה הצער גם כזו שכתובה באופן חד ממדי.
הבמאים והתסריטאים ג'ים ראש ונאט פקסטון עושים כאן את סרטם הראשון, אך הם כבר חלקו אוסקר עם אלכסנדר פיין על התסריט ל"היורשים". למעשה, התסריט של "העולם על פי דאנקן" שהסתובב בין האולפנים ונכנס ל"רשימה השחורה" (תסריטים שלא הופקו אבל זוכים לחיבה והערכה בהוליווד) הוא האחראי לכך שגויסו על ידי פיין.
אין כאן את המבט הסאטירי והמיומן של פיין או את העומק הרגשי שאפיין את "היורשים". בוודאי שאין זה "קולנוע עצמאי" המתבסס על העזה בתוכן או בסגנון. אבל "העולם על פי דאנקן" הוא סרט מלא חן שמצליח להעלות חיוך - וזה לא מעט.
בדרך לבית הנופש ולחופשת הקיץ בקייפ קוד, דאנקן (ג'יימס), נער חיוור בין 14, נשאל על ידי טרנט (קארל), החבר של אימו פאם (קולט), כיצד הוא מעריך את עצמו בסולם מ-1 עד 10. דאנקן שעונה בחוסר רצון "6" מקבל מהגבר הלא רצוי שנכנס לחייו את הציון "3" בתוספת קביעה שיפוטית מעליבה על אופיו. המטרה של החופשה, כך קובע טרנט, היא לשפר את הציון של דאנקן - הצהרה ברורה על המסגרת הנוסחתית שהתסריט מבטיח ומקיים.
זהו הביקור ראשון של דאנקן ואמו בבית הנופש של טרנט. חבריו מגיעים לשם בכל שנה: בטי (ג'אני) החברותית יתר על המידה וחובבת המשקה, הזוג קיפ (רוב קורדרי) וג'ואן (אמנדה פיט) הפלרטטנית.
פאם, אימו של דאנקן, מנסה ללכת עד כמה שאפשר לקראת טרנט, לאפשר לו לחנך את בנה כפי הוא מוצא לנכון, ולבלות את הזמן בהשתעשעות של שתייה ובטלה עם חבריו. מלבד סטפני (זואי לוין), בתו הלא נחמדה של טרנט, דאנקן לא מכיר אדם ואין לו תקווה שבהמשך חופשת הקיץ מצב הדברים ישתפר.
שתי דמויות מסייעות לדאנקן לצאת בהדרגה מבדידותו. הראשונה היא סוזנה (אנה-סופיה רוב), הבת החמודה של בטי שאיתה ירקם קשר של ידידות עם ניחוח של רומנטיקת נעורים. הדמות שניה היא של אוון (רוקוול), עובד בפארק המים הממוקם בעיירת הנופש.
אוון הוא ילד נצחי שמאמץ את דאנקן ומביא אותו לעבודה בפארק. מבלי לקחת את החיים ברצינות, עם נטייה מתמדת להשתעשעות עם עובדי הפארק, הוא הופך את העבודה למקום בו דאנקן משתנה.
בעוד דמותו של דאנקן נכתבה כפאסיבית יתר על המידה, רוקוול מעצב את אוון על קו הגבול הדק שבין המשעשע למעצבן - אך מצליח להישאר בצד הנכון של גבול זה.
באופיו כאינדי שהוא מיינסטרים, "העולם על פי דאנקן" הוא קרוב משפחה של סרט כמו "מיס סאנשיין הקטנה" (2006) - שיתוף פעולה קודם של סטיב קארל וטוני קולט. כמותו, זהו בעיקר ביצוע קולח וחביב של נוסחה. תהליך התבגרות דרמטי-קומי בפארק שעשועים כבר הופיע בסרט שהיה קצת יותר מוצלח "קיץ מסחרר" ("Adventureland") של גרג מוטולה (2009). הגיבור היה מבוגר יותר, ומורכב יותר, ורגעי הכאב בעלי נפח משמעותי יותר. "העולם על פי דאנקן" מסתפק בניסיון להיות Feel Good Movie והוא מצליח בכך.
