"צעירה ויפה": מהממת, אבל לא כזאת חכמה
גיבורת סרטו של פרנסואה אוזון היא נערה צעירה יפת תואר שמתנסה בהרפתקאות מיניות עם גברים מבוגרים תמורת כסף. קוראים לזה זנות, אך ב"צעירה ויפה" החוויה מצטיירת כמסעירה ומאתגרת. מזעזע אתכם? לרוע המזל, העלילה הסתמית לא מציעה כל אמירה מהותית - לטובה או לרעה
נערה בת 17, עם שפתיים מלאות עד להתפקע, שיער חום גולש, מבט חודר אך מנוכר, גוף נערי רזה - אפילו קצת רזה מדי, יפהפיה אמיתית, למרות העיגולים השחורים מתחת לעיניים, מחליטה לעבוד כזונה. למה? לפרנסואה אוזון ("שמונה נשים", "בתוך הבית") שביים את "צעירה ויפה" הפתרונות, אולי.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
הסרט מלווה את איזבל (מארין וכט) מאיבוד בתוליה, קצת לפני גיל 16 המריר, במשך כשנה שמחולקת לארבע עונות, עם שירים מתקתקים שמספרים על התאהבויות והתבגרות בסיום כל עונה. הוא מביא מצג אסתטי של נעורים, מיניות ומרדנות שניכר שמחפים על משהו עגום הרבה יותר, ומאוד חמקמק.
איזבל חיה עם אמה (ז'רלדין פילה) שחושבת שהיא מכירה את ילדתה הקטנה היטב, ובעצם לא יודעת עליה כלום. אביה החורג (פרדריק פיירו) משתדל לא להתרגש משום דבר, ואחיה הצעיר ויקטור (פאנטין ראבט), שמחבב את אחותו, צמא לשמוע על התנסויותיה המיניות, וקרוב אליה באופן מעט מטריד.
על אף ריבוי הסצנות בהן איזבל מענגת את לקוחותיה - גברים מבוגרים ועשירים שמשלמים לה הון תועפות על שירותיה - אנחנו ממשיכים לצפות בה בניכור. למעט השיחות שלה עם אחיה ופה ושם עם חברה לספסל הלימודים, איזבל מוצגת רוב הזמן כמישהי שמשחקת משחק כלשהו. היא שומרת על עצמה על ידי הסתרת תחושותיה האמיתיות ושמירה על קור רוח, ומבט מלא בוז למבוגרים הסובבים אותה.
האם היא פועלת מתוך שעמום? האם היא מחפשת דמות אב, או שהפעם הראשונה שלה היתה כל כך גרועה שהיא רוצה להמשיך ולהתנסות עד שתמצא מאהב ראוי, או שהיא בכלל סובלת מאיזו טראומה עלומה? כל התשובות אפשריות ועשויות להיות נכונות. אפשר לחשוב על עוד אינספור אפשרויות, אבל משחק הניחושים הזה לא מפצה על הייצוג של הזנות בסרט, ושל נערה מתבגרת בכלל, שמייצר היקסמות בעייתית.
זנות זה סבבה?
יכול להיות שאוזון ביקש לבצע כאן מחווה עדכנית ל"יפהפיית היום" של לואי בונואל, מתובלת בקצת "ואלוהים ברא את האישה" של רוז'ה ואדים - כזו שמראה עד כמה הלכנו לאיבוד מאז, ואיך מתה לנו הרומנטיקה, אבל התוצאה, כמו הדמות הראשית, מייצרת הרגשה עיקרית שמשהו כאן לגמרי לא בסדר. בתוך הסרט, ההרגשה הזו עשויה לפעול יותר על צופות נשים אולי, כשהן ניצבות בפני התרחשויות שמציגות זנות כהתנסות לגיטימית של נערה מושכת.
למרות שגורמים דידקטיים שונים אומרים לאיזבל כמה זה מסוכן, אנחנו לא נוכחים בכך אפילו פעם אחת. הזנות שלה נקייה, מביאה לה המון כסף, ואף לקוח לא מבקש ממנה לעשות משהו שהיא לא מוכנה לבצע. אין כאן אלימות או השפלה, אלא צביעה בצבעים עליזים של תחום שפוגע בנשים באופן הרסני. נראה שהיא משחקת במשחק בטוח, נוח ואפילו נעים בשבילה. שאלת המחיר, או הנזק הנפשי שהפעולות אמורות לגרום לה ממש לא עולה. הכול טוב עם איזבל, לכאורה.
אולי יש כאן התכוונות להראות מה קורה לילדים שגדלים עם הורים שמבקשים להיות החברים הכי טובים שלהם, ושומרים על חביבות יתר במקום על הורות? אמה של איזבל ואביה החורג ישנים עם דלתות פתוחות בבית. האם אפילו משאירה לבתה קונדומים על מדף חדר האמבטיה, כאקט של קבלתה את העובדה שבתה כבר פעילה מינית. אלא שאין לה מושג עד כמה.
היא מתעניינת בחיי הבת שלה, אבל קל לאיזבל להסתיר ממנה. היא משמיעה תירוצים פה ושם על לימודים, וזה מספיק. חוסר הידיעה שלה מעורר רחמים. היא אם צעירה יחסית, שמייצגת הורות לא שמרנית, אבל חסרת מושג.
המשחק בסרט משכנע מצד כל השחקנים. איזבל עוברת כנערה שמשהו קורה לה, ושאיש כמעט לא יכול להבין, או לתת לה מענה. היא מצולמת לפעמים מהגב, בדרכה בעוד מסדרון של בית מלון יוקרתי, ואין לנו מושג על מה היא חושבת. ועם כל זאת, כל הסקרנות הזו לא מעוררת מספיק עניין. אין כאן לא מכה אמיתית בבטן, אלא רק תחושת אי נוחות ובחילה קיומית קלה. אין כאן הצגה של בעיה מובהקת, אלא תחושה שגם הסרט הולך לאיבוד בתוך כל אי הבהירות שבו.
סצנה שבה כל אחד מתלמידי כיתתה של איזבל מדבר למצלמה שורה משיר של רמבו על פריחת האהבה והתשוקה בגיל 17 מרמז אולי על החיפוש של איזבל אחרי משהו מסעיר באמת, מיני ורגשי שיקרה לה. אבל כל מה שאנחנו מקבלים מהסרט הוא לא חיפוש מרתק, או אפילו מהורהר, אלא דיבור מנוכר ואמירה כללית ש"זנות זה כיף, אולי כדאי שתנסי את זה מתישהו". אי אפשר לרדת באמת אף פעם לכוונת המחבר. אפשר להניח שאוזון אינו שונא נשים, אבל התוצאה שלו מרתיחה, וגם הופעה קצרה ומנחמת של שרלוט רמפלינג לא מסייעת להקהות אותה.
