השליחות היהודית: העם הנבחר בעל כורחו

"70% אחוז מאזרחי המדינה מאמינים שאנחנו העם הנבחר. זה נמצא במרכז ההוויה היהודית לנצח, לטוב ולרע, זהו נרטיב שלא יורד מאיתנו גם היום", אומר ד"ר אבי בקר, מרצה באוניברסיטת תל אביב, שלאחרונה פרסם את ספרו "מיהו העם הנבחר?" (הוצאת ידיעות ספרים). 

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

• צפו בנייעס: חתונה השנה של נסיכי המגזר
  

מל גיבסון, ג'ורג' אליוט, רבי עקיבא, אוגוסטינוס, ש"י עגנון ומופתי חוסני, כולם מופיעים בספרו של בקר, אפוס רחב יריעה המתחקה אחר הרעיון בן שלושת-אלפים שנה שמלווה את היהדות משחר בריאתה, ובמרכזו ברית שכרת האל עם עם אחד.

שדה מוקשים מוסרי

"יש רבים, יהודים ולא יהודים, שנרתעים ונבהלים מרעיון העם הנבחר ואף עוינים אותו", כותב ד"ר בקר באפילוג לספרו. וזהי אכן לשון המעטה המנוסחת בדיפלומטיות רבה. בעידן הפוסט-מודרני, נתפס לא אחת רעיון "העם הנבחר" כמילה נרדפת לגזענות, וכביטוי לתפיסה אנטי-הומניסטית בהחלט.

הופתע מריבוי המקרים שבהם הפך נושא "העם הנבחר" למושא לדיון וקונפליקט עם מדינאים ומנהיגים ברחבי העולם. ד"ר אבי בקר עם קונדוליסה רייס

בקר מבין היטב את שדה המוקשים המוסרי שבו הוא מהלך יד ביד עם הרעיונות הרדיקאליים המופיעים בספר, אך גם הוא יודע, מנסיונו המקצועי כאיש אקדמיה וכמומחה ליחסים בינלאומיים, עד כמה הרעיון העתיק הוא רלוונטי ובעל השפעה גם על תהליכים ואירועים המתרחשים כעת.

המפגש הראשוני שלו עם סוגיית "כי בנו בחרת", התרחש לא תוך עיון בספרי הקודש, כי אם כשהיה מעורב בתהליכים דיפלומטיים עם נציגי מדינות ממזרח ומהמערב. לדבריו, כחבר צעיר במשלחת הישראלית לאו"ם, נדהם לגלות איך בימת האומות המאוחדות עלולה להפוך לזירת הסתה אנטישמית. בהמשך דרכו המקצועית, הוא הופתע מריבוי המקרים שבהם הפך נושא "העם הנבחר" למושא לדיון וקונפליקט עם מדינאים ומנהיגים ברחבי העולם.

"זוהי סוגיה שכל הזמן מטרידה מיליארדי מונותאיסטים ברחבי העולם, ולא רק הם", אומר ד"ר בקר. "כמה שזה נשמע בלתי מציאותי ומסתורי, אני נוגע בעצב רגיש של כולנו".

שליחות כפויה

במרכז ספרו של בקר עומד התנ"ך, ובמרכזו מעמד הר סיני המסתורי, שבו הפכה קבוצת אנשים

לעם הנבחר. "בני אנוש כל הזמן תוהים ומתחבטים בסוד הקיום האנושי", אומר ד"ר בקר. "לשם מה אנחנו חיים ובעבור מה? האמונה הדתית מנסה להעניק תכלית לקיום האנושי, והיהודים היו הראשונים שטענו שיש להם ברית עם האל, שהוא יחיד, שהוא בורא עולם והוא גם נתן להם תכלית לקיום האנושי".

"הרבה דתיים יגדירו את סיפור הר סיני כגיוס ספונטי עצמי, גישת 'נעשה ונשמע', אך לא רבים מודעים לכך שזו רק עמדה אחת. בתלמוד בשני מקומות שונים, מוזכרת עמדה אחרת רדיקאלית הרבה יותר, ושם התיאור הוא של כפייה. 'כפה עליהם הר כגיגית', ואם לא תסכימו להיבחר, 'פה תהיה קבורתכם".

לדברי בקר, לשיטת העמדה השנייה, הבחירה בבני ישראל כעמו של אלוהים, אינה מעידה על עליונותם אינטלקטואלית או המוסרית, כי אם לשליחים בעל כורחם. "זה מאוד ברור שאין פה נסיון להגיד שאנחנו טובים, יפים או חכמים מכולם, אלא שהמעמד הזה הפך אותנו למי שאנחנו, 'לעם לבדד ישכון'. והמודל לא רק מחייב ויוצר בידול דרך המצוות, הוא גם גורם לסבל איום לכל הדורות, וזוהי בצעם שליחות מוסרית שנכפתה".

מועדון שלא כדאי לפרוש ממנו

בספרו מתייחס ד"ר בקר לשורה של אנשי רוח יהודים, חלקם אתאיסטים ואחרים אף

המירו את דתם, שהמשיכו לעסוק ברעיון "עם הסגולה" והשלכותיו. אישים כמו פרויד, הנריך היינה ובנימין ד'יזראלי, שאף כתב: "מקובל עלינו כי מחצית מהנצרות סוגדת ליהודייה (מריה), והמחצית השנייה ליהודי (ישו) ומי אתם חושבים הגזע העליון - הסוגדים או הנסגדים?"

