אל תקראו לנו "חסידים שוטים"
אתם מביטים בתמונות שלנו מקיפים את הרב אלון באהבה, ומפטירים: "כת של הזויים". אבל אנחנו - תלמידי הרב - דבקים בו משום שהחיבוק המרשיע היה עבורנו חיבוק מושיע. אנחנו פשוט לא מסוגלים לקבל שהאיש הכי רגיש שנתקלנו בו ינצל מישהו. כן, גם אחרי ההרשעה. "חסידים שוטים"? - חסידים שבורים
סביב הרשעתו של הרב מרדכי אלון,
נראות בכלי התקשורת השונים תמונות של הרב מוקף בתלמידיו, אוהביו ומוקיריו, המכונים "החסידים", ולא פעם – הן בסאב-טקסט והן שחור על גבי עיתון: "החסידים השוטים".
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
אני מניח שרובכם מביטים בתמונות, מפטירים לעצמכם: "כת של הזויים ומשוגעים" - וממשיכים הלאה מבלי לנסות אפילו להבין. ואני מבקש: קחו רגע. הביטו שוב. מה מאפיין את מי שתומכים ברב? תמצאו שם את כולם: נערים וזקנים, נשים וגברים, אקדמאיים, משפטנים, רבנים, מחנכים, אישי ציבור, אנשי צבא, היי-טק, פשוטי עם, חילונים ודתיים.
איך כל אלה מתחברים ל"כת של הזויים", ל"חסידים שוטים"? איך כולם עיוורים כל כך? כיצד גם אחרי הכרעת בית המשפט הם ממשיכים לדבוק בו? האם הכל כריזמה – או שמא יש פה משהו מורכב יותר?
ואני פגשתי אדם שכולו אהבה
טועים לחשוב שהכריזמה הרוחנית של הרב אלון, הביאה אלפים למלא אולמות עד אפס מקום כדי לשמוע את שיעוריו,
העד המרכזי במכתב לרבנים:
הוקיעו את הרב אלון
א', עד התביעה במשפט הרב אלון
נוכח הרשעתו של הרב אלון, א', עד התביעה המרכזי במשפט, קורא לרבני הציונות הדתית להפר שתיקה ולהוקיע את הרב אלון. "איש מכם לא פרסם תמיכה במתלוננים, למרות שהמעשים התרחשו אצלכם בבית. במקום שבו היינו אמורים להיות הכי מוגנים בעולם, מישהו נרדם בשמירה"
והיא זו שמשווה לו דמות של איש מורם מעם שחף מטעויות ונפילות. בכלל, התפיסה הרווחת היא שחסידיו דבקים בו בעיקר מאחר והם רואים בו "מלאך ה" ולא יכולים לקבל שיש בו גם חסרונות.
האמת הפוכה לחלוטין: תלמידי הרב ומקורביו (לא האלפים שהגיעו לשיעוריו) דבקו בו לא משום שהיה "הכי מלאך", אלא להפך: כי הוא היה "הכי אדם" שפגשו בחייהם. בעולם שלעיתים קר ומנוכר הם פגשו פתאום אדם עם לב כל כך רחב ומכיל, ורגישות אינסופית; פגשו אדם שנתן תמיד את מלוא תשומת הלב לכל אדם – קטן כגדול; כולם זכו לאוזן קשבת כאילו באותו הרגע היו הדבר הכי חשוב בעולם.
גם כעבור זמן רב, לעיתים בחלוף שנים, וגם אם נפגשתם רק פעם אחת, הרב זכר אותך. לא את שמך - אותך ממש: את קשייך, דאגותיך, צרותיך ושמחותיך. כל אחד שמכיר אותו נחשף למסירות נפש אינסופית של חסד עבור כל אדם.
רציתי להתייעץ פעם עם הרב על נושא לא דרמטי במיוחד, והחלטתי להעביר לו את הדברים בכתב. זמן קצר לאחר מכן נפצע בנו של הרב אנושות בתאונת דרכים קשה, וכולנו עקבנו בדאגה רבה ובתפילות אחר מצבו של מי שהיה תלוי בין חיים למוות.
בעיצומם של אותם ימים (כשבוע וחצי אחרי התאונה), קיבלתי פתאום טלפון: "שלום, מדבר מרדכי אלון". נדהמתי. התחלתי להרהר בליבי מה כבר יכול הרב לרצות ממני בתקופה סוערת כזו. אולי הוא רוצה שנארגן תפילה מיוחדת, אבל למה מכל האנשים שיתקשר אלי? אני סתם עוד תלמיד מני רבים, ואז הוא המשיך ברוך בלתי רגיל: "רק רציתי לבקש סליחה על שעוד לא חזרתי אליך לגבי המכתב. קראתי את הדברים, אך טרם התפניתי לענות. אנחנו בתקופה קשה. אני מצטער".
הסיפור הזה הוא אך דוגמה להתנהלות שמאפיינת מאוד את הרב. מי שפגש אותו, פגש אדם שכולו אהבה, והאהבה הזו הייתה המגנט המרכזי שהביא אלפים לפתחו. הם באו לשפוך את ליבם, לקבל עצה, אבל יותר מכל - הם באו לקבל חיבוק. חיבוק שהיה כל כך אמיתי וכל כך מנחם. חיבוק שלא על מנת "לצאת ידי חובה", אלא שמבהיר כי העולם יכול לחכות, וכרגע אתה הדבר הכי חשוב שיש.
"החיבוק האסור" הוא חיבוק שביקשנו
לעיתים אלה שהגיעו כלל לא ידעו שמה שהם צריכים הוא בעצם חיבוק, הם לא ידעו חיבוק אמיתי מהו, הם לא קיבלו לא חיבוק אמיתי ולא אהבה מאף אדם קודם לכן. אבל כשהם יצאו משם הם יצאו אנשים חדשים. במו עיניי ראיתי אותו מרפא, באהבתו הכנה כל כך, מאות נשמות.
כן, זה אותו חיבוק ממושך ו"אסור" שעליו מדבר הרשעת בית המשפט, חיבוק כל כך מוכר לכל תלמידיו. זו גם אותה הדלת הנעולה שהייתה משרה את הביטחון והתחושה שאתה הדבר הכי חשוב בעולם כרגע. אפילו הושבה של נער צעיר על הברכיים, כמו שרק אבא אוהב יודע לעשות. אותו חיבוק שריפא כל כך הרבה נפשות - הוא שעמד במוקד המשפט.
אנו, אותה אוכלוסייה כל כך מגוונת המכונה "חסידים", איננו דבקים ברב אלון מתוך חוסר אמונה שאיש רוח כמוהו יכול לחטוא. גם אנו מכירים את הסיפורים על דוד המלך ועל חטאיהם של גדולים אחרים. אבל אנו דבקים ברב כי איננו מאמינים שהאדם הזה - האיש הכי רגיש, הכי מסור, הכי קשוב והכי אוהב שנתקלנו בו - יפגע וינצל ביודעין אדם כלשהו.
איננו מקבלים את ההרשעה במשפט בשל אותו חיבוק ואותה אהבה שהייתה כוח הריפוי של נשמותיהם של רבים כל כך. זה מה שמאפיין את כולנו; כל אותם "חסידים" שפתחו את ליבם בפני הרב אלון, וליבו של הרב הצליח להכיל גם אותם. באנו לפגוש רב, ופגשנו אדם במובן הכי עמוק של המילה.
לפנייה לכתב/ת 
הרב מרדכי אלון
צילום: אביהו שפירא
מומלצים
