סיכום שנתי: האוויר היה נקי יותר

נתחיל בחדשות הטובות. איכות הסביבה של מדינת ישראל בשנה האחרונה הייתה טובה יותר מאשר אי פעם בעבר. ניתן בהחלט לומר כי מרבית אזרחי מדינת ישראל חיים בסביבה העומדת בכל הקריטריונים הסביבתיים של מדינות מפותחות.

עוד כתבות בערוץ כלכלה ירוקה וקיימות

אם סוקרים את מצב הסביבה מאז הקמת המדינה, מוצאים כי במהלך תקופת הבנייה והפיתוח המהיר של שנות ה-50 וה-60, שנערכו כמעט ללא כל מגבלות סביבתיות, חלה הידרדרות חמורה באיכות הסביבה של המדינה הצעירה. אירועים חמורים של זיהום אוויר, ים מזוהם שאינו ראוי לרחצה, מי שתייה מזוהמים, היעדר כל תשתית לטיפול בפסולת, שפכים וחומרים מסוכנים, כל אלה הביאו לחשיפת התושבים בארץ לאיומים סביבתיים חמורים.

החל מאמצע שנות ה-70, למרות המצב הכלכלי הקשה ששרר בארץ לאחר מלחמת יום הכיפורים, החלה הממשלה, באמצעות השירות לשמירת איכות הסביבה במשרד הפנים, בשורה ארוכה של פעולות לשיפור המצב הסביבתי. החלה אכיפת החוק למניעת מפגעים (חוק כנוביץ'), נערכה פעילות מקיפה למניעת זיהום הים, נושאי איכות הסביבה הוכנסו למערכת התכנון הפיזי והחלה הקמת תשתיות לטיפול בפסולת ובשפכים.

כאשר הוקם המשרד לאיכות הסביבה בסוף 1988, המצב הסביבתי היה כבר במצב הרבה יותר טוב. מאז ועד היום הולך המצב ומשתפר משנה לשנה, כמעט בכל הנושאים המטופלים על ידו. מהיעדר כל מינהל סביבתי, דרך יחידה קטנה במשרד הפנים ועד היום, גדל המינהל והוא מקיף קרוב ל-1,000 איש ואישה במשרד הראשי, במחוזות וביחידות לאיכות הסביבה ברשויות המקומיות.

באופן כללי ניתן לומר כי איכות האוויר בישראל עומדת בדרך כלל בכל התקנים הקבועים בחוק. גם במרכזי הערים שבהם נרשמו בשנים האחרונות חריגות מתקני איכות האוויר, קיימת מגמה קבועה של שיפור. במערכת הניטור הארצית, המופעלת על ידי המשרד להגנת הסביבה, נרשמות מפעם לפעם חריגות קלות מהתקן, בעיקר לחלקיקים, הנובעות מתנאי מזג אוויר קשים וסופות אבק.

זיהום אוויר בחיפה. המצב השתפר(צילום: אבישג שאר-ישוב)

מגמה זו של שיפור מתמשך באיכות האוויר, נובעת מתהליך ממושך של אכיפת החוק על מפעלים ותחנות כוח וכן משיפור משמעותי בנתוני הפליטה מכלי רכב. מגמה זאת תלך בשנים הקרובות ותשתפר, כתוצאה מכניסת כלי רכב פחות מזהמים (היברידיים וחשמליים).

חשוב לזכור כי בשנה האחרונה חלה התפתחות משמעותית ביותר בנושא שמירת איכות האוויר בארץ - גז טבעי ישראלי החל להגיע לתחנות הכוח שהופעלו בעבר במזוט או בסולר. זאת התקדמות חשובה ביותר שיש כמובן לברך עליה, אבל תהליך זה חייב להמשך.

בימים אלה, מתחילות חברות פרטיות לבנות קווי הולכה של גז למפעלים שונים ברחבי הארץ, דבר שיביא להפחתה נוספת בפליטת מזהמים מדלק. צריך להגיע תוך מספר קטן של שנים, להדממת כל או רוב תחנות הכוח המופעלות בפחם (בחדרה ובאשקלון). תחנות אלה ממשיכות לפלוט שורה ארוכה של מזהמים וגזי חממה והגיע הזמן להחליף את הפחם המזהם בגז שהוא עדיף לאין שיעור מבחינה סביבתית.

חיפה על המפה 

אירוע נוסף חשוב מאד שיש לציין אותו, הוא התחלת הפעלת המטרונית בחיפה. יש לברך את משרד התחבורה ועיריית חיפה, שהחליטו להקים בעיר מערכת תחבורה ציבורית המופעלת על ידי אוטובוסים בשיטת ה-BRT. זוהי מערכת דומה מאד לרכבת הקלה, עם כל היתרונות של רכבת קלה וללא החסרונות שלה. היא זולה יותר, מהירה יותר להקמה, גמישה יותר ונותנת שירות חשוב ביותר לתושבי המטרופולין. אין ספק שללא תחבורה ציבורית מהימנה, נקייה ושקטה, לא ניתן לקיים חיים נאותים בערים הגדולות.

אבל לעומת ההישג של המטרונית בחיפה, יש לציין בצער כי מערכת הרכבת הקלה במטרופולין תל אביב כמעט ולא התקדמה ולפי הדיווחים, מועד התחלת הפעלתה רק נדחה. מדובר במחדל חמור מאוד, הן מבחינה סביבתית והן מבחינה כלכלית ותכנונית. צריך רק לקוות כי מקבלי ההחלטות (משרד התחבורה והרשויות המקומיות במטרופולין ובראשן עיריית תל אביב) ישכילו לשנות בהקדם את החלטותיהם על הקמת רכבת קלה, יילכו בעקבות חיפה ויקימו מערכת BRT, שתוך 3-4 שנים יכולה לתת מענה הולם לצרכי התחבורה של המטרופולין.

תל אביב, לפנייך. המטרונית בחיפה(צילום: אחיה ראב"ד)

בשנים האחרונות חלה התפתחות חשובה מאד בכל הקשור לאספקת מי השתייה ואיכותם. לאחר מסע ציבורי ארוך והעלאת מחיר המים, חלה ירידה משמעותית בצריכה. יחד עם מגמה חיובית זאת, החלה הקמת מתקני התפלה. האירוע החשוב השנה הוא הכרזת רשות המים כי למעשה מובטחת אספקת מי שתייה לאוכלוסייה עד שנת 2025.

בפעם הראשונה בתולדות המדינה, יותר מ-50% ממי השתייה המסופקים לציבור באים כמי התפלה. אין ספק שזאת התקדמות משמעותית מאוד שיכולה להבטיח לא רק את הכמות אלא גם את איכות מי השתייה. ואכן, אם בודקים את הדיווחים של משרד הבריאות על מספר הבדיקות בהן נמצאות חריגות מאיכות מי השתייה, מוצאים שמספרן הולך ויורד בצורה קבועה לאורך כל השנים.

חלק מתופעה מבורכת זאת נובע מאכיפת החוק על גורמי זיהום, אבל חלק ללא ספק נובע מעליית היקף האספקה של המים המותפלים, המשפרים את איכות מי השתייה. אבל חשוב להדגיש כי עדיין קיימים אזורים בארץ שבהם מי התהום מזוהמים. הדבר נכון בעיקר באזורי תעשייה, שבמשך שנים ארוכות זיהמו את מי התהום בקרבתם.

