"היפה והחנון": האגדה הפכה מוגזמת
בעונה הