שעשני הראשון לציון: פרידה ממורי ורבי

"בגיל 15 פגשתיו לראשונה: יהודי כבן 30-40, שאפילו מגבעת רבנים אין לראשו. והוא יושב עם חבורת זקנים ולומד אתם הלכה. את כולם ראינו בהלוויה: כל תלמידי תלמידיו, נכדיהם של אותם זקנים, בעצמם היום גדולי תורה. 60 שנה שהייתי קרוב אתו, ונפשי נקשרה בנפשו". הרב הראשי לשעבר נפרד ממרן

הרב אליהו בקשי דורוןפורסם: 09.10.13 , 13:23

אני הכרתי את ה"יביע אומר" עוד לפני שהכרתי את הרב עובדיה יוסף, מחברו. כשהייתי בן 15, למדתי בישיבה תיכונית, והיו שם שני בחורים מן העדה הבוכרית שהרב עובדיה שלח ללמוד בישיבת הדרום ברחובות. הם הביאו אתם את החלק הראשון של החיבור בן עשרת הכרכים, שלימים זיכה את מחברו בפרס ישראל. וראיתי שאחד מרבני הישיבה שביקש לשאול מהם את הספר ולקרוא את החיבור, הגדיר אותו "גדול וחשוב", וכששני הבחורים סיפרו שספר נכתב על ידי יהודי בן 35, הוא התפעל עד למאוד.

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>

עמדתי מן הצד, וביקשתי מחבריי לקרוא את הספר, ומאוחר יותר – אף לפגוש את מי שעומד מאחוריו. הגענו לירושלים בחופשת הסוכות, ואני נער צעיר, פונה לבית הכנסת של הבוכרים, ורואה מולי יהודי כבן 30-40, שאפילו מגבעת רבנים אין לראשו. והוא יושב עם כחמישה-עשר זקנים ולומד אתם הלכה. חלקם בכלל ישנו, וכשהיה מאתר מי מהם שישן, היה מאן דהוא דופק על השולחן, והרב עובדיה היה מספר להם מעשה.

"את כל ה'יביע אומר' כתב בכתב ידו, ומי שראה את כתב ידו יודע כי הרב לא ידע מה זו טיוטה בכלל". הרב אליהו בקשי דורון עם הרב עובדיה יוסף(צילום: צביקה טישלר)

את השיעור הקפיד למסור במשך שנים הרבה, עד שהעתיק את מקום מגוריו לתל אביב, ואז המשיך בנו, הרב יעקב יוסף זצ"ל – שזכיתי להיות החברותא שלו – למסור את השיעור היומי הקבוע. זו גדלותו של ה"יביע אומר": שבלילה היה יושב וכתב את ספריו, וביום היה לומד עם בעלי בתים.

את כולם ראינו בהלוויה: כל תלמידיו ותלמידי תלמידיו, חלקם הגדול היום – בניהם ונכדיהם של אותם זקנים, בעצמם היום גדולי תורה.

ידיעותיו היו דבר על טבעי

נפשי נקשרה בנפשו. התייעצתי אתו. זה 60 שנה בקירוב שאני קרוב אתו, ולימים הייתי גם שכנו והכרתיו היטב.

סיפורי מרן:

הרב עובדיה שלי

יצחק טסלר וטלי פרקש

ילד הרחוב שהפך לדיין, הנערה המבוהלת שנזכרה כיצד העדיף הרב את עדותה על פני אלו של הרבנים, המשפחה שניצלה מכתם ממזרות, והזוג שאכל אתרוג וזכה לנס. הרב עובדיה נגע בחייהם של אנשים רבים, והם מספרים על הרב בעל הנשמה הגדולה שדאג כי מוהל לא יניח ידיים קרות על תינוק

סיפורי מרן: הרב עובדיה שלי

אני זוכר את מסירותו הרבה. כשהייתי רב בבת ים והיה לי טוב שם, אמר לי המרן שעלי להגיש מועמדות לקראת הבחירות לרבנות הראשית בחיפה. לא חשבתי על כך ולא רציתי בכך, והיה לי קשה מאוד, אך הרב עובדיה יוסף והרב אלישיב הורו לי – ולכן הגשתי מועמדות.

זכורני שהרב נסע בעצמו לחיפה כדי לדבר עם הגוף הבוחר, ועשה את כל המאמצים לבחירתי לתפקיד, וכך גם כשהייתי הראשון לציון. אני חב לו את כל אלה, והוא עשה את זה בהרבה מסירות ומתוך אמונה.

כמעיין המתגבר היה הרב, וידיעותיו היו דבר על טבעי לגמרי. לא מובן ממש. זכה (וזכינו) משמים שנעשה כמעיין המתגבר. את כל ה"יביע אומר" על עשרת חלקיו, כתב בכתב ידו, ומי שראה את כתב ידו יודע כי הרב לא ידע מה זו טיוטה בכלל. כתבתי ספר, ואני יודע כמה צריך למחוק עד שהדברים עומדים על תלם. אך הוא כתב בכתב נפלא. כתב ישר. כתב - ומיד העביר לדפוס.

כולו סבוך בתורה

מרן זצ"ל היה כל ימיו דבק בתורה, והתמדתו מבהירה את משמעות האמרה "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה": כל ימיו, בכל מצב, היה הוגה ועמל בתורה.

שעה קשה שהייתה לו בחייו, בזמן הסכמי אוסלו, פגשתיו בביתו שברחוב הקבלן בהר נוף, כשבחוץ הפגינו כל העת מתנחלים ואנשי ימין, והרגשתי צורך לבוא אליו לביתו. היה קשה להיכנס מחמת המחאה, ואף אנשי תקשורת רבים חיכו לכל מוצא פיו של מי שנכנס. כשאני כולי נרגש הגעתי לחדרו של מרן שליט"א, וראיתיו רכון על ספריו וכותב כדרכו, והייתי צריך להפסיקו מתלמודו. ולא התייחס כלל למה שסיפרנו לו על דבר ההמולה שמסביב.

ברגע זה הבנו את משמעות המושג "להיות סבוך בתורה", ומה משמעות המילים "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה", וחבל על דאבדין ולא משתכחין.

אני מקווה כי הרב יעזור לנו מלמעלה. רק הוא יכול לעזור לנו. נאמר שצדיקים גדולים במיתתם יותר מבחייהם. אנו בטוחים שהרב עובדיה יעמוד לימיננו כמליץ יושר.