הטריפ של ארי פולמן - בסרט, ובמציאות
רובין רייט, הארווי קייטל ואחרים, נמשכו ל"כנס העתידנים" של ארי פולמן והתייצבו לשירותו כמעט בחינם. "זה מסע אל תוך עולם אמיתי ומצויר, וגם פנימה לעצמך", אומר הקולנוען הישראלי המצליח, ומגלה את סוד הקסם של היצירה המשלבת לייב-אקשן ואנימציה: "ידעתי שיש לי רק הזדמנות אחת"
העיבוד הקולנועי החופשי של ארי פולמן לרומן המדע בדיוני של סטניסלב לם נקרא בעברית "כנס העתידנים", אולם אפשר היה בקלות לכנותו "כנס הסלבריטאים". הבמאי הישראלי הצליח לגייס לפרויקט היומרני שלו שורה של כוכבים הוליוודים, וביניהם רובין רייט, הארווי קייטל, ג'ון האם, פול ג'יאמטי, דני יוסטון, קודי סמיט-מקפי, סמי גייל ופרנסס פישר. השחקנים האהובים נמשכו אליו, ובעצם עבדו כמעט בחינם. מי שצופה ביצירה הקולנועית הכל כך מיוחדת, מוזרה וסוחפת הזו - יכול להבין אותם. וכאן זוהי ההזדמנות שלכם לנסות להבין גם את פולמן עצמו עם הערות הבמאי שלו:
לדברי פולמן, כבר בגיל 16 קרא את הספר של לם מ-1971 שעסק בניסיון מהפכה שכושל במדינה טוטליטארית דמיונית מדרום-אמריקה, שמשטרה הרודני מדכאה באמצעות סמים. מה שנתפס כיצירת מדע בדיוני סאטירית באווירה פסיכודלית בצעירותו, התקבל כשאלות על זהות בבגרותו. אחרי "ואלס עם באשיר" שהיה אישי וכבד, החליט פולמן לשנות כיוון ולמצוא נחמה במציאות האלטרנטיבית שסיפקו לו עולמות המדע בדיוני, ו"כנס העתידנים" בפרט.
בגרסה הקולנועית של פולמן, הוא לוקח את הסיפור למקומות אחרים ומשלב אותו במציאות של תעשיית הסרטים האמריקנית, אותה הוא מבקר - ובו בעת מוקיר. העלילה מלווה את השחקנית רובין רייט, שכמה עשורים אחרי שפרצה ככוכבת "הנסיכה הקסומה" ו"פורסט גאמפ", מוצאת עצמה במורד הקריירה. אז היא מקבלת הצעה מאולפני "מירמאונט" (שילוב של שמות האולפנים ההוליוודיים "מירמקס, ו"פרמאונט") לסרוק את דמותה ולעשות בה כרצונם באינספור סרטים מז'אנרים שונים. בתמורה, היא מקבלת תגמול כספי נאה, אך נדרשת להימנע ממשחק בכל מסגרת שהיא.
במאים נוספים מספרים על סרטיהם ב-ynet :
- נועה אהרוני על "עד סוף הקיץ"
- תום שובל על "הנוער"
- מתן גוגנהיים על "פרדייס קרוז"
- אהרון קשלס ונבות פפושדו על "מי מפחד מהזאב הרע"
- נעמי לבארי על "בני דודים לנשק"
הסרט "כנס העתידנים" נחלק בעצם לשני חלקים: הראשון שביניהם צולם בלייב אקשן בעולם עתידני אך ריאליסטי, פחות או יותר, בהובלתם של רייט, הארווי קייטל (בתפקיד הסוכן שלה), דני יוסטון (יו"ר אולפני מירמאונט), קודי סמיט-מקפי וגייל (ילדיה). בחלק השני - המתרחש אחרי עשרים שנה - יוצאת רייט הבוגרת לביקור בכנס העתידנים שמתקיים בחסות מירמאונט בעולם שהוא כולו אנימציה, ומרגיש כהזיה פסיכודלית, בה השתלבו גם יתר השחקנים בדמותם המאוירת.
הפרויקט המורכב - רב התקציב במונחים ישראלים, אך צנוע במונחים בינלאומיים - חייב את פולמן ליעילות שיא, והכנה דקדקנית. "הגעתי לאמריקה, ובגלל עניינים תקציביים והפקתיים, ידעתי שלא תהיה לי לעולם הזדמנות לתקן", הוא מספר. "זה לא שיהיו לסרט צילומי השלמה. ידעתי שעם מה שאני יוצא, מה שנקרא הקופסאות שאנחנו יוצאים איתם מאמריקה חזרה ליפו, זה מה שיהיה בסרט. לא יהיה לי second chance לעולם, ולכן צריך לעשות הכי טוב שאפשר".
למרות ההכנות, פולמן העז לאלתר כשנידרש ממנו, וכך למשל גילה כי כבר היום במציאות - קיים בלוס אנג'לס מתקן לדגימה של שחקנים. הכיפה העצומה משובצת הנורות והעדשות לכדה את תשומת לבו של הבמאי, שהחליט לצלם שם את סצנת הסריקה של רייט, וכדי להאריך אותה כתב במקום קטע טקסטואלי להארווי קייטל שנוכח אף הוא בסצנה, זאת למרות טרוניותיו של הכוכב הוותיק, שהתרצה לבסוף נוכח בקשות הבמאי שלו והעניק לו טייק אחד וחצי. טוב, אפשר להבין אותו. בכל זאת, הוא עבד כמעט בהתנדבות. ולמרות הכל, פולמן שהגיע מיפו, היה זה שעמד בראש ההירככיה - והשחקנים פירגנו.
"כל הקאסט המהמם הזה הגיע לסרט בחינם, עד כמה שמינימום תקציב של איגודים אמריקנים זה חינם - שזה 3,000 דולר ליום. אבל בשביל האנשים האלו זה כלום", מספר פולמן, שביסס את מעמדו המקומי
והבינלאומי כקולנוען הישראלי המצליח בעולם, אחרי סרטו "ואלס עם באשיר" המדובר והמועמד לאוסקר. באמצעות שותפיו הוותיקים, האנימטור יוני גודמן והמעצב דוד פולונסקי, מיזג בין קטעי הלייב-אקשן שצילם, לעולם צבעוני ואפל שעוצב באמצעות אנימציה ובו משתלבות הדמויות.
"זו אנימציה שהיא באמת עבודת יד. גם אם חלק ממנה ממוחשבת, היא עבודת יד. עבודת נמלים, עבודה קשה מאוד", אומר פולמן. אם מחשבים את כמות הציורים שנדרשו כדי להשלים את חלקו המונפש של הסרט (בהערכה גסה כ-60 דקות מתוך 120 דקות בסך הכל), הרי שמדובר על יותר מ-72 אלף ציורים, עליהם עבד צוות בינלאומי גדול ברחבי העולם. במשך יותר משנתיים עבדו כמאתיים אנשי מקצוע על פרויקט האנימציה במספר מדינות בעולם: בישראל, בארצות הברית, בפולין ואפילו בפיליפינים.
"אני אישית מאוהב בסרט הזה", מודה פולמן, "עשיתי חמישה סרטים עד כה. אני לא יודע אם הוא הכי שלם, אבל הוא הכי מייצג אותי נאמנה. הסרט הזה הוא טריפ אמיתי, מטלטל. הצופה הולך לעבור כזאת טלטלה, במסע שמתחיל בקלוז אפ של עיניים של שחקנית מדהימה ומהממת כמו רובין רייט, ונגמר שעתיים אחרי זה בעולם אחר לחלוטין. זהו מסע ליטרלי בתוך עולם אמיתי ועולם מצויר, וגם לדעתי, מסע פנימי אל תוך עצמכם".
