"נאהבים מחוץ לחוק": מלנכולי, על הגג
דרמת הפשע הרומנטית "נאהבים מחוץ לחוק" הוא סרט שהולך ומחלחל אל הצופה כהזייה נטולת הקשר תקופתי. הבמאי דיוויד לאורי הולך בשבילי הזעם של טרנס מאליק וניפק יצירה פיוטית יפהפיה, מדכדכת ונוגעת ללב
מאחורי השם העברי הסתמי, "נאהבים מחוץ לחוק" ("Ain't Them Bodies Saints"), חבוי אחד הסרטים היותר ייחודיים שמוקרנים כרגע על המסכים פה. דרמת פשע לירית ורומנטית, שכמו שואבת את הצופה אל שנות ה-70 של המאה הקודמת, והיא מגוללת את סיפורם של אסיר נמלט ואשתו במרחביהּ החקלאיים של טקסס.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
יש משהו בקצב המהורהר, בשוטים הקטועים ובשימוש הפיוטי בנוף הכפרי האמריקאי, שממקם את "נאהבים מחוץ לחוק" בטריטוריה של סרטי טרנס מאליק, במיוחד "שביל הזעם" ו"ימים ברקיע". כמותם, הסרט נדמה כמו הזיה, הטון שלו מלנכולי והגיבורים לאקוניים, כאשר אפילו סצינות דרמטיות נמסרות באופן מאופק, לעיתים אף תוך שהסרט פוסח על רגעי השיא שלו עצמו. יתר על כן, סצינות רבות צולמו באותה "שעה קסומה" של אחרי הזריחה או לפני השקיעה, שבה צולם גם "ימים ברקיע" של מאליק.
קייסי אפלק הוא כאן בוב מלדון, פושע שנמלט מהכלא ועושה את דרכו חזרה הביתה, אל אהובתו, רות גאת'רי (רוני מארה) ואל בתו הפעוטה שאותה אינו מכיר. הסצנה הפותחת, שבה הם נעים בשדה פתוח בין עשבים גבוהים והמצלמה האחוזה ביד מקיפה אותם מכל העברים, מעידה על השפעה מובהקת של סגנונו המהלך קסם של מאליק. כותרת שאומרת, "זה קרה בטקסס", ממקמת (שוב, כמו אצל מאליק) את הסיפור וגיבוריו על גבול המיתי.
לא עובר זמן רב עד שבוב ורות מוצאים עצמם נרדפים על ידי החוק, ונקלעים לקרב יריות במהלכו נהרג שותפם לפשע ושוטר נפצע. בוב נוטל על עצמו את האחריות לכדור הגורלי שירתה רות, ונידון ל-25 שנות מאסר. כאשר הוא מתבשר כי נולדה לו בת, הוא מחליט לברוח ולהתאחד עם אשתו. במקביל, מחוזרת זו בעדינות על ידי השוטר שנורה על ידה (בן פוסטר), ומכאן מתפתח משולש רומנטי שבו כל אחת מהדמויות משורטטת ברוך ומורכבות.
פשע בעד האנושות
לעיתים ישנה תחושה שהסרט, שכתב וביים דיוויד לאורי (החתום, בין השאר, על עריכת "אפסטרים קולור" שעלה השבוע אף הוא על המסכים בארץ), מודע יתר על המידה לעצמו ולמהלכיו. אחרי הכל, ישנם סרטים ש"מכריזים" על ניסיונם להימנע מכל קלישאה ובתוך כך הופכים לאחת כזו את ה"אמנותיות" המופרזת שלהם. אבל מהר מאוד מתברר, שיותר משהוא סרט כזה, "נאהבים מחוץ לחוק" הוא בעצם מחווה יפהפייה לסרטי הפשע הקלאסיים של שנות ה-70 דוגמת "גנבים שכמונו" של רוברט אלטמן, "שוגרלנד אקספרס" שביים סטיבן ספילברג (שניהם מ-1974), וכאמור גם "שביל הזעם".
מכאן התחושה שהסרט כמו מתרחש מחוץ לאיזשהו הקשר זמני והיסטורי. הקונטקסט הוא זה של מיתולוגיה קולנועית. הוא פועל בתוך מסורת של נאהבים הנמלטים מהחוק שנמתחת מ"אתה חי רק פעם אחת" (1937) של פריץ לאנג, דרך "הם חיים בלילה" שניקולס ריי ביים בשנת 1948, ועד סרטי שנות ה-70 ההם. נוכחותו של קית קראדין, שהופיע בצעירותו כאסיר נמלט ב"גנבים שכמונו" - הפעם בתפקיד גבר אמיד בעל מניעים אפלים הדואג לרות - תורמת אף היא להקשר המיתי-קולנועי של הסרט.
אך מעבר לכך, "נאהבים מחוץ לחוק" הוא סרט שהולך ומחלחל אל הצופה. השילוב בו שבין המיתי (מסעו של אודיסיאוס מודרני אל פנלופה שלו, שכמו בת דמותה במיתולוגיה היוונית מוצאת עצמה מחוזרת אף היא), הקולנועי ובעיקר הרגשי עובד רוב הזמן היטב. המכתבים שכותב בוב לאהובתו (לכל אורך הסרט אנו שבים ורואים אותם תוך שהם נכתבים, ושומעים אותו מקריא את תוכנם), מעניקים לסרט את הטון המלנכולי שלו, והופכים אותו להרהור מרגש על אהבה, אובדן וכמיהה.
התמות הללו מודגשות באמצעות הצילום היפהפה של ברדפורד יאנג, המעניק לנופים שבתוכם מתרחשת העלילה אקספרסיביות מופלאה. משחקם של אפלק ומארה, אף שנדמה מונוטוני, מצליח לגעת, והדמויות שהם מגלמים הן בה בעת ממשיות ורפלקסיביות, באופן שבו הן מתכתבות עם נאהבים במנוסה שנצפו בסרטים הנ"ל ובשלל אחרים, במיוחד כאלה שהתרחשו על רקע השפל הכלכלי באמריקה.
דיוויד לאורי, שזהו סרטו השלישי כבמאי, אינו מסתיר את השפעתו של מאליק עליו (שניהם, אגב, ילידי טקסס), אף כי הטון בסרטו אינו שואף אל הנשגב והטרנסצנדנטי. עדיין, יש משהו לגמרי מקורי, מהפנט ואניגמטי ב"נאהבים מחוץ לחוק" (כזה הוא גם שמו הלועזי היפהפה של הסרט, שהוא נעדר כל משמעות, ולקוח משורה בשיר קאנטרי), והתוצאה המרשימה ממקמת את לאורי כיוצר אמריקאי שכדאי יהיה לעקוב אחריו.
