קצה האגם: קשה לצפות, וקשה להפסיק לצפות
מסתורין, נופי ניו זילנד קפואים, נשים אומללות וגברים איומים: המיני סדרה החדשה של זוכת האוסקר ג'יין קמפיון "קצה האגם" עוסקת בניסיון לפתור תעלומה בעיירה נידחת. תוך כדי היא מנחיתה על הצופה פטיש של כאב
איזו תמימה הייתי כשהתחלתי לצפות ב"קצה האגם", המיני סדרה החדשה של ג'יין קמפיון וג'ררד לי. חשבתי לי שאו, הנה משהו שאפשר להתחייב אליו. מיני סדרה, פחות מעונה שלמה של "משחקי הכס", מתח, במאית זוכת אוסקר ומוערכת, נשים, פדופיליה, מסתורין, פגי מ"מד מן" – כלומר, אליזבת מוס, זה יהיה מעצים, זה יהיה אסתטי ומותח וזה בניו זילנד – מעולה!
אפשר להגיד שמדובר בסדרה שמכוונת לפמיניזם, להעצמה נשית ולחמלה אנושית, אבל היא עושה את זה באופן אכזרי מאוד. אין כאן מראות קשים במיוחד ויזואלית, אלא הרבה סבל, של הגיבורה – הבלשית רובין (מוס), שנושאת מטען רגשי ופיזי שלא נרחיב עליו כאן, כי הפרקים יעשו את זה בשבילכם.
היא מתאמצת לחקור כשנראה שאף אחד כמעט לא רוצה לעזור לה להגיע לאמת. היא נתפסת כהיסטרית, כמי שמאבדת שליטה – גם אם אובדן השליטה שלה הוא מוצדק לחלוטין. עם כל פרק מתגלים רבדים נוספים באישיותה שלה, בעברה, בנבכי נשמתה, שמבהירים שהחקירה הזו היא הרבה יותר מעוד תיק, עגום ומזעזע ככל שיהיה. רובין מושכת את עצמה ואת הצופים מטה, לעימות מרתק ומסויט עם העבר שלה.
לא ברור למה קמפיון ולי בחרו להציג קבוצה נשית בולטת בסדרה באור מגוחך כל כך. אולי הן הדבר היחיד שמצליח להקליל מעט את העלילה הקשה כמו הנופים הקפואים שבהם היא מתרחשת. ואולי הן אמורות לספק היפוך קיצוני לגברים האלימים והרכושניים.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"שובר שורות": קרב הענקים שחיכינו לו
"דיוויד בואי - חמש שנים": לא מחדש
הסדרה, שעולה היום (ד') לשידור ב-HOT VOD, אכן תופסת ומושיבה אותך על הספה, אבל היא גם מורידה עליך פטיש חמישה קילו של כאב, תוגה ומלנכוליה בכל פרק מחדש. לא על הראש, כי יש בה הרבה מסתורין ועלילה מסקרנת שמתקדמת לאט, אבל בטוח. היא דופקת לך את הפטיש הזה על האצבע הקטנה ברגל, מרסקת אותה, שולחת נימים של כאב למקום הזה בנפש שלך ששמור לעוולות היקום ולדברים איומים שגברים עושים לנשים, ושנשים עושות לעצמן בגללם.
"קצה האגם". תוגה ומלנכוליה
הדמות של רובין לוקחת לקיצון את מה שחובבי סדרות הבלש למדו מזמן – הסיפור האישי של הבלש החוקר מרתק לא פחות מהפשע שהוא מנסה לפתור. היא מטפלת בתיק שעניינו טוי, ילדה בת 12 בהריון מתקדם. היא מתחברת לחקירה הזו רגשית, בין היתר כי היא עוסקת בה בעיירת ילדותה, מקום שקט ורווי מים ואגם גדול וקפוא במרכזו.
