האוזון כמשל: אפשר לנצח את אפקט החממה

יום הכיפורים הוא זמן למחשבה, תשובה וסליחה, אבל בעיקר זמן לפתוח דף חדש לקראת השנה החדשה. וביום הכיפורים הזה, כשאתם מנקים את כל המשקעים שבין אדם לחברו ומתחברים לרגעים שבין אדם למקום, כדאי שתחשבו גם על עניינים שבין אדם לסביבה. כי דווקא כשהרחוב שקט ממכוניות, החנויות סגורות והטלוויזיה שותקת, אפשר להיזכר בהצלחה סביבתית אחת ולציין את יום האוזון הבינלאומי, שמצוין מדי שנה ברחבי העולם ב-16 בספטמבר. 

עוד כתבות בערוץ כלכלה ירוקה וקיימות : 

סיכום שנתי: האוויר היה נקי יותר

עצה ירוקה: בשנה החדשה חוזרים לישן והטוב

ים של זיהום: צפו בקליפ המחאה לשרים

למתחילים: 5 טיפים לחיים ידידותיים לסביבה

זוכרים את החור באוזון? את ההידלדלות של אותה השכבה באטמוספירה המכילה ריכוז גבוה במיוחד מהגז שמורכב משלושה אטומים של חמצן (03) ומסנן את הקרינה האולטרה-סגולה המסוכנת בדרכה מהשמש לפני כדור הארץ? את הקרינה שיכולה לגרום לפגיעה בחי ובצומח, לירוד (קטרקט) ולסרטן העור?

אמנם נדמה שכבר עברו שנים רבות מאז, אבל רק בשנת 1978 עלתה הפגיעה בשכבת האוזון לכותרות לראשונה. זה התחיל כאשר חוקרים אמריקנים דיווחו כיצד קבוצה של גזים לא רעילים המכילים תרכובות פשוטות של כלור ופלואור עם פחמן (CFCs-chlorofluorocarbons-פראונים והלונים) ומשמשים בתפוצה נרחבת במערכות מיזוג וקירור ביתיות ותעשייתיות ובתרסיסים לשימוש ביתי נשארים באטמוספירה לאחר השימוש בהם, מגיבים עם אוזון ומפרקים אותו.

אנחנו עדיין יכולים להציל את כדור הארץ(צילום: רויטרס)

מחקר זה היה אחד המחקרים הראשונים שהראו כיצד פעילות אנושית יומיומית ופשוטה ושימוש בחומרים שאינם מזהמים לכאורה, יכולה להוביל לפגיעה סביבתית חמורה ולפגוע בבריאות של כל אחת ואחד. ממצאים אלו הובילו ללחץ של הקונגרס האמריקני לבדוק את מצבה של שכבת האוזון ולעקוב אחריה, אך רק ב-1984 התגלה לראשונה ששכבת האוזון הרחוקה מידלדלת ושחור גדול ומאיים בגודל יבשת אירופה נפער מעל אנטרקטיקה.

התגלית המרעישה הובילה לחשש אמיתי מפני פגיעה בבני האדם והובילה לפעולה בינלאומית מהירה ולחתימה על אמנת וינה להגנה על שכבת האוזון בשנת 1985 ולאחריה ב-1987 על הסכם מונטריאול (פרוטוקול מונטריאול), שהטיל הגבלות על ייצור וסחר בחומרים שפוגעים באוזון ועליו חתומות כלל החברות באו"ם.

העולם מצא אלטרנטיבה 

הסכם מונטריאול הכריח את העולם לחפש חלופות טובות, זמינות וזולות לפראונים, כדוגמת החלפת השימוש בדיאודורנטים עם ספריי בכאלו עם סטיק או עם רול, החלפה של גז המזגנים בגז קירור חדש ומציאת פתרונות לחיטוי קרקע במקום אחד החומרים הנפוצים והיעילים ביותר בתחום אך גם המסוכנים ביותר לאוזון, מתיל ברומיד.

בהקשר זה, חברת תרכובות ברום הישראלית, מיצרניות המתיל ברומיד המרכזיות בעולם, החלה

לפתח עם כניסת הסכם מונטריאול לתוקף מוצרים חדשים מבוססי ברום כגון מעכבי בעירה, ומהווה דוגמא ליכולת של חברה כלכלית בינלאומית להתמודד עם מציאות משתנה, שינויים גלובליים והסכמים בינלאומיים.

הפעולה המהירה והיעילה הזאת שבה כל אחת ואחד מאיתנו היה שותף הניבה תוצאות והתצפיות בשנים האחרונות מראות כי החור באוזון התייצב וכמות הפראונים ברום האטמוספירה פחתה, בעוד התחזיות והסימולציות מראות כי עד שנת 2050 החור באוזון אמור להצטמצם ואף להיסגר.

ומה אפשר ללמוד מכל אלו לקראת האתגרים שלפנינו? אם נחליף בין הפראונים לפחמן דו-חמצני, שניהם גזים לא רעילים, ואת החור באוזון באפקט החממה ובין אמנת מונטריאול לאמנת קיוטו ונחפש חלופות זולות, זמינות וידידויות לסביבה לשימוש בדלקים ובחשמל, נוכל אולי לציין ביום הכיפורים בעוד חמישים או מאה שנה שריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה נמצא ברמה הדרושה ושהעלייה בטמפרטורה של האטמוספירה נבלמת. אבל המאבק המוצלח בחור באוזון מוכיח מעל לכל שבידינו לשנות ולתקן גם את מה שקילקלנו.

עדי וולפסון הוא פרופסור במרכז לתהליכים ירוקים, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון