בן, כמה שילמנו החודש על מים? / דעה
כל ילד יודע שצריך לסגור את הברז בזמן שמצחצחים שיניים, אבל האם הוא גם יודע מה כמות המים הממוצעת שצורך אדם בישראל? השלב הבא בחינוך הסביבתי הוא ללמד את ילדינו עובדות מסוג זה
שנת הלימודים החדשה היא הזדמנות טובה לבחון את חלקו של החינוך הסביבתי במערכת החינוך בישראל ולסמן יעדים חדשים. אין ספק כי החינוך הוא אחד המשאבים העיקרים להבטחת עתיד הדורות הבאים. אולם החינוך הסביבתי, שעיקרו העיסוק ביחסי הגומלין בין אדם לסביבה וכיוצא בזה בנושאים של מוסר וצדק, שימוש מושכל במשאבים והפחתת טביעת הרגל האקולוגית לצד המעבר ממודעות לעשייה, הוא אחד הדרכים המרכזיות להוביל לשינוי ולפרוץ את גבולות הכיתה ובית הספר.
עוד כתבות בערוץ כלכלה ירוקה וקיימות :
אושרו 140 מיליון שקל למלחמה בזיהום אוויר
"פראקינג": פיצוח הפצלים שמזהם את העולם
המסלול הירוק: הכשרה סביבתית למתכננים
צפו: משאבת המים הגדולה ביותר בישראל
המשבר הסביבתי הגלובלי והמודעות המקומית הגוברת בתחום איכות הסביבה הובילו לכך שהחינוך הסביבתי בישראל התפתח מאוד בשנים האחרונות. מה שהתחיל בתוכניות חוץ ממסדיות שהפעילו גופים ירוקים שונים, ובכללן פעילות בשטח בית הספר ומחוץ לו ודיונים על מיחזור וחיסכון במים ובחשמל, השתרש יותר ויותר במסגרת שיעורים פורמליים, החל בשיעורי הטבע והמדעים ועד לשיעורי השפה והחינוך, והרחיב את בסיס הידע של הילדים בתחום.
ובכל זאת, לאחר שהילדים יודעים כבר לדקלם וליישם את החשיבות של שימוש מושכל במשאבים ולהסביר על ההשפעה של אורח חיינו על הסביבה וההשפעה של איכות הסביבה על חיינו, ולאחר ש"השתמשנו" בהם כסוכנים לשינוי בבית, צריך לשאול מה היעד הבא של החינוך הסביבתי.
לפני שאפרט את דעתי, הרשו לי להביא בפניכם דוגמא, שתמחיש את הפער הקיים אצל כולנו וגם אצל התלמידים בין ידע והבנה בתחום הסביבתי לפעולה. כל ילד בגיל הגן ובבית הספר יודע להרצות על החשיבות בחיסכון במים ולפקח שהברז לא יישאר פתוח כשמצחצחים שיניים או כשמסבנים את הכלים. הוא גם יוכל להסביר על מחסור המים בישראל ובעולם, על מחזור המים, על התפלה ועוד ועוד.
אבל האם הילד יודע מה כמות המים הממוצעת שצורך אדם ליום בישראל? (כ-200 ליטרים לנפש
ביום) ומה כמות המים המתבזבזת בכל דקה שהברז פתוח לחינם? (בין 4-8 ליטר לדקה שהם כ- 2-4% מצריכת המים הממוצעת לנפש ליום) ומה ההבדל בכמות המים בין הדחה מלאה לחצי הדחה במיכל בשירותים (כ-18 ליטר לנפש ליום שהם חיסכון של כ-9% בצריכת המים היומית לנפש).
ומה עם המים "הלא נראים" במכונת הכביסה? (בין 60 ל-120 ליטר להפעלה) או אם תרצו להרחיק לכת כמה מים שימשו לייצור ליטר של מיץ תפוזים שאנחנו קונים בחנות? (בממוצע 386 ליטר מים לליטר מיץ תפוזים). שלא נדבר על שאלות של צדק חברתי וסביבתי הכרוכים בגידול התפוזים ובייצור המיץ, בשינוע ובהפצה.
שאלות דומות ניתן לשאול בנוגע לחשמל, דלק ומוצרים ושירותים רבים שאנחנו צורכים בכל יום ויום. אבל כשלא יודעים איפה מבזבזים, כמה ולמה, קשה מאוד לחסוך. לפיכך, הפער בין ההבנה והרצון לחסוך במשאבים ולצמצם את הפגיעה בסביבה לבין פעולה נכונה ואפקטיבית טמון במספרים. לתובנה זו הגיעו מדינות, רשויות ותעשיות שהחלו למדוד באופן רציף והשוואתי את כמות המשאבים לצד הפליטות, הפסולת והשפכים בכל תהליך ותהליך על מנת לבחון מה המסלול הנכון ביותר להתייעל.
מצרכנים ללקוחות
אבל המפתח הוא בהבנה שעלינו להפוך מצרכנים שלוקחים מהמדף מכל הבא ליד מבלי
לחשוב ולשאול, ללקוחות שיש להם יותר ידע ואחריות. דפדוף במילון מראה כי הבדל בין צרכן ללקוח הוא בין זה שמשתמש במוצר או בשירות (צרכן) לזה שרוכש את המוצר או השירות (לקוח).
אולם למרות שלרוב אנחנו מבלבלים או לא מפרידים בין השניים, בפער ביניהם טמון המעבר מהבנה ומודעת לפעולה. ובמילים פשוטות, כיצד שיעורי איכות הסביבה ישפיעו על סל הקניות בסופר ועל הביקור הבא בקניון ויגיעו לבית של כל אחת ואחד מהתלמידים. זו משימה מורכבת, אבל זהו השלב הבא בחינוך הסביבתי, השלב בו עלינו, ההורים והמורים, ללמוד וללמד את הילדים ובני הנוער לקרוא את חשבון החשמל והמים ולדעת לפרוט אותו לפרטים ולכמת את ההשפעה הסביבתית של כל מוצר שאנחנו קונים ולהשוות בהתאם בין חלופות. זו לא רק צרכנות נבונה וחסכונית, אלא צרכנות סביבתית-חברתית.
בעיצומה של מהפכת המידע והשיתוף, למערכת החינוך יש תפקיד מרכזי בהפיכת המידע לידע וביכולת לעבור ממודעות לפעולה. בהקשרים אלו החינוך הסביבתי היה תמיד פורץ דרך ועליו להמשיך ולאתגר את המערכת, הילדים וההורים.
עדי וולפסון הוא פרופסור במרכז לתהליכים ירוקים, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון
לפנייה לכתב/ת 
