"דיאנה": הנסיכה הפגומה
ההפקה מושקעת, נעמי ווטס שחקנית מרשימה, אז למה כולם יורדים על הסרט "דיאנה"? טוב, אולי זה בגלל התסריט הרדוד שלא מלמד אותנו שום דבר חדש על דמותה של הנסיכה
סרטים שעוסקים בחייו של אדם מפורסם הם הימור. כשהוא מצליח - מובטחת כניסה אוטומטית לרשימת הסרטים המובילים בעונת הפרסים. כשהוא נכשל, אנו נמצאים במחוזות האכזריים של הוקעה ציבורית חסרת רחמים.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
"דיאנה" ("Diana"), סרט שעוסק בשנותיה האחרונות של "מלכת הלבבות", הוא הימור שמראש היה מועד לכישלון. מעט דמויות במאה ה-20, אם בכלל, זכו לכמות כזו של עיבודים. חייה ודמותה היו חומרים גדולים מהחיים ומתנה יקרה מפז לטראש דרמטי - וכזה לא היה חסר.
כבר בחייה זכתה דיאנה לעיסוק אובססיבי בדמותה וחייה, כמעט כתגובה דרמטית בזמן אמת לאירועים הסנסציוניים שהתרחשו. חודשיים אחרי חתונתה עם צ'רלס (יולי 1981) הוקרנו בטלוויזיה האמריקנית שתי דרמות על יחסיהם (אז כמופת של רומנטיקה מלכותית, כמובן). בתקופה שבין פרידת הזוג המלכותי בדצמבר 1992 עד הגירושים באוגוסט 1996, הופקו שלוש דרמות על כישלון הנישואים. במאי 1996, חצי שנה אחרי הראיון החושפני למרטין באשיר (נובמבר 1995), ושלושה חודשים לפני הגירושים, הוקרנה דרמה שעסקה בפרשת האהבים שהייתה לה עם קצין הפרשים ג'יימס היואיט, ושעליה התוודתה בראיון. 10 שנים לאחר מותה הטרגי (אוגוסט 1997) הוקרנו שתי דרמות שעסקו בימיה האחרונים ובחשדות הקונספירטיביים, שרק מתגברים מאז האסון.
ואלו רק הדוגמאות הבולטות: "דיאנה" הופיעה כדמות משנה בעוד סדרות וסרטים רבים אחרים שעסקו בבית המלוכה. בסרט הראוי היחידי שבו הופיעה הדמות ("המלכה" של סטיבן פרירס) היא מתה בתאונה לאחר תחילת הסרט.
כעת מגיע העיבוד הקולנועי שלכאורה היה לו הפוטנציאל להיות דרמה בעלת ערך. הבמאי הוא אוליבר הירשביגל, שב-2004 הפך את ימיו האחרונים של היטלר לדרמה המרתקת "הנפילה", ואחראי, בעקיפין, לאחד ה"ממים" הגדולים בתולדות הרשת. נעמי ווטס כנסיכה דיאנה, היא בוודאות השחקנית בעלת הרקורד המרשים ביותר שגילמה עד היום את הדמות. אז מדוע המבקרים בבריטניה התחרו ביניהם מי יוריד את מכת הפטיש החזקה ביותר על ראשו של הסרט? (המנצח, אגב, הוא פיטר בראדשו מהגארדיאן, שכינה את הסרט "car crash cinema" וטען שדיאנה "מתה בו עוד מוות נורא").
יתכן שהמבקרים הבריטים היו רגישים מדי לאי דיוקים ולהשמטות בנוגע למורכבות דמותה של הנסיכה, אך קל להבין מדוע הם ניאצו את הסרט. כעיבוד לספרה של קייט סנל "דיאנה: אהבתה הראשונה" (2000), הוא מתמקד בקשר הרומנטי שארך שנתיים בין דיאנה ובין מנתח לב מוסלמי ממוצא פקיסטני בשם הסנאט חאן (נאבין אנדרוז המוכר מהסדרה "אבודים"). הקשר מתחיל זמן קצר לפני הראיון עם מרטין באשיר, ונמשך עד יוני 1997, חודשיים לפני מותה וחודש לפני תחילת הקשר עם דודי אל פאייד.
במסגרת זמן זו מוצג סיפור האהבה הנידון לכישלון בין האישה המפורסמת ביותר בעולם ורופא קנאי לפרטיותו, חובב ג'אז ומעשן בשרשרת. התמקדות ביחסים אלו מעלימה כל אספקט אחר בחייה של דיאנה. גם אם בשנים המוצגות דיאנה לא יכלה להיפגש יותר מפעם בחודש עם ילדיה, עדיין מוזר לראות שעתיים של סרט חייה שבהן נראים הילדים לחצי דקה המצולמת מרחוק.
ההיכרות של הצופים עם הדמות של דיאנה מהווה אתגר להצגה אמינה של הדמות, והאתגר גובר כשהסיטואציה היא אינטימית ורומנטית וגולשת בנקל לקיטש ולמלודרמטי. רוב הזמן הירשביגל מצליח למנוע את ההיסחפות למחוזות אלו, ובכל זאת לא חסרות בסרט סצנות מעוררות מבוכה.
האשם העיקרי בכישלון הוא התסריטאי סטיבן ג'פריס. כמעט כל משפט שיוצא מפי הדמויות נשמע מלאכותי או הצהרתי. המורכבות של הדמות הראשית עוברת רידוד לסיטואציה של הרומן הרומנטי הכושל שבו הגיבורה מאבדת את העשתונות. וחאן? "אתה לא מבצע את הניתוח, הניתוח מבצע אותך" - דוגמה למשפט קלוקל במיוחד שהוא אומר לדיאנה המשתאה מחוכמתו.
בתנאים אלו נדרש לא מעט כישרון כדי שהדמות של דיאנה לא תהפוך לעוד קריקטורה נוסח דרמה טלוויזיונית. הצלחתה של נעמי ווטס לשרוד את התסריט עדיין מותירה מרחק רב מהופעה שתיחרט בזיכרון. אנדרוז, לעומת זאת, לא עומד במשימה זו באותה מידה של הצלחה.
ההפקה מרשימה וכוללת לא רק שיחזור מרשים של העולם בו חייה דיאנה במחצית השניה של שנות ה-90, אלא גם מגוון אתרים על פני הגלובוס שבהם היא מביאה עימה את הקרקס התקשורתי המתחקה אחר פועלה ההומניטרי. יש כאן לא מעט מרכיבים מחייה של דיאנה, אך בסיום אנו נותרים עם התחושה שלא למדנו עליה דבר חדש.
