"אפסטרים קולור": לצפות נגד הזרם
שיין קארות' לא עושה הנחות לצופים ב"אפסטרים קולור" - סרט מדע בדיוני מוזר ומאתגר. כדי לנסות ולפענח את היצירה המורכבת הזו נדרשת לא רק העמקה שכלית, אלא גם רגישות חושית. קשה, אבל התגמול שווה את המאמץ
אז כמה צירי זמן היו ב"Primer"? איך הם משפיעים אחד על השני? מה לעזאזל קרה בסרט? בשנת 2004 הבמאי-תסריטאי-שחקן-מפיק-צלם-עורך-מלחין, שיין קארות', הוכיח שגם בתקציב אפסי של 7,000 דולר אפשר ליצור סרט על מסע בזמן שיהיה מורכב, אניגמטי ומעורר מחשבה. זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס. היה זה סרט שבישר על קול ייחודי באמת, יוצר שמנסה לקחת את המדע בדיוני למקומות ספקולטיביים נטולי ספקטקלים של חלליות, חייזרים ורובוטי ענק.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
בתשע השנים שחלפו מאז סרטו הראשון, קארות' בעיקר ניסה לכתוב ולהרים הפקה של סרט מדע בדיוני בתקציב משמעותי יותר. כשהפקה זו קרסה, הוא חזר לפרויקט בקנה מידה קטן. אך, כפי שניתן לנחש, השאפתנות מצויה ביחס הפוך לתקציב. "אפסטרים קולור" ("Upstream Color") הוא סרט מוזר, לא פשוט להבנה, שיאתגר את הצופים, ירגש את חלקם, ויתסכל אחרים.
יש לומר מילת הערכה לנכונותם של המפיצים להביא סרט פסטיבלים מובהק זה למסכים. העובדה ששמו העברי חוזר על המילים הלועזיות, מרמזת על התהייה לא רק לגבי משמעות השם המקורי, אלא לגבי משמעות הסרט. קשה לייצר שם גנרי בעברית כשלא לגמרי ברור מה קורה. ובכל זאת "אפסטרים קולור" שווה את המאמץ. בוודאי עבור אלו שיחושו כי "הבינו", אך גם עבור אלו הפתוחים לקולנוע המעורר תחושות חזקות גם מבלי שהבינו את כל מה שהוצג.
פענוח של סרט מתבסס במידה רבה על מסגרות ידע קודמות. סרטים "אמנותיים" מציבים אתגר בפני יכולת הפענוח שלנו בגלל שימושם בקוד סגנוני יוצא דופן, וניסיונם לדון ברעיונות מורכבים. מרבית סרטי מדע הבדיוני אינם נתפסים כקולנוע "אמנותי", אלא כמשתייכים לז'אנר פופולארי ונגיש. אך גם סרטי מדע בדיוני "פשוטים" מחייבים סוג של תהליך פענוח: הבנת ההשלכות שיש לטכנולוגיות החריגות המוצגות בסרט.
השילוב בין קולנוע "אמנותי" ו"מדע בדיוני" הוא נדיר בגלל מורכבות ושאפתנות כפולה זו. במיטבו הוליד שילוב זה את יצירות המופת הגדולות של הז'אנר ("2001: אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק, "המזח" של כריס מרקר), וכשהחיבור לא צלח נוצרו סרטים תמוהים שכמעט ונשכחו ("האיש שנפל מכוכב אחר" של ניקולס רוג, "Je t'aime, je t'aime" של אלן רנה). קשה לדעת איזה גורל צפוי ל"אפסטרים קולור", אבל ללא ספק מדובר בסרט לחובבי הז'אנר בצורתו המאתגרת מבחינה אינטלקטואלית (לצורה זו תרם העורך דיוויד לאורי, שהשבוע יצא לאקרנים הסרט שביים "נאהבים מחוץ לחוק").
מה רוצה התולעת?
גנב (טיאגו מרטינס) מחדיר לתוך גופה של מעצבת גרפית צעירה בשם כריס (איימי סיימץ) תולעת לבנה ומסתורית. פעולה זו מאפשרת לו להשתלט על התנהגותה ומחשבותיה. באמצעות סדרה של הסחות דעת (יצירת שרשרת נייר מדף מועתק ביד מתוך הספר "וולדן" של ת'ורו) הוא מנחה אותה לבצע את פקודותיו וגונב ממנה את חסכונותיה.
השימוש ב"וולדן", יומן מסע אישי ורוחני בעל חשיבות עמוקה ב"טרנסצנדנטליזם האמריקאי" מרמז על המטענים התרבותיים המורכבים איתם מתכתב הסרט. האם קארות' חותר לאימוץ ערכיו של ת'ורו או שזו התייחסות אירונית? זו דוגמא לסוג הדילמות שמולן מוצבים הצופים.
לאחר מספר ימים כריס, עדיין בערפול חושים, מתעוררת ומגלה את התולעת זוחלת מתחת לעורה. מי שיוציא ממנה את התולעת הוא אדם מסתורי ש"אוסף דגימות" (אנדרו סנסניג), המעביר את התולעת מגופה לתוך גוף של חזיר. כריס תתעורר ללא זיכרון של האירועים, אך כתמי הדם בביתה, וחשבון הבנק המרוקן ירמזו על דבר נורא שקרה.
מרבית עלילת הסרט מתפתחת בשני צירים. בציר הראשון אנו עוקבים אחר "אוסף הדגימות", אמן שאוסף דגימות קול מהטבע, וגם בעליו של עדר חזירים יוצאי דופן. בקו העלילתי השני כריס פוגשת גבר בשם ג'ף (קארות' עצמו) שעבר גם הוא חוויה קשה שמהותה הולכת ומתבהרת בהדרגה. שני בני אדם שכל זהותם הקודמת התערערה, וביחס אליהם עולה השאלה של גילוי מה שקרה, והאופן בו יכולה להיווצר, אם בכלל, אפשרות לשיקום.
כל גילוי נוסף של המתרחש בסרט יהיה בבחינת הצגת פרשנות. יחד עם זאת, אני ממליץ לאלו שיחפצו באתגר לא לחשוב על האירועים המוצגים רק כסוג של תעלומה בלשית, אלא על הצבת שאלות לגבי יכולת האדם להשתנות, לעצב קשר עם אדם אחר ועם עולם החי.
מצד שני נמצא "אוסף הדגימות", ותפקידו האמביוולנטי כחוקר, אמן ומניפולטור (ייצוג מטריד ומודע לעצמו לבמאי). יתכן והשאלה המטרידה ביותר אותה הסרט מנסה להציב עוסקת במחיר שאנו צריכים לשלם כדי לצאת מעצמנו ועולמנו ולפתח צורת חישה חדשה.