בעיירה הזו ההתקדמות החברתית כמו עמדה מלכת: שוטרים לא ששים לעשות את מלאכתם, אף אחד לא מתרגש יותר מדי מילדה קטנה שסובלת מהזנחה ומן הסתם נאנסה, ופמיניסטיות נתפסות כלסביות מגעילות ולא רצויות. משפחתה של הילדה היא משפחה של גברים (אמה לא גרה איתם) לבנים, מקועקעים, אלימים, עתיקים בתפיסתם. הם עוסקים בבעלות על אדמה, על דיג, על כלבים, על נשים ומתנהלים כאילו שהם מעל לחוק.
למעט אחד מהם, ג'ונו (תומס מ. רייט), שאיתו יש לרובין סיפור עבר טעון ומורכב שנחשף מפרק לפרק, ולבלש הראשי בעיירה (דיוויד וונהאם), אין לרובין בני ברית. כולם (וכולם הם גברים) נגדה. קשה שלא לעשות הקבלה בינה לבין דמות נשית שאפתנית אחרת, מסרט מוקדם הרבה יותר מהסדרה: רובין יוצאת לרוץ הרבה, כמעט בכל פרק, לפעמים יותר מפעם אחת, ומזכירה במראה את ג'ודי פוסטר הצעירה בדמותה של קלריס סטרלינג, ההיא מ"שתיקת הכבשים" שיוצאת לריצה בפתיחת הסרט בזמן שכל הגברים שבסביבה לוטשים אליה עיניים.
אלא שאישיותה של רובין פצועה הרבה יותר מזו של הבלשית ההיא. אם קלריס היתה צריכה להתמודד עם טראומה אחת מול פסיכופת אחד, לרובין יש אוכלוסייה שלמה. האסתטיקה של הסדרה מזכירה במקצת גם את הסרט הראשון בטרילוגיית המילניום – "נערה עם קעקוע דרקון" ששמו המקורי הוא "גברים ששונאים נשים", מינוס האלגנטיות הקרה כקרח של ליסבת סלנדר. הקשיים של רובין לעומת שתי גיבורות אלו נראים עצומים יותר, כמעט בלתי אפשריים להתמודדות.
אליזבת מוס ותומס מ. רייט. הבלשית מתמודדת עם אוכלוסייה שלמה של פסיכופטים
לצד רובין הנשים הנוספות בסדרה הן אמה חולת הסרטן, שמנסה לספק לה נחמה, אבל לא מאוד מצטיינת בכך ובעיקר מצליחה להעלות עוד פצעים מהעבר, וחבורת נשים שנראות כמו קריקטורה של הגרסה הניו זילנדית לאשראם במדבר. הן מתנחלות בתוך מכולות בשדה פתוח שלמשפחתה של טוי יש קשר עז אליו, שותות תה, ורבות עם המשפחה על הזכות לשבת שם ולפתור את בעיותיהן.
ומה הן בעיותיהן: בעל בוגדני, גרסאות נוספות של הנושא הזה ואישה אחת שמספרת בכאב לב עד כמה היא היתה קשורה לשימפנזת המחמד שלה (כן, שימפנזת. מחמד.) עד שזה נהיה רכושני כלפיה, וגם אחרי שסורס תקף את חברתה הטובה. הסיפור שלה מעלה חיוך של בוז לא רק אצל הדמויות הגבריות, אלא גם אצל הצופים.
הולי האנטר בתפקיד מנהיגת הנשים מספקת מעט נחמה
נחמה קטנה יש במנהיגת הנשים האלו, ג'יג'יי, שמגולמת על ידי הולי האנטר כדמות א-מגדרית עם שיער שיבה ארוך ומשפטי חוכמה שנשמעים כאילו שנלקחו מיומנה של אשת בול העץ של דייוויד לינץ' בטווין פיקס. "החקירה הזו תפיל אותך על הברכיים" היא אומרת לרובין, ואין לנו ברירה אלא לשבת שם, ולקוות שזה לא יקרה ושמשהו טוב אחד לפחות יקרה בסדרה הזו.
אליזבת מוס. מגלמת אישה פצועה
מומלצים
