זמר מזרחי שסרח? שכחנו, אתה יכול לחזור
אייל גולן הוא המלך. זוהר ארגוב גם. ומי זוכר בכלל את הפרשיות המכוערות בהן היה מעורב? התרבות המזרחית כל כך רוצה להמליך נבחרים אל מול ה"אליטה האשכנזית" - שעל הדרך היא מנקה את הזכרונות הרעים. והתקשורת? היא כאן כדי לעזור. רק אל תקראו לה גזענית
עוד תווי שי ב-ynet:
- אריק איינשטיין שאף אחד לא הקשיב לו
אבל מי שטוען שהטיפול בפרשת אייל גולן חף מעניין עדתי - הוא תמים, או מתייפייף. כי מה שקיבלנו פה, הוא מקרה קלאסי של גזענות, אבל הפוכה. רוצה לומר: העובדה שגולן זכה במחילה כל כך מהר, וחזר לשגרה כאילו לא היו קטינות מעולם, נובע בראש ובראשונה מאימת התקשורת, שמא היא תרגיז את "העם". או בשמו האמיתי: הקהל המזרחי. ויודעים מה? בהחלט ייתכן שהתקשורת צודקת. כי חלק גדול מהקהל הזה מעדיף לעצום את העיניים ולסתום את האף, רק שלא ייקחו לו את הגולן. את "הזמר הלאומי", שבעצם הווייתו מסמל את ניצחון המזרחים על האשכנזים.
בואו נעשה קצת סדר בעובדות: אייל גולן לא יורשע, ככל הנראה, בעבירה פלילית. אבל זה לגמרי לא רלוונטי. הדברים שהוא עצמו הודה בהם ותיאור המקרים, על פי הדיווחים בתקשורת, מספיקים כדי להטיל עליו צל מוסרי כבד. קיום יחסי מין עם קטינות, שהוא לא מכיר, לא טורח לבדוק את גילן ומגיעות אליו באמצעות מקורבים, המאתרים אותן בצורה מאורגנת. בכל המקרים, הטקטיקה שלו היא "לא ידעתי". בדיוק כמו בפרשייה אחרת לגמרי - חשד בהעלמת מס של מיליוני שקלים, שמתמלילי החקירה שלה שהודלפו לתקשורת, ניתן ללמוד שהזמר בעיקר "לא יודע", "לא זוכר" ו"אין לו מושג", גם כשהוא מעביר 200 אלף דולר לחיים רביבו.
אז נכון. גולן הוא זמר, לא רב. וגם לא עובד ציבור, הנדרש לנורמות מוסריות גבוהות מהממוצע. אבל הנורמות שהוא הפגין הן כל כך נמוכות, ומביכות, עד שבכל חברה מתוקנת הוא צריך היה לרדת עכשיו למחתרת ולדמום. בפועל, הוא עושה את ההיפך המוחלט (בעצת יח"צנו הבלתי נלאה, שבמבחן התוצאה שוב מנצח): הוא מציג עצמו כקורבן ("אצא מחוזק"), ממשיך את ההופעות כאילו לא אירע דבר ומשיק סינגל חדש בשם "מתפלל", שעל עטיפתו הוא מצולם צמוד צמוד לאבני הכותל. צדיק כתמר יפרח, בדיוק כמו מדד ההשמעות של השיר החדש.
דומה שרגשות הקיפוח המזרחיים הישנים (והמוצדקים) הם עדיין כל כך עזים, והרצון להמליך מלכים "משלנו" על פני המלכים "שלהם" הוא כה יוקד, עד שכל מעשה שאותם מלכים יחטאו בו ייסלח באופן אוטומטי. וזה לא חדש. זוהר ארגוב, "המלך" המקורי, הורשע באונס וריצה שנת מאסר אחת בפועל. העובדה הזו כמעט לא הכתימה את שמו. אולי להיפך. ברגע שאתה מתעב כל כך את הממסד, אז מי שהממסד הזה בחר להאשים ולכלוא מצטייר בסופו של דבר כקדוש מעונה.
ע"ע אריה ("הוא זכאי") דרעי, שהורשע בלקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים וריצה שנתיים מאסר בפועל, ואפילו משה קצב, נשיאה השמיני של מדינת ישראל, המרצה כעת את עונשו בגין עבירות אונס, מעשה מגונה והטרדה מינית. אני משוכנע שציבורים רחבים בישראל משוכנעים שגם ההרשעה שלו היא חלק מרדיפה עדתית כוללת. בדיוק כמו במקרה של אייל גולן (או משה פרץ וקובי פרץ, הנחשדים בהעלמות מס, ומרגלית צנעני שהורשעה בסחיטה באיומים וריצתה 6 חודשי עבודות שירות). מתברר שעצם הצירוף של מזרחי מצליח הוא ערובה לחפות מוחלטת. שהרי כל לכלוך שידבק בו הוא אוטומטית פרי של רדיפה עדתית.
אבל שימו לב למה שקורה אחרי ה"רדיפה". אריה דרעי הוא כיום פוליטיקאי לגיטימי, חביב העיתונאים כתמיד. זוהר ארגוב הוא מיתוס ישראלי, שמיטב המבקרים התל אביביים מתחרים ביניהם כדי להלל את שמו. מרגלית צנעני חזרה לפעילות רגילה, ואף מגישה תכנית אירוח בערוץ 24. וכן הלאה. רוצה לומר: התקשורת ה"אשכנזית" ממהרת להגיש לנרדפים המזרחים מחילה ברורה ומיידית. ואם זו לא גזענות, אל תקראו לי לבן.
