יחס הליטאים לרב עובדיה צונן גם אחרי לכתו

עיתון "יתד נאמן" התעלה על עצמו ביום שלישי שעבר. אחרי שבמשך שנים ניסה לגמד את הרב עובדיה יוסף, סיקר הביטאון החרדי-ליטאי את פטירתו כאילו היה "גדול תורה" אמיתי: תמונת שער גדולה, מודעות אבל ענקיות, עיגול כלפי מעלה של מספר המשתתפים בלוויה ("קרוב למיליון איש"), סקירה מקיפה של קורות חייו ועוד. למעלה מעשרים עמודים הוקדשו באותו גיליון למותו של הרב.

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >> 

• מרן הפייטן: קבע את נוסח השירה המזרחית
• גם עיתונאים מחו דמעה
• מילותיו האחרונות: "אין לי עוד כוח לסבול"
  

התעלה על עצמו, אמרנו? לא ממש. מי שקרא גם את האותיות הקטנות גילה שבעצם שום דבר לא השתנה. נכון, הפעם לא שללו לו את התואר "רב", אבל ביטויים מתבקשים כמו "מרן" ו"פוסק הדור", שכל ילד כבר יודע לדקלם - נעדרו מאותו גיליון. לאחר מותו הוגדר הרב עובדיה יוסף "הגאון הגדול" בלבד – כפי הנהוג ביחס לרבנים אשכנזים מדרג שני או שלישי.

על פי מאמר המערכת של "יתד" מאותו הבוקר, הנפטר היה בעיקר "ממחוללי המהפכה ביהדות המזרח" – ולא יותר. הוא הכיר את מצבם העגום של הספרדים, ו"השיב לבם לאביהם שבשמיים", עד שהיום הם שומרים שבת, כשרות וטהרת המשפחה וחבים לו את חייהם הרוחניים. מישהו אמר פוסק הלכה בקנה-מידה היסטורי?

"יתד נאמן" לא טרח להצמיד לו תואר "רב"

חוסר הפרגון הזה, של שופר ההנהגה הליטאית, איננו דבר חדש. הוא משקף את היחס המזלזל שהפגין עולם התורה החרדי-אשכנזי כל השנים כלפי הרב עובדיה. בעל ידע עצום? בהחלט. אבל פוסק גדול של אחת למאות שנים? אפילו לא של הדור. בעתות מחלוקת הלכתית קשה בין הצדדים, היה תואר ה"רב" שלו בסכנה (לפחות מעל גבי "יתד נאמן") ולפעמים נשלל והושמט. בשגרה עשו טובה והזכירו אותו.

בחלק מהישיבות נהגו לכנות את הרב עובדיה "חמור נושא ספרים". ביטוי המבטא זלזול באדם בעל ידע, שאינו מסוגל להשתמש בו בגלל רמתו הנמוכה(צילום: ישראל ברדוגו)

את הפער הזה בין תפיסת הרב עובדיה כמטביע חותם הלכתי היסטורי "בליגה של הרמב"ם", כפי שאומרים חסידיו - לבין צמצומו למימדים של פוסק מקומי, שהשפעתו דלה ואינה מכרעת אפילו לבני דורו-שלו, קל לייחס לתפיסה האליטיסטית-גזענית של הליטאים, אבל קשה לפטור את העניין רק בזה. הרי רבנים ספרדים חשובים פחות, כמו הרב בן-ציון אבא-שאול, דווקא זכו להערכה מהאשכנזים. אז מה שורש העניין?

רבנים ומחנכים בציבור האשכנזי-ליטאי הסכימו להסביר ל-ynet בעילום שמם את היחס המורכב כלפי הרב עובדיה. עיקרו: יש להעריץ אותו על בקיאותו האדירה בתורה, אך אסור שתאפיל על מידת שיקול דעתו בפסיקת הלכה. עצמאותו ונטייתו להקל, ובעיקר בסוגיות לאומיות הרות גורל כגיור ובירורי יהדות, מנעו ממנו את תואר "פוסק הדור", אך "צריך להיות עיוור כדי לא להכיר בענקותו", כלשון אחד הרבנים.

"כל חילוקי הדעות איתו היו הלכתיים טהורים, ולא היה בהם איזשהו מרכיב אישי", הבהיר רב נוסף, "אני עצמי הייתי בקשר טוב אתו ונחשפתי לעושר העצום, למסירות הנפש ולהתמדה העצומה, וגם לחתירה הבלתי פוסקת שלו לסלול דרכים בהלכה לכל אדם במצוקה. הייתה לו שקדנות מופלגת בתורה - לא פחות מאצל הרב אלישיב זצ"ל".

לא חשש להתעמת עם "גדולי הדור" הליטאים

מה שמנע מהרב עובדיה יוסף, מבחינת האשכנזים, להיכלל ברשימה אחת עם "גדולי הדור" שלהם,

ובהם אותו הרב אלישיב - הוא נועזות הפסיקה שלו בכמה הזדמנויות, בעשרות השנים האחרונות, בעיקר בנושאים של קביעת מעמד אישי (וגם סביב היתר המכירה). היא גרמה להם לפקפק בטיב שיקול הדעת שלו, וביכולתו להכריע בסוגיות הלכתיות מורכבות והרות גורל.

דוגמה אחת לכך, שהביאה את המחלוקות לנקודת רתיחה, היא בשאלת יהדותם של הפלאשים, מצאצאי העדה האתיופית, שם פסק לקולא בניגוד לעמדת החרדית, וצירף עשרות-אלפים לעם היהודי – בדעת יחיד. ביחס לגיורי המדינה והצבא קבע כי לא ניתן לערער על קבלת עול תורה ומצוות של מתגייר בפני בית דין, וממילא לא ניתן לבטל גיור – הפוך מדעתם של בכירי הפוסקים הליטאים בשנים האחרונות.

"כל המערכות והמחלוקות שנתגלעו בין הרב עובדיה לבין גדולי הדור הליטאים, לא היו אישיים כי אם אידיאולוגיים", אומר הסופר והמחנך החרדי חיים ולדר, "וגם בזה, מדובר בניואנסים דקים שאמנם חשובים היו להגדרה, אך מעולם לא היה בהם כדי לפסול את האיש - ואפילו לא את השקפתו. הרב עובדיה הרי פעל בזמנים מסוימים בשיתוף פעולה עם מרן הרב שך, שלא היה אחד הולך צעד קטן עם מישהו שהוא פוסל".

לדבריו, ההוכחה ליחס החיובי כלפי הרב יוסף היא דווקא מאותו גיליון "יתד נאמן" מן השבוע שעבר, שבו גם הוא עצמו כתב: "העיתון שהוביל בעבר מספר חזיתות כנגד ש"ס בהנהגתו, הוקדש כולו לרב עובדיה יוסף", הוא אומר. "זהו כבוד השמור ל'גדול דור' בלבד. אנשים שפשפו את העיניים - ומיד הבינו".

אז למה החרדים לא לומדים מתורתו? "ברור שבישיבות הליטאיות לא ישתמשו בספרים שמייצגים שיטה הנוגדת את שיטת הלימוד שלהם", מסביר ולדר. "בקטעים האלה, כמו בקטעים ההשקפתיים, אין נימוס ואין משחקים. אבל בבסיס - הייתה הערכה גדולה כלפיו, ובעיקר על המהפכה שחולל. גם הציבור הליטאי הציני והביקורתי ביותר בא ללוויה שלו, כולל אני וילדיי, וזה מלמד על ההערכה האמיתית אליו".

עדות: בישיבות האשכנזיות קרעו את ספריו

ואולם נראה כי לא רק חילוקי דעות הלכתיים טהורים עמדו בין עולם התורה האשכנזי לרב יוסף. בעצרת הזיכרון במלאות שבעה לפטירתו, תיאר יו"ר ש"ס ח"כ אריה דרעי את שנותיו כתלמיד מזרחי בישיבות ליטאיות: "הורדנו את ראשינו. הביטחון העצמי שלנו היה ירוד. קשה מאוד היה לגדול באווירה הזו. כמה סבלנו ביחד מהזלזול, מחוסר ההערכה כלפי רבנו הגדול, שלא ידעו את גדלותו, שלא ידעו מיהו. ואנחנו היינו בוכים, לא ידענו מה לענות".

"קיברו של הרב עובדיה יהפוך למקום עלייה לרגל בקנה מידה של קבר הרמב"ם, הרחק מכל רב אשכנזי"(צילום: גיל יוחנן )

מה שדרעי לא סיפר הוא שבחלק מאותן ישיבות יוקרתיות נהגו לעתים לכנות את הרב עובדיה "חמור נושא ספרים". מקור הביטוי הוא בקוראן, שם הוא נכתב ביחס ליהודים, והוא מבטא זלזול באדם שרכש ידע רב אך אינו מסוגל להשתמש בו כראוי בגלל רמתו השכלית הנמוכה.

העיתונאי החרדי ניסים בן-חיים ("כיכר השבת"), בן עדות המזרח שהתחנך בישיבות חרדיות-אשכנזיות, שמע את זה במו אוזניו. "כשאתה מסתובב בפוניבז' או בחברון אתה מבין שיש פער עצום בין איך שהרב עובדיה נתפס בקרב הציבור הספרדי, לבין איך שמתייחסים אליו בציבור הליטאי. שם הוא בוודאי לא נחשב כגדול שייזכר לדורות".

"בישיבות שאני למדתי בהן, היה איסור של ממש להכניס איזה מספריו ל'אוצר הספרים' (ספרייה) של הישיבה. לא רק שלא למדו בהם, אלא זלזלו בהם באופן חמור. אם בטעות הגיע אחד כזה לבית המדרש, מיד קרעו אותו וכמה קללות עסיסיות נכתבו על כריכתו הפנימית. כמובן שתמיד היו כאלה שהיו קרובים יותר לעולם הפסיקה, והעריכו אותו מאוד, אבל זו הייתה האווירה כללית".

הבוז של הליטאים

בן-חיים מדגיש כי לא הייתה מחלוקת על היקף הידיעות של הרב, אך הוא נתפס על ידי הליטאים כשטחי.

"תמיד אמרו לנו: הרב עובדיה תלמיד חכם, אבל לספרדים אין 'השקפה'. כלומר, אף פעם עומק ההבנה ורוחב הדעת של הרב עובדיה לא יגיעו לזו של הגדולים שלנו - הרב שך והרב אלישיב. הוא היה איום של ממש על השיטה שלהם ועל ההגמוניה שלהם בעולם התורה".

ומה לגבי הספרדים ש"השתכנזו" והפכו לליטאים? בן-חיים אומר כי גם הם היו מאמצים את אותה עמדה של בוז – אם כי הוא עצמו לא התחבר להשמצות. "גם היה לי מוזר שההנחה היא שאסור לדבר נגד רבנים, אבל שזה מגיע לרב עובדיה כל הגבולות נפרצים, והיה מותר לומר עליו את הדברים הנוראיים ביותר".

והנה סיפור שימחיש זאת: "ידיד טוב שלי, ספרדי שהפך לליטאי, אמר לי פעם: 'אתה יודע מה? מעניין אותי פעם לשמוע את הרב עובדיה. אולי אני אתחבר אליו'. הוא פתח את הרדיו, הקשיב לשיעור השבועי והתחלחל. הוא חזר אלי ואמר: "פשוט נגעלתי - מהשפה, מהסגנון מהח"ית והע"ין'. הוא פשוט היה מלא בשנאה עצמית. לפני שבוע, אגב, הוא היה כולו שבור, ובכה בהלוויה יותר מאריה דרעי".

ועם זאת מספר בן-חיים, כי מאז פטירתם של "גדולי הדור" האשכנזים, הרב שך והרב אלישיב, חלה התמתנות מסוימת ביחס כלפי הרב יוסף. "גם הליטאים הקיצוניים ביותר הבינו שהוא בסדר גודל אחר, וההסתה נגדו פחתה. ועדיין לא בטוח שתמצא הרבה שהזילו עליו דמעה או שמדברים על גדלותו. הם עסוקים במלחמות הפנימיות שלהם. למי יש זמן להתעסק ב'שטויות' כמו הרב עובדיה?"

"התנהלה נגדו דה-לגיטימציה ארוכת שנים"

ולדר מתעקש כי מעולם לא נתקל בזלזול ברב עובדיה מצד גורם בעל חשיבות, ומדובר רק ב"בודדים שכדי להלל ולגדל את רבם, אוהבים בדרך להוריד את רבותיהם של אחרים – אנשים שמגדירים את עצמם על ידי הגמדת האחר". לעומתו, עו"ד הרב דב הלברטל, שהיה מקורב למנהיג הליטאי רב יוסף שלום אלישיב, לא מקל בזה ראש - וקורא לתיקון.

"אילו הייתי כותב מאמר בשם האשכנזים, ואיני ראוי לייצג, אלא את עצמי – הכותרת הייתה: 'סליחה, מרן", אמר הלברטל. "אני לא מתכוון, חלילה, שגדולי הדור, שהיו להם חילוקי דעות קשים עם הרב עובדיה, צריכים להתנצל, אלא לאלפים ולרבבות שמתחתם".

"השפעתו של הרב עובדיה במאות השנים הבאות תהיה רבה עוד יותר מזו של הרב אלישיב - בגלל חיבוריו בהלכה"(צילום: ניב רוזנברג, חיים צח)

לדבריו, עיקר המאבק בין האשכנזים לספרדים הוא היסטורי - עוד מימי "מרן" המקורי, רבי יוסף קארו. הוא נסוב על מסורות הפסיקה ודרך הלימוד, וכיום בא לידי ביטוי בשאלות כמו גיור, בירור יהדות, היחס למדינה והיתר המכירה. מכיוון שמדובר במחלוקת עקרונית כל כך - היא נוקבת וקשה, ומובן כי תתנהל בחריפות. עם זאת, מתנגד הלברטל בתוקף לדה-לגיטימציה שנעשתה בעקבות כך לרב עובדיה יוסף כל השנים.

"היו שראו בשיטת הלימוד של הרב עובדיה, והעולם הספדי בכלל, איום אסטרטגי על עולם הישיבות", אמר. "כך גם על דרך הפסיקה, שעיקרה על פי רוב מחברי הספרים ולא מתוך הכרעה למדנית. אך הרי אלה הוויכוחים והדרכים השונות שהביאו לוויכוח בין הבית יוסף לרמ"א, ובכל זאת הייתה ביניהם הערכה עצומה.

"ייזכר יותר מכל 'גדול דור' אשכנזי"

עו"ד הלברטל סבור כי גדלותו של הרב עובדיה השתוותה רק לזו של הרב אלישיב, והוא אף מעריך כי השפעתו של

המנהיג הספרדי במאות השנים הבאות תהיה רבה עוד יותר מזו של האשכנזי – בגלל חיבוריו בהלכה. כך או כך, פטירתם של השניים בתוך זמן קצר מבשרת בעיניו את "שינוי פני ההיסטוריה של ההלכה לדורות הבאים".

"באמצעות ספרי ה'ילקוט יוסף', הפך הרב עובדיה ל'משנה ברורה' של העולם הספרדי, ואינו נופל מהשפעתו של ה'חפץ חיים'", הסביר. "הוא גם רומם את העולם הספרדי כולו, איחד אותו, והקים את כל עולם הרבנים, האברכים הדיינים וראשי הישיבות שלו לדורות".

"נדמה לי, לצערי, שהעולם האשכנזי רחוק עדיין מלהפנים אמיתות אלה. אפילו בעת הזו, לאחר שנוכחו בחוש באהבה ובאהדה הבלתי נתפסות, עדיין מדברים באותה נימה שאינה תמיד מכבדת, בלשון המעטה. אחזור שוב: בעוד מאות ספורות של שנים, הרב עובדיה ייזכר כגדול הדור בדורנו וכאחד הקדמונים. הכל בזכות חיבוריו האדירים והמדהימים, שעוסקים בכל תחומי החיים וההלכה בבקיאות ובניתוח שלא ייאמנו. קיברו של הרב עובדיה יהפוך למקום עלייה לרגל בקנה מידה של קבר הרמב"ם, הרחק מכל רב אשכנזי".