עגונה נוסח אמריקה: לשחרר את גיטל

גיטל דודלסון, בת לקהילה החרדית בעיירה לייקווד שבארצות הברית, נחשבת לגרושה על פי חוקי המדינה. לכאורה, נישואיה לאברהם מאיר וויס באו אל קצם. אלא שוויס מסרב לתת לה גט כבר יותר משלוש שנים.

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

• גבר שהפך לאישה צריך להניח תפילין?
  

אתמול (ד') פרסם ה"ניו יורק פוסט" טור שכתבה דודלסון (25), שבו היא מגוללת את חיי נישואיה האומללים לוויס, וקוראת לבעלה לשעבר לשחרר אותה לחופשי.

שחררו את גיטל

בניגוד לחוק הקיים בישראל, המאפשר הטלת סנקציות על סרבני גט, ידיהן של הרשויות בארצות הברית כבולות, ואין כל דרך לחייב את וויס במתן גט דתי. בינתיים המאבק בין משפחתו המיוחסת של הבעל מסטטון איילנד, ובין משפחתה של העגונה, שדודה נחשב לאחד הרבנים הבולטים בניו ג'רזי, מסרב להסתיים.

מקורביה של דודלסון פתחו עבורה אתר אינטרנט הנושא את השם "set Gital free", המתעד את השתלשלות הפרשה.

בנוסף, נפתחה בפייסבוק קבוצה פעילה תחת השם "שחררו את גיטל: אמרו לאברהם מאיר ווייס לתת גט לגיטל", שבה מתפרסמים עדכונים הנוגעים למאבק לשחרורה של גיטל.

בפתח הטור של דודלסון, תיאר ה"ניו יורק פוסט" את תקציר האירועים, ודיווח כי הולכים וגוברים הניסיונות להפעיל לחץ על משפחתו של וויס, כדי שיתן לאשתו את הגט המיוחל. "רבנים בולטים בקהילה האורתודוקסית בארצות הברית קראו לסבא שלו, הרב ראובן פיינשטיין, שיגיד לנכד שלו לתת לי גט, אבל הוא תומך בו בנחרצות", כתבה דודלסון.

אחרים אף קראו לפיטוריו של אביו של הבעל הסרבן, הרב אשר וויס, המשמש כעורך של הוצאה יהודית גדולה ומוכרת במדינה. "כמה אירוני", כותבת דודלסון, שסבא רבא של בעלה, הרב משה פינשטיין, "היה ידוע בפעילותו הנמרצת לשחרור עגונות ועכשיו - הנכד שלו מעגן".

גיטל, יכול להיות לנו עתיד יפה ביחד

דודלסון מתארת כי פגשה את בעלה באוקטובר 2008. השניים נפגשו בתיווכה של שדכנית, כמיטב המסורת החרדית. וויס שהיה אז בן 23, כותבת דודלסון, הוצג לה כבן משפחת רבנים מיוחסת וכעילוי.

ההתחלה אמנם הייתה מבטיחה, אבל די מהר דודלסון איבדה עניין בוויס. "אבי פתח את הדלת ולבית נכנס בחור חתיך, שיער שחור ועינים כחולות מדהימות. הוא דיבר ברכות ונעימות ולאחר מכן נכנסתי בשמחה אל מכוניתו. הפגישות הראשונות התקיימו במלון גדול סמוך לפארק מקומי. ישבנו בלובי ושתינו דיאט קולה. זוהי הדרך היהודית מסורתית שבה רווקים פוגשים פרטנר פוטנציאלי", מסבירה דודלסון לקוראי העיתון.

"דיברנו על המשפחות שלנו, והיה נראה שהוא מתעניין, אף שבאופן מעט מרתיע הוא היה עסוק בטלפון הנייד שלו", היא כותבת. גיטל כותבת כי הסכימה לפגישה נוספת רק כי חשה שאין זה מנומס לסרב אחרי פגישה אחת בלבד. בתום הפגישה השנייה הודיעו הוריה של גיטל לשדכנית כי היא אינה מעוניינת בהמשך הקשר.

"כמה ימים לאחר מכן, הוריו התקשרו להוריי, ובקשו שאשקול מחדש את החלטתי. הם אמרו שהאישיות שנחשפה בפני לא שיקפה אותו באמת, ושהוא מתוח בחברת בנות". דודלסון נעתרה, ופגישה הובילה לעוד פגישה. אחרי כמה חודשים של דיאט קולה בלובי של בית מלון, ארוחות ערב וסיורים במוזאונים, וייס כרע לפניה ברך והושיט לה טבעת יהלום.

"גיטל', הוא אמר לי ברכות, 'יכול להיות לנו עתיד יפה יחד", היא משחזרת. "הוא דיבר על החיים שהוא רוצה שיהיו לנו, שנהיה שותפים שווים ונקבל החלטות ביחד. באותו הרגע, כל ההסתייגויות שהיו לי פשוט התפוגגו. כל מה שחשבתי עליו באותם רגעים היה ההתרגשות מהחתונה הקרבה".

אני בעל הבית

אך כבר שלושה ימים לאחר החתונה, היה לה ברור שמדובר בטעות איומה. "זו הייתה השבת הראשונה שלנו כבעל ואישה והיא עברה בדממה מוחלטת. בכניסת שבת עמדתי להדליק את הנרות, ודיברנו על האופן שבו נערכים טקסי ההדלקה במשפחות שלנו. מכיוון שזו מסורת נשית, באופן טבעי את עושה את הטקס כמו שאמא שלך עושה אותו".

"אבל מכיוון שהדרך שלי לא התאימה למה שמקובל אצלו, הוא התעצבן וצעק 'אין לך שום בחירה בעניין,

את תעשי את זה בדרכי שלי'. ואז והפנה לי כתף קרה למשך 24 השעות הקרובות. מערב שבת עד למוצאי שבת, לא החלפנו ולו מילה אחת".

וייס, שנכנסה להריון עם תחילת ההריון, עבדה בחברת התוכנה של אמה, בעוד וויס המשיך ללמוד כאברך בכולל. אמנם היא שהביאה את הכסף היתה, אך בעלה היה זה ששלט בהוצאות. לדבריה, לא פעם הוא העביר חלק מהכסף שהפקידה בחשבון לאחיו שהיה מובטל באותה העת כהלוואה. "יום אחד שאלתי אותו על כך. הוא אמר 'אין לך זכות לקבל החלטה בעניין. אני בעל הבית".

כשדודלסון הציעה בזהירות את האפשרות של פנייה לייעוץ נשואים, בעלה סירב בתוקף. במקרה אחר היא מתארת כיצד בעלה תבע להגיש לו רשימה של עשרה רופאי נשים, כדי הוא יבחר מתוכם את הרופא המתאים עבורה.

עוד היא מספרת, שכשהתה בבית החולים לאחר לידת בנם, אסר וויס על הוריה להיכנס לחדרה. "הם חיכו בחדר ההמתנה במשך שעות, כשאברהם סרב בעקשנות לתת להם לראות אותי, עד שלבסוף הסכים. מאוחר יותר נודע לי, שהוא דחף את אמי כשניסתה לצאת מחדר ההמתנה ולהיכנס לחדרי".

נקודת השבירה

ברגע שהתינוק נכנס לתמונה. נכונותה של דודלסון להשלים עם גחמותיו של בעלה הלכה והתמעטה. לדבריה, באחד מערבי דצמבר התעקש אברהם לנסוע אל בית הוריו, כפי שעשו מדי שבוע. "אמרתי לו שלא כדאי לגרור תינוק כל כך קטן בקור המקפיא, מבלי שיש בזה צורך ממשי. הוא החל לצעוק, והעיר את התינוק, שהיה רק בן חודש".