או ג'ורג' סטיינר, הוגה דעות אמריקני אתאיסט, הרואה בעשרת הדיברות תביעה מוסרית של בני העם היהודי מהאנושות, ואת הישרדותו של העם היהודי הוא מגדיר כתופעה היסטורית על-טבעית. "בכל זמן שהם קיימים ומשגשגים, היו היהודים מטרה לחייתיות, איוולת וחוסר סובלנות, העם הנבחר באמת ובתמים ומועדון שממנו לא הייתי פורש גם לו היה הדבר אפשרי", כתב סטיינר.

"יהודים תמיד מצאו עצמם בכל מיני צמתים בהיסטוריה, כנושאי המצפן החברתי ודגל המחאה", אומר בקר. "נעמי קליין ומאבקה נגד גלובליזציה, קרל מרקס, רוזה לוקסמבורג - יהודים תמיד נמצאו שם בחזית, הם לקחו את הצד מוסרי, בין אם במודע ובין אם לא. הם לאו דווקא היו דתיים או שומרי מצוות, אך רגישות חברתית לעוולות, לעשייה, הפך למשהו שבוער בהם".

לדבריו, הביטויים "אור לגוים" ו"תיקון עולם", הרווחים כל כך בקרב יהדות ארצות הברית, מבטים היטב את התביעה היהודית לשנות, להשפיע - לצד המחויבות הנובעת ממנה.

יש עוד עמים נבחרים

בקר טוען כי מאז מעמד הר סיני, חויבו כל הדתות להתמודד עם רעיון הבחירה האלוהית המוצג שם. "אוגוסטינוס, מאבי אבות הכנסייה הקתולית, פיתח כתגובה את דוקטורינת 'החילופין', שהפכה את הנוצרים לישראלים החדשים", מסביר ד"ר בקר.

"אבל באסלאם החיבור ובעקבותיו הקונפליקט הם הרבה יותר חזקים, כי שם אין משיח ואין החלפה. בברית הישנה יש אמירות הניתנות לפרשנות, אבל בקוראן זה לא כך, הוא מפורש הרבה יותר. כולם, כל גיבורי התנ"ך, פשוט הפכו למוסלמים".

"מדברים על יהודים ועל גאווה, אבל לא מדברים על הנוצרים והמוסלמים שטוענים את אותו הדבר בדיוק". ד"ר אבי בקר

על אף שהספר לא נכנס במישרין לסוגיות נפיצות כמו הסכסוך הערבי-ישראלי, אי אפשר להתעלם מההשלכות הישירות שלו עליהם. "אי אפשר לברוח מזה, שבסופו של דבר בבסיס הכל נעוץ קונפליקט דתי קשה. האסלאם, הרבה יותר מהנצרות, קשור בטבורו ליהדות. ולכן התסכול נגד היהודים כל כך גדול. יהודי שקורא את הקוראן ממש נדהם ש- 25% ממנו מבוסס על תנ"ך וסיפורי מדרשים, וחלק משמעותי נוסף הוא הפולמוס של מוחמד עם היהודים".

לדברי בקר, בניגוד למוסלמים הרואים בעצמם הנבחרים היחידים, הנצרות עברה תהליך של הכרה במעמדו של העם היהודי. "זו המהפכה שעברה הכנסייה הקתולית משנת 1965. אחרי השואה, ואחרי הרדיפות הממושכות. יוחנן ה- 23 הצליח גם לראות את הנבחרות הישנה, שמתקיימת לצד זו החדשה".

שיאו של התהליך הקבלה הנוצרי, בשנת 1986, אז עבר האפיפיור יוחנן פאולוס השישי את נהר הטיבר, והכריז מעל במת בית הכנסת היהודי ברומא: "אתם האח הבכור". "זו דרמה משמעותית ביותר מבחינה תיאולוגית, שהובילה לכך שב-1993 הכיר הוותיקן במדינת ישראל, וכונן איתה יחסים דיפלומטיים. המוסלמים, כאמור, עדיין לא שם".

גישה של בת יענה

סוגיית הבחירה איננה רק מוקד לוויכוחים, הערצה או דחייה - אלא לדברי ד"ר בקר, גם בסיסה העמוק של האנטישמיות. לצד מרטין לותר, הנרי פורד, מל גיבסון ואנטישמים נוספים, מצוטט גם אדולף היטלר, המתאר בספרו "מיין קאמפף", את השמדתו של העם היהודי כפתרון סופי לסוגיית דילמת הנבחרוּת.

ד"ר בקר גם מתריע ומדבר על היעדר שיח יהודי פנימי בסוגיה, שלדבריו משחק לידיהם של

האנטישמים והאנטי-ישראלים בזירה הבינלאומית."מדברים על יהודים ועל גאווה, אבל לא מדברים על הנוצרים והמוסלמים שטוענים את אותו הדבר בדיוק", הוא אומר. "רק ששם זה בסדר".

"אין פה עניין של גאווה או שחצנות שאנחנו 'כול יכולים' או משהו בסגנון הזה. אבל להכחיש את ההיסטוריה ולא להתמודד עם מאבק של מיליארדים שטוענים שהם הם המחליפים של היהדות, וזהו המוטו הדתי שלהם לא פחות, זו גישת בת יענה".

"יש ליהודים תפקיד עלי אדמות... הם מציגים לעולם את האידיאלים, את האמונה הדתית וגם את ערכי המוסר התובעניים אך גם את הסבל, בהיותם סמל לכל האנושות של עם חסר בית ופגיע... נראה שזה תפקידם של היהודים להפגין את החוויה האנושית המשותפת ולהפוך את גורלם המיוחד למכוון של המוסר האנושי...(היהודים) תמיד ידעו כי הם התמנו לשמש במיזם הניסיוני לכל הגזע האנושי" (ההיסטוריון הבריטי פול ג'ונסון ).