התקדמות משמעותית. מתקן ההתפלה בחדרה(צילום: מור דגן)

למרות האופטימיות השוררת בארץ בנושא אספקת מי השתייה, חייבים לעשות כל מאמץ כדי למנוע התפשטת הזיהומים לעבר מי תהום נקיים. זאת צריכה להיות המשימה העיקרית של רשות המים בנושא זה. חשוב מאד לציין כי לישראל הישג בקנה מידה עולמי במיחזור והשבה של שפכים לשימוש חקלאי. אין עוד מדינה בעולם המתקרבת להישג של השבת כמעט 80% מכל השפכים לשימוש חקלאי. כך הולכת ונרקמת תמונה שבה עיקר כמות מי השתייה תגיע ממפעלי התפלה, בעוד שהמים לשימוש חקלאי יגיעו מקולחים (מי שפכים מטופלים) באיכות גבוהה.

געגועים לנחל 

אירוע חשוב נוסף שניתן לציין אותו הוא התחלת ניקוי קרקעית נחל הקישון. עד קום המדינה, היו מרבית נחלי ישראל נקיים וניתן היה לרחוץ בנחלי אלכסנדר, חדרה ונחלים אחרים לאורך החוף. עם הקמת המדינה והצורך לספק מי שתייה לאוכלוסייה הגדלה במהירות, נתפסו כמעט כל המים שזרמו בנחלים והוכנסו לצינורות. במקביל החלה הזרמה של שפכים ביתיים ותעשייתיים לנחלים שהפכו למובילי ביוב. מגמה זו החלה להשתנות עם הקמת רשות נחל הירקון ואחריה רשות נחל הקישון, שהחלו בפעילות ענפה להחזרת הנחלים למצבם הטבעי.

הקישון, שסבל במשך שנים רבות מזיהום מסיבי (בעיקר ממפעלי התעשייה באזור מפרץ חיפה), החל להשתקם. הזרמת השפכים הרעילים אמנם הופסקה, אולם בקרקעית הנחל הצטברה במשך השנים כמות גדולה מאד של בוצה רעילה. יש לברך את המשרד להגנת הסביבה, שיחד עם מפעלי האזור החל השנה בפעילות בהיקף של יותר מ-200 מיליון שקלים לחפירת הבוצה הרעילה אל מחוץ לנחל. לאחר השלמת פעולה זו יש לצפות כי הקישון, לפחות בחלקו המערבי, יחזור להיות פינת חמד לציבור. יחד עם פעולה זו, נמשכת פעולתה של רשות נחל הירקון וכן שיקום של נחלים נוספים ובהם נחל באר שבע ונחל תנינים.

הקישון. יחזור להיות פינת חמד?(צילום: ג'ורג' גינסברג)

כפי שמצוין בקרדיט לצדו של שמי, אני נמנה על צוות ההוראה והמחקר של בית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה, שהשנה החלו בין שעריו לימודי התואר הראשון. גם זה אירוע חשוב מבחינה סביבתית שאירע השנה - לראשונה יכולים סטודנטים ללמוד לתואר דו-חוגי בקיימות וכלכלה או בקיימות וממשל. זהו מהלך חשוב שיביא לכך שבעוד מספר שנים בעלי משרות בכירות בממשל ובחברות כלכליות יהיו בעלי השכלה נוספת שתאפשר להם לקחת בחשבון בתהליכי קבלת ההחלטות שלהם לא רק גורמים או שאלות כלכליות, אלא גם גורמים סביבתיים שחשיבותם תלך ותגבר עם השנים.

ומה קורה במגזר הערבי? 

חשוב מאוד לציין כי ההתקדמות המשמעותית בטיפול במפגעי הסביבה לא חלה במידה שווה על המגזר הערבי. מסיבות שונות שלא כאן המקום לפרטן, קיימת במגזר זה הזנחה גדולה מאוד בנושאי איכות הסביבה. בחלק ניכר מהערים ומהכפרים עדיין אין טיפול נאות בשפכים ובסילוק הפסולת הביתית בצורה שאינה פוגעת בסביבה. כל המבקר בערים ובכפרים אלה נתקל במצבורי אשפה שאינם מטופלים, בשפכים הזורמים ברחובות ובהיעדר שטחים ציבוריים, פארקים וגינות. יש אמנם מספר יוצאים מן הכלל, אך ברוב המקרים מצב הסביבה במגזר הערבי דומה יותר למה שהיה ביישוב היהודי בשנות ה-50 וה-60.

לפיכך, יש לברך על החלטת השר להגנת הסביבה עמיר פרץ להתחיל בשינוי המצב הזה. ביוזמתו עבר לאחרונה תיקון לחוק שמירת הניקיון, אשר מאפשר להקציב סכומים גדולים מ"קרן הניקיון" לטיפול במפגעים של כפרי וערי המיעוטים. חשוב מאד להמשיך במגמה זו כדי להגיע למצב שבו כל תושבי המדינה יזכו לשירותי סביבה ברמה גבוהה.

פרס הבטיח, האוצר שכח 

לצד הצדדים החיוביים של הטיפול בנושאי הסביבה בשנה האחרונה, חייבים להזכיר גם את הצדדים השליליים. אחד מהם הוא החלטת אגף התקציבים באוצר לבטל את הקצבת הכספים לתוכנית להפחתת פליטת גזי חממה. צעד זה לא רק פוגע בהחלטות הממשלה בנושא, אלא גם לא נכון מבחינה כלכלית. זו ראייה לטווח קצר שמשום מה נראה היה כי כלכלני האוצר נחלצים ממנה בשנים האחרונות.

פליטת גזי חממה. המדינה מתנערת(צילום: רויטרס)

לא אחר מאשר מנכ"ל משרד האוצר עמד בראש ועדה שקבעה כי יש ערך כלכלי רב לתוכנית וכי היא תחזיר תוך זמן קצר את כל ההשקעות בה. לנושאים כמו החלפת מקררים ומזגנים זוללי אנרגיה יש ערך כלכלי רב שיכול להביא לחיסכון בצריכה ולמניעת הקמת תחנות כוח חדשות. זאת ועוד, הממשלה החליטה להצטרף לשאר מדינות העולם ולהתחיל בתוכנית להפחתת פליטות של גזי חממה, אשר מביאים לשינויים באקלים העולם.

עד לפני כ-200 שנה, ריכוז דו-תחמוצת הפחמן באוויר היה 280 חלקים למיליון. השנה, בפעם הראשונה זה מיליוני שנים, הגיע הריכוז ל-400 חלקים למיליון. לתופעת ההתחממות יש השפעה ניכרת על חלקים גדולים בעולם. כתוצאה מכך מפשירים הקרחונים ופני המים בימים החלו לעלות.

קשה לדמיין מה יקרה בישראל אם פני המים בים התיכון יעלו בכמה סנטימטרים. אזורים שלמים יוצפו, דבר שכבר קורה במספר איים והוא מאיים על ערים גדולות כמו ניו אורלינס ומדינות כמו בנגלדש. הממשלה החליטה בעבר לפעול להפחתת פליטות גזי החממה והנשיא שמעון פרס הכריז בוועידה בינלאומית בקופנהגן כי עד שנת 2020 תפחית ישראל את הפליטות של גזים אלה ב-20%. בקצב שבו אנו מתקדמים כעת, אין כל סיכוי שנוכל לעמוד בהתחייבות זאת. אין ספק שהדבר יגרום לפגיעה באמינות הבינלאומית של ישראל.

ואם אנו כבר עוסקים בנושא גזי החממה, לא נוכל שלא להתייחס לתוכנית של חברת IEI לפיצוח פצלי שמן הנמצאים בעומק האדמה באזור עמק האלה ליד בית שמש. הבעיה היא שתהליך זה, שקיבל את השם "פראקינג" (Fracking), גורם לנזקים סביבתיים קשים ביותר כגון זיהום מי תהום, זיהום אוויר, פליטות של חומרים מסוכנים ואפילו לרעידות אדמה.

פראקינג. מחאה עולמית (צילום: רויטרס)

הדבר נובע מכך שבמהלך העבודות מוזרקות לקרקע כמויות גדולות מאוד של מים ומספר רב של חומרים רעילים שמטרתם לפצח את הסלעים המכילים חומר אורגני ולשאוב משם גז או נפט. החברה הישראלית טוענת אמנם כי יש לה רעיונות אחרים כיצד לנצל את פצלי השמן האלה, רעיונות שלא נוסו בשום מקום אחר בעולם, אך יש לקוות כי המשרד להגנת הסביבה ואיתו כל אדם שישראל יקרה לו, יתגייסו כדי למנוע פעולה בלתי אחראית זאת. הטענה שהמטרה היא להפוך את ישראל לעצמאית מבחינה אנרגטית היא מגוחכת, מכיוון שכבר היום אנו עצמאיים. יש לנו גז וכמובן שמש ואנחנו לא זקוקים למקורות דלק מחצבי מזוהם ומזהם.

תנו לשמש יד 

עוד מילה אחת בנושא האנרגיה. יש לנו אמנם גז בכמויות גדולות שיכולות להספיק להרבה שנים הן בתחום

ייצור החשמל והן בתחום התחבורה. אבל חשוב לזכור כי גם הגז הוא דלק מחצבי, הגורם לפליטות של גזי חממה. לכן, צריך לראות אותו כמקור אנרגיה לטווח הביניים עד למעבר למקורות אנרגיה מתחדשים, וזאת כמובן השמש. שעה של קרינת שמש יכולה לספק את כל צרכי האנרגיה של העולם לשנה שלמה, עלינו רק לדעת כיצד לנצל אותה טוב יותר. ישראל היתה המדינה הראשונה בעולם שהחלה בתהליך זה עם התקנת דודי השמש לחימום מים. במועד מאוחר יותר, הקימה חברה ישראלית מערכת לייצור חשמל בקליפורניה.

בשנים האחרונות עושה הממשלה בישראל ושלוחותיה (כולל חברת החשמל), כל מאמץ כדי למנוע את התרחבות השימוש באנרגיה סולארית. זו טעות אסטרטגית ממדרגה ראשונה ועוד נשלם על כך ביוקר. המגמה צריכה להיות הפוכה - ישראל צריכה להיות בין המדינות המובילות בעולם בשימוש באנרגיה סולארית, דבר שיביא לביזור מערכת אספקת החשמל, פירוק הדרגתי של המונופול הקשה ביותר שקיים בארץ (חברת החשמל), הפחתת פליטות גזי חממה, ירידה בעלויות לייצור אנרגיה, ביטחון באספקת חשמל גם בעת חירום והשפעות חיוביות רבות אחרות.

לשם כך צריכה המדינה להיכנס למהלך דרמטי של מחקר ופיתוח טכנולוגיות זולות ואמינות לשימוש במימן כגורם לאגירת אנרגיה ואספקתה, לאורך כל שעות היממה ובכל עונות השנה. מימן ניתן להפריד ממים ובשריפתו נפלטים רק אדי מים. לא יכולה להיות תוכנית לאומית חשובה יותר (בין השאר כדי למנוע את השפעתו של העולם הערבי על הפוליטיקה הבינלאומית) מאשר להגיע לפתרון שישחרר את העולם מתלות בדלק מחצבי.

לסיכום, שנת תשע"ג הייתה שנה חשובה מאוד מבחינה סביבתית שבה נרשמו התפתחויות שלהן תהיה השפעה סביבתית חשובה גם בעתיד. אבל למינהל הסביבתי יש עוד הרבה משימות ומטרות כדי להבטיח שגם בעתיד יזכו כל תושבי מדינת ישראל באיכות חיים וסביבה ברמה גבוהה.

פרופ' אורי מרינוב הוא מרצה וחוקר בבית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה, אשר כיהן כמנכ"ל הראשון של המשרד לאיכות הסביבה