לדברי דודלסון, זה היה נקודת השבירה שלה. "אמרתי לו 'זה לא עובד, אני חוזרת חזרה להורים שלי'. ארזתי בגדים לקחתי את התינוק ונסעתי לבית הוריי. אמרתי לו 'אני לא חוזרת לפה', והתכוונתי לכל מילה".

חודשיים בלבד אחרי אותה תקרית, וייס הגיש בקשת גירושים ולצדה דרישה למשמורת מלאה על אריה, בנם המשותף של השנים. לאחר דיון ממושך, שבו נקבעו הסדרים הכלכליים בין השניים פסק הדין נחתם. בעיני בית המשפט של ארצות הברית, נישואיהם של השנים באו אל קצם.

גט תמורת 350 אלף דולר

אך בעוד בית המשפט האזרחי כבר אמר את דברו, הפך הגט הדתי, לקלף מיקוח בידיו של וויס כדי להפוך את ההסדר שנקבע בבית המשפט לכדאי יותר עבורו . לאחר שיזם מרצונו את הגירושים, הוא החל להציב בפני דודלסון דרישות נוספות בעבור הגט. בין היתר, תבוע הבעל, סכום בן 350 אלף דולר ומשמורת משותפת על בנם היחיד. "אין שום סיכוי שאני יכולה לגייס בכלל סכום כזה", כותבת דודלסון.

"ההליך האזרחי המשפטי הסדיר את חיי היומיום, אך בעיני אלוהים, וזה מה שחושב לי כיהודיה, אני עדין נשואה. 'על הנייר' אני אישה חופשית, אך בעיניי ובעיניי הקהילה שלי, אברהם עדין בעלי עד עצם היום הזה. בפעם האחרונה שפניתי אליו, הוא אמר לי: 'למה שאתן לך גט, איך אחרת אני אשלוט בך?'. זה מה שאני חושבת הוא הסיפור העיקרי כאן, הנישואין האלה יגמרו מתי שהוא יחליט לסיים אותם, ולא לפני כן".

אסירה עד סוף ימי חייה

הרב ג'רמי שטרן , מנכ"ל ארגון ORA, המטפל בעגונות בארצות הברית , אמר ל"ניו יורק פוסט" כי סרוב לתת גט אינו מוצדק הלכתית, ו"אף נתפס כצעד כהתנהגות שגויה בעין יהודית". "זהו הצעד האחרון של שליטה של הבעל על אשתו – זאת מנטליות שלפיה, אם אני לא יכול לקבל אותה, אף אחד לא יוכל", אומר הרב שטרן.

במהלך העשור האחרון טיפל ORA בכ-50 מקרים של סרבנות גט באזור ניו יורק לבדה, 30

 מתוכם הסתיימו במתן הגט הנכסף. לדברי הרב שטרן, אי מתן גט הפך לסנקציה פופולארית ולקלף מיקוח, בקרב חוגי האורתודוקסיה המודרנית באזור ניו יורק.

"עגינות היא לקונה הלכתית המאפשרת לבעל להחזיק את אשתו כאסירה עד סוף ימיה", אומרת עורכת הדין בתיה כהנא-דרור מארגון "מבוי סתום", המטפל בעגונות בישראל. "על הלכה להנהיג פתרון כולל אשר את המצבים האלה מראש. למשל, הסכמי קדם נישואים עשויים לפתור חלק מבעיות הסחטנות".

"פתרון רחב יותר הינו נישואים עם תנאי, שמשמעותם כי הקידושין מתבטלים למפרע במקרה של היעלמות הבעל, סירוב מצידו לתת גט, או כניסתו למצב של אי כשירות לתת גט. גם כאן בישראל אנו מקדמות עם שרת המשפטים הצעת חוק, שתחייב את רשמי הנישואים להציג הסכם קדם נישואים בפני כל זוג הבא להינשא, כדי למנוע מראש מצבים כאלו".