"אסירים": לא תרצו להשתחרר
שעתיים וחצי של עלילת מתח מורכבת ועוצרת נשימה הופכות את "אסירים" לסרט ההוליוודי הטוב ביותר של השנה. הופעות מצוינות של יו ג'קמן, ג'ייק ג'ילנהול ושאר שחקני האיכות שעמדו לרשות דני וילנב הקנדי סוחפות למסע מטלטל, מעמיק ורציני
האם ראיתם את הסרט שבו חשוד בחטיפה (ואולי אף רצח) של ילדה משוחרר על ידי המשטרה, והאב הזועם של הילדה מחליט לחטוף אותו ולהוציא ממנו בעינויים הודאה בפשע ומידע שיכול להביא למציאתה. לאחר החטיפה, האב מוצא עצמו בעימות עם השוטר שמונה ללכוד את הרוצח.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
עבור אלו שראו את "מי מפחד מהזאב הרע", הצפייה ב"אסירים" יכולה להיות הדגמה מאלפת של הדרך בה שני סרטים בוחרים גישות שונות בתכלית לעיסוק באירועים עלילתיים דומים. היכן שהסרט הישראלי משתעשע בהומור סדיסטי, "אסירים" הוא דרמה רצינית אשר דנה באספקטים מוסריים כבדי משקל.
בעוד הסרט הישראלי חג במרבית משכו סביב סיטואציית העינוי, "אסירים" (שעתיים וחצי קולחות ומותחות) שם את מעשי הפשע בתוך קונטקסט מורכב של עבר, יחסי הורים-ילדים, חטאים ששבים לרדוף, וההשלכות שיש לפעולת הנקם. שני הסרטים מתמקדים בקונפליקט הגברי של השוטר מול האב כשהנשים נותרות בשולי העלילה, אך בשונה מהנטייה המיזוגנית של הסרט הישראלי, כאן יש דמויות נשיות ממשיות המהוות את הצד המשלים לכאב הגברי.
"אסירים" הוא סרטו ההוליוודי הראשון של הבמאי הקוויבקי דני וילנב ("האישה ששרה"). כישרונו הופגן גם בעבודותיו הקודמות, אך בסרט הזה הוא עושה קפיצת מדרגה לשורה הראשונה של במאים המסוגלים ליצור קולנוע מסחרי ואינטליגנטי כאחד, ולהפגין יכולת שליטה מרשימה ביותר בהעמדתן של סצנות לא פשוטות. אם נדמה שהתעשייה ההוליוודית העכשווית מבזבזת את הכשרונות של המקצוענים הגדולים שעובדים בה על סרטים מטופשים בתקציבי ענק, הרי ש"אסירים" מזכיר את המסורת ההוליוודית של עירוי יוצרים זרים בתעשייה, מסורת שנדמה כי הוליווד זקוקה לה היום יותר מתמיד.
תחת וילנב התקבצה קבוצה הכוללת כשרונות ותיקים וצעירים, מקומיים (אמריקאיים) וזרים. הצלם הגדול רוג'ר דיקנס (שעובד בקביעות עם האחים כהן ועם סם מנדס) מוכיח שוב כי אין לו מתחרים בצילום נופים מושלגים. ג'ואל קוקס וג'רי ד. רואץ' (העורכים הקבועים של קלינט איסטווד) נותנים לסרט קצב מדוד ו"קלאסי" במובן הטוב של המילה.
התסריט השני של ארון גוזיקובסקי (אחרי "המבריח" של הבמאי האיסלנדי בלתזאר קורמאקור) מצליח להימנע מפישוט של סיטואציות ודמויות, והמלחין יוהאן יוהאנסון (איסלנדי גם הוא) אחראי לפס הקול המהדהד והקודר. יחד עם צוות השחקנים, הכולל שלושה מועמדים לאוסקר ושתי זוכות, "האסירים" הוא הסרט ההוליוודי הטוב ביותר מאז תחילת השנה.
האב, קלר דובר (יו ג'קמן - ככול הנראה בהופעתו הטובה ביותר), הוא נגר המנסה להקנות לבנו המתבגר ראלף (דילן מינט) את תפיסת העולם ההישרדותית (survivalist) שלו. לאחר שבתחילת הסרט הוא מלמד אותו כיצד לצוד איילה, משפחת דובר - האב, הבן, האישה גרייס (מריה בלו) והבת הקטנה אנה (איירין גרסימוביץ) - מגיעים לארוחת חג ההודיה בביתם של שכניהם משפחת בירץ'.
ומי אלו הבירצ'ים? האב פרנקלין (טרנס הווארד), האם ננסי (ויולה דיוויס), הבת הבכורה, נערה בשם אליזה (זואי בורד), והבת הקטנה זואי (קיילה דרו סימונס). היחסים בין המשפחות חמים, גם אם נראה שמשפחת בירץ' משכילה וליברלית יותר ממשפחת דובר. השלווה עומדת להסתיים לאחר הארוחה, כאשר אנה וזואי ייעלמו.
חשד סביר למעשה חטיפה מוביל לחיפוש קרוון שחנה בשכנות לפני שהילדות נחטפו. בראש החקירה עומד הבלש לוקי בגילומו של ג'ק ג'ילנהול, שזוכה כאן לסרט המתח הגדול השני בקריירה שלו אחרי "זודיאק" של דיוויד פינצ'ר. לוקי מוכשר ומצפוני, אך ללא ספק אדם רדוף על ידי עבר לא מוסבר, ומי שמקצועו מותיר אותו ללא חיים פרטיים.
כאשר הקרוון מאותר מתגלה כי היושב בו הוא אלכס (פול דאנו), בעל אינטליגנציה של ילד בן עשר, המכחיש כל קשר להעלמות הילדות. קלר משוכנע שהוא החוטף, אך המשטרה נאלצת לשחרר את אלכס בגלל היעדרן של ראיות פיזיות בקרוון. ביציאה מתחנת המשטרה, כשקלר הזועם מתנפל על אלכס, הוא שומע משפט המחזק את חשדותיו.
מנקודה זו מתחילה תוכנית החטיפה-עינוי-הודאה של קלר לצאת לפועל. אך הסרט שומר לא מעט תפניות שמצליחות להפתיע בנוגע לעברן של הדמויות, ולמה שקושר אותן למעשה הפשע - לא רק ברמה הדרמטית, אלא גם ברמה סמלית. השם "אסירים" מרמז שדמויות הגברים המורכבות בו נמצאות במוקד הבחינה של הסרט ולא רק מעשה הפשע המניע את העלילה. חלק מהדברים יחשפו, וחלק יוותרו נסתרים למחצה במהלך העלילה המורכבת והמרתקת של סרט זה.
