להיות בהם ולמות

חג שמח ב-ynet ספורט:

• "המאיים", "הראפר", "חובב הסטרפטיז". הבוסים הכי משוגעים שהיו בכדורגל
• מראדונה, ארמסטרונג או גאזה? הנפילות הגדולות בעולם הספורט
• לייזי גורדון: ישראליות המצאה גאונית
• ארון-מן: נפילתו ועלייתו של ראמזי
  

אולי דווקא בגלל זה, החלטנו שזה הזמן לדרג עבורכם את 10 הסוכות הכי גדולות של הכדורגל העולמי. משמע, עשרת האצטדיונים המרשימים, גדולים ובעיקר מלאי אמוציות ורגש שנמצאים על הגלובוס. זה הזמן שלכם, לקרוא, אבל בעיקר לטקבק. האם הבחירה שלנו קולעת בול?

אטרקטיבי יותר מהסוכה. מסי(צילום: רויטרס)

10. האצטקה

קאמפ נואו? אולד טראפורד? סנטיאגו ברנבאו? מתי הייתם באצטדיון עם יותר מ-100 אלף צופים? זו החוויה לה תזכו אם תגיעו למשחק ביתי חשוב וגדול באמת של נבחרת מכסיקו או של קבוצת קלוב אמריקה. מתי חזרתם מביקור באצטדיון וסיפרתם לחבר'ה "הייתי במקום בו שיחקו שני משחקי גמר מונדיאל (1970 ו-1986)"? זהו גם המגרש בו שוחק אחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל, עם שער היד ושער הסלאלום הגדול של מראדונה נגד אנגליה במכסיקו 86.

קלוב אמריקה מחזיקה בממוצע הצופים הגבוה ביותר למשחק באמריקה הלטינית, כ-55,600 אוהדים מגיעים למשחקיה הביתיים והאווירה בהתאם. רק החלק התחתון של האצטדיון, זה הכולל את היציעים שמתחת לתאי הצפייה הפרטיים, הינו בגודל של אצטדיון ממוצע באירופה. מעל תאי הצפייה, ממוקמים היציעים העליונים והמבנה הכללי מצמרר. הצופה הבודד מרגיש קטן ונבלע בתוך ההמון בעת שהאצטדיון מלא עד אפס מקום. ברור שבאווירה כזו גם השחקנים מרגישים מוטרפים, בייחוד אם מדובר בסופר קלאסיקו בין אמריקה לגוודלחרה צ'יבאס.

שער היד של מראדונה באצטקה במונדיאל 86(צילום: גטי אימג'ס)

9. אליאנץ ארנה

האצטדיון החדיש ביותר ברשימה המפוארת. משמש מ-2005 כמגרשה הביתי של באיירן מינכן, ואף אירח גמר צ'מפיונס בלתי נשכח לפני שנתיים (הבווארים דווקא יעדיפו לשכוח אותו כמה שיותר מהר).

70 אלף צופים יכולים ליהנות מנוחות אדירה, קומפלקס מפואר, אבל גם מהאצטדיון השלישי בגודלו בלבד בגרמניה. הנאונים האדומים בלילות הקפואים במינכן עושים חם בלב, כשמגיעים סמוך לארנה. באיירן היא אולי הקבוצה הטובה בעולם כיום, מגרשה הביתי עדיין לא תופס את הפסגה.

האליאנץ ארנה מארח משחק במונדיאל 2006(צילום: גטי אימג'ס)

8. אולד טראפורד

בובי צ'רלטון היה זה שהעניק לו את הכינוי "תיאטרון החלומות", ומי שזכה לשבת באצטדיון הבין שהוא בהצגה של ממש. עד שוומבלי שופץ, אולד טראפורד היה המגרש הגדול באנגליה עם 75 אלף מקומות.

הפסל של אלכס פרגוסון, בכניסה לאצטדיון, רק מעצים את ההילה, למרות שלא מעט טוענים כי גם הקדמה תהרוס אותו באחד הימים. בכל מקרה, על הדשא שלו התפתחו וגדלו שמות כמו דייויד בקהאם, ריאן גיגס ואריק קנטונה.

"תיאטרון החלומות". אולד טראפורד(צילום: גטי אימג'ס)

7. סן סירו

יובנטוס התהדרה לאחרונה באצטדיון חדש, האולימפיקו מוכר לכולם, אבל בארץ המגף מתגאים בעיקר בסן סירו. הוא קרוי על שם ג'וזפה מיאצה, ששיחק במילאן ובאינטר, אבל ברחבי הגלובוס מכירים אותו רק בשם אחד ויחיד.

לא הרבה יודעים, אבל הוא היה קודם כל מגרשה הביתי של מילאן, לפני שאינטר הורשתה לשחק בו ב-1947. הוא אירח לא פחות משלושה גמרי גביע אירופה לאלופות (האחרון ב-2001) וגמר מונדיאל.

אוהדי אינטר דואגים לאווירה בסן סירו לפני משחק מול יובנטוס(צילום: גטי אימג'ס)

6. סנטיאגו ברנבאו

אם כריסטיאנו רונאלדו שומר לו אמונים, אז מי אנחנו שלא נציב אותו במקום כבוד ברשימה. אירח שמות אייקוניים כמו פרנץ פושקש, לואיס פיגו ורונאלדו הברזילאי, וקרוי על שם כדורגלן העבר הגדול של הבלאנקוס.

האצטדיון היחידי שאירח ארבעה גמרי גביעי אירופה, בארבעה עשורים שונים. מכיל 85,454 מקומות ישיבה ואין אחד שמגיע למדריד ולא עורך את הסיור בתוכו. ושוב, מדובר בבית של ריאל מדריד. יותר כבוד מזה אי אפשר לבקש.

אירח 4 גמרי גביעי אירופה. הסנטיאגו ברנבאו(צילום: גטי אימג'ס)

5. אנפילד

יש אצטדיונים גדולים יותר, חדשים יותר, מפוארים הרבה יותר, אבל אנפילד הוא כנראה האייקוני ביותר בעולם. אין אחד שהגיע לראות את ליברפול ולא נמס או הזיל דמעה כשהשיר "You'll Never Walk Alone" בוקע מגרונותיהם של האוהדים.

יש כאלה שמכנים אותו ה"מכה" של הכדורגל האירופי, למרות שרק 45 אלף צופים יכולים להיכנס לתוכו. ליברפול לא זכתה באליפות כבר למעלה מ-20 שנה, אבל לפחות בכל הקשור לאווירה ביציעים אין שני לה. לא רק באי הבריטי, אלא בעולם כולו.

אווירה מדהימה. יציע הקופ באנפילד(צילום: גטי אימג'ס)

4. וומבלי

אולי היכל הכדורגל האירופי. נוסד ב-1923, אבל שופץ מחדש ב-2007. האצטדיון השני בגודלו ביבשת, למרות שמשוחקים בו מעט מאוד משחקים לאורך השנה. ועדיין, האירועים החשובים באמת באי הבריטי עברו על כר הדשא במרכז לונדון.

נבחרת אנגליה משוועת לתואר ראשון מאז 1966, וכולם בממלכה יודעים שרק בוומבלי זה יכול לקרות. מי שהיה שם לאורך השנים, יודע שמדובר בחוויה תרבותית, לא פחות.

שחקני באיירן מינכן ודורטמונד לפני גמר ליגת האלופות בוומבלי(צילום: גטי אימג'ס)

3. בומבונרה

אמנם הכתבה עוסקת באצטדיונים שחייבים להיות בהם לפני שאתה מת, אבל במקרה הזה מדובר בביקור בגיהנום עוד בימי חייך, בטח עבור אוהדי הקבוצות המתארחות בו. כי אצטדיון הבומבונרה הוא אחד המגרשים הביתיים ביותר שיש בעולם, עם האוהדים מהמוטרפים שניתן להיתקל בהם.

האצטדיון של בוקה ג'וניורס ממוקם בליבה של שכונת עוני, לא המקום הכי סימפטי להסתובב בו בשעות החשיכה, אבל בדיוק פה טמון הקסם. בתוך השכונה הצבעונית הזו עומד המתקן המיושן, שמתמלא כמעט בכל משחק של הקבוצה הביתית והיציעים התלולים, בתוספת האווירה הססגונית המוכרת מהמגרשים בארגנטינה, יוצרים אקוסטיקה פשוט מפחידה. אמרתם יתרון ביתיות, אמרתם "הבומבונרה". אל תעיזו להחמיץ את ההזדמנות לבקר.

גמר הגביע הביניבשתי בין מנצ'סטר יונייטד לאסטודיאנטס ב-1968 שנערך בבומבונרה(צילום: גטי אימג'ס)

2. קאמפ-נואו

אין אוהד שלא זוכר את הרגע הזה. הפעם הראשונה שאתה מגיע לראות את הקבוצה שלך, עולה במדרגות שמובילות ליציע ורואה את כל המגרש נגלה לנגד עיניך. וכשמדובר באצטדיון הגדול ביותר באירופה, זה עוצמתי פי כמה. ביקור בקאמפ-נואו הוא בגדר חובה עבור כל מי שמגדיר את עצמו כאוהד כדורגל, בטח כשצמוד לו יש את המוזיאון של ברצלונה שהוא חוויה בפני עצמו, ובמיוחד בהתחשב בכך שמדובר בהצגה הכי טובה שיש.

האצטדיון הוקם אי שם ב-1957 אחרי שמגרש לס קורטס הישן, כבר היה קטן מדי עבור בארסה לאור ההצלחות בסוף שנות ה-40 ותחילת ה-50, וצירופו של לאדיסלאו קובאלה, הסופרסטאר של אותם ימים. למרות שהאצטדיון שודרג לאורך השנים, בבארסה מתכננים שיפוץ רציני שעשוי לצאת לדרך בתחילת 2014 בעלות של בין 250 ל-400 מיליון יורו. עניין של שניים וחצי עד ארבעה גארת' ביילים.

הכי גדול באירופה. הקאמפ-נואו(צילום: גטי אימג'ס)

1. מראקנה

להיות בריו דה ז'ניירו ולא לבקר במשחק כדורגל באצטדיון המראקנה, זה כמו לבקר בפריז בלי לצפות במגדל אייפל או להגיע לניו יורק בלי להצטלם ליד פסל החירות. תשכחו מהאגדות על 200 אלף צופים. אחרי השיפוץ האחרון, קיבולת האצטדיון מגיעה ל-78,000, אבל החווייה נותרה מרשימה. 

כל אחת מהקבוצות הגדולות של ריו דה ז'ניירו - פלמנגו, פלומיננזה, ואסקו דה גמה ובוטאפוגו (השתיים האחרונות מארחות באצטדיונים אחרים ומגיעות רק כאורחות), שולחת כמות עצומה של אוהדים בעת שהיא משחקת במקום ותופי הסמבה מחרישי האוזניים גורמים לצופה לרעוד מהתרגשות, לא פעם יותר מאשר הביצועים של השחקנים על כר הדשא.

ביקור חובה. המראקנה(צילום: גטי אימג'ס)

הצורה בה מתחרים קבוצות האוהדים זה בזה בשירה אדירה ויצירת אווירה ססגונית ביציעים מיוחדת לא פחות מאשר איכות המשחקים. אם הגעתם למשחק חשוב של נבחרת ברזיל, סביר להניח שלעולם לא תשכחו את האווירה המיוחדת. מלבד זאת, ביקור במסדרונות המוליכים לחדר ההלבשה, הכוללים תמונות היסטוריות של שחקנים שכיכבו על המגרש המפורסם, מותירים את ההרגשה של אחד מקודשי הקודשים של הכדורגל.

השתתפו בהכנת הכתבה: רענן וייס, תומר גנור, אילן הלפרין ואסף לירן.