"אחים בדם": קשה מבחוץ, רך מבפנים
סרטו של סקוט קופר מזכיר את "צייד הצבאים", ולא רק בגלל השימוש ברובה ציד: בשני המקרים מסופר על גברים קשוחים למראה אך שבריריים, שנסחפים לשגרה אובדנית. "אחים בדם" הוא סרט ראוי, אולי אפילו לאוסקר, שמשקף את אמריקה של ימינו - חלשה ומפוחדת
אמריקה של היום היא לא אמריקה של פעם - המנטרה הזאת היא אחת החביבות על מתנגדי מדיניות החוץ של ברק אובמה. חביבה בעיקר על פוליטיקאים, גנרלים וסתם ישראלים ששי קרב, שרואים את הנשיא האמריקני מחליף את כפפות האגרוף של ג'ורג' וו. בוש בכפפות משי משלו כשהוא מושיט יד רכרוכית לשלום לאיראן וסוריה. אלו המבשרים את נפילתה של ארצות הברית כמעצמה עולמית, מתבוננים בה מבחוץ. הבמאי סקוט קופר עושה זאת מבפנים ומזהה משם סדקים אחרים.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
אמריקה של היום היא לא אמריקה של פעם - אבל לפעמים נראה שלא הרבה השתנה. "אחים בדם" ("Out of The Furnace") - סרטו השני כבמאי של קופר (שהותיר מאחור את קריירת המשחק שלו אחרי סרט הבכורה שביים "לב מטורף") מחזיר את צופיו הוותיקים 35 שנה אחורה ל"צייד הצבאים" זוכה האוסקר של מייקל צ'ימינו. לעתים נראה כי מדובר בסרט המשך:
- עלילת "אחים בדם" מתרחשת ברובה בעיירה צפון בראדוק שבפנסילבניה, המרוחקת 13 קילומטר בלבד מקליירטון - הלוקיישן של "צייד הצבאים".
- מפעלי עיבוד הפלדה האופייניים לעיר פיטסבורג וסביבתה נוכחים כתפאורה לשני הסרטים, וארובות מעשנות על רקע שמיים מאפירים מעטרים פריימים רבים בהם.
- שתי העיירות התעשייתיות והמוזנחות נחות להן בתוך נופים מוריקים, בין שדות רחבי ידיים ליערות עבותים אליהם יוצאים גיבורי שני הסרטים חמושים ברובי ציד כדי ליירט צבאים. תחביב לשעות הפנאי, רק לכאורה.
- ואם ציד חיות בר עשוי להיתפס כביטוי לגבריות אמריקנית שורשית, טובה, חרוצה, צנועה ואפילו מוסרית, הרי שבשני הסרטים גם זו מתגלה בשבריריותה נוכח התסמונות הפוסט-טראומטיות שגיבוריה חווים. המלחמה שחדרה אל חייהם הפשוטים והפכה את היומיום שלהם לשגרה אובדנית. אז היה זה כריסטופר ווקן שמתמכר לרולטה רוסית, ועכשיו זהו קייסי אפלק (שמזכיר במשהו את ווקן) שנסחף לתחרויות אגרוף לא חוקיות.
"צייד הצבאים" של צ'ימינו נחשב עד היום לאחת מיצירות המופת החשובות של הקולנוע האמריקני, ובו ביטוי רגיש לאמריקה האזרחית היפה והטובה שצולקה בעקבות מלחמת וייטנאם. ב"אחים בדם" קופר מטפטף אט אט לצופיו מסרים דומים, והפעם המלחמות בעיראק ובאפגניסטן נוכחות ברקע. טיפה אחר טיפה, כעינוי נוסח הווייטקונג, אנחנו נחשפים לגבר האמריקני החדש. החלש. תוסיפו לכך את הכלכלה הגוועת, הלכידות החברתית המתפוררת והעבריינות שמתנחלת שם במקומה, ותקבלו פורטרט מדכדך של ארצות הברית העכשווית. שמצד שני, מוציאה מתוכה סרטים ראויים.
ו"אחים בדם" הוא אכן סרט ראוי. אולי אפילו ראוי להיות מועמד לאוסקר. הוא משלב בתוכו אלמנטים של דרמה משפחתית, מותחן נקמה וסרט פוליטי. הממד האינטימי של גיבוריו - ראסל בייז (כריסטיאן בייל המעולה כתמיד) ואחיו רודני (אפלק), משתלב היטב באווירה העגמומית של הסרט, והמרחב הציבורי החדש שהוא מבקר. עם זאת, התסריט שכתבו קופר ובראד אינגלסבי, מועד לפורענות ברגעים שבהם הוא מארח את דמותו האקסטרימית מדי של הנבל הרלן דגרוט (וודי הארלסון).
"אחים בדם" נפתח בהיכרות ראשונית עם הפסיכופט האלים: אנו פוגשים בבריון השתוי בסצנה הראשונה המתרחשת בדרייב-אין. הוא מתעלל באישה שאיתו, וחובט נמרצות בברנש שמבקש לסייע לה. קעקועיו של דגרוט מסמנים אותו כאיש הרע בסיפור, וכך גם קללותיו העסיסיות. למה הוא כזה? קופר לא ממש מספק תשובות, אבל האמריקני הנורא הזה עומד בראש מובלעת פשע כפרית - שם מתקיימים הרחק מזרועות החוק קרבות אגרוף לא חוקיים וכמובן גם מפעל לייצור סמים.
גם ראסל מקועקע, אולם הוא בניגוד לדגרוט הוא בחור טוב - עובד קשה במפעל הפלדה המקומי כדי לפרנס את עצמו ואת אהובתו הגננת לנה (זואי סלדנה), סועד את אביו הגוסס בסיוע דודו (סם שפארד) ומנסה לשמור מכל משמר על אחיו הצעיר רודני (אפלק). אלא שרודני, המצוי בשירות סדיר בצבא האמריקני, נוטה להסתבך בהימורים כשהוא מגיע הביתה בין סבב לסבב.
כשתאונה טרגית שולחת את ראסל למאסר, חייו מתחילים להתפורר. אביו מת, לנה עוזבת אותו לטובת השריף המקומי (פורסט וויטאקר), ואחיו רודני עושה הסבה מוצלחת לקרבות אגרוף לא חוקיים בחסותו של דג הרקק המקומי ג'ון פטי (ווילם דפו). זו לא רולטה רוסית, אבל זה קרוב. רודני מתעקש להגדיל את הסיכון ולצאת לניו ג'רזי כדי להתחרות בזירה של דגרוט, שם נלחמים על הכסף ובעיקר על החיים. כמו בעיראק.
כשרודני נעלם, ראסל יוצא למשימת חיפוש עצמאית ומגיע עד לסביבתו הטבעית של דגרוט - אם לא יאתר את אחיו, לפחות אולי ימצא נקמה. דווקא בחלק זה, שבו המתח גובר, נראה כי התסריט מתאמץ יותר. מצד אחד מתעקש להכאיב, מצד שני מכור למשככי הכאבים של עצמו. מעלה הילוך ובולם - לא תמיד בזמן. סצנות האקשן אינן תואמות את הקצב הפנימי האיטי של הסרט, וגם לא את הפסקול הנפלא של פרל ג'אם שמלווה אותו.
"אחים בדם" הוא סרט שנותן אגרוף בבטן הרכה של ארצות הברית, שפעם תמיד הרגישה קשיחה וחסונה. פועלי הפלדה של פנסילבניה אינם רדנקים דרומיים מטורללים, ניו יורקים ליברליים, או קליפורניים נהנתנים. זהו מעמד הפועלים הפשוטים שעשה את אמריקה לאומה הגדולה שהיתה בעבר, ועתה קורס תחת הנטל הכלכלי. וכן, גם הנטל הצבאי. אנחנו מבחוץ רואים את ההשתבללות האמריקנית כפחדנית, וזה נכון: היא חוששת. כי עד כמה שארצות הברית נראית חזקה מבחוץ, היא פגיעה כל כך מבפנים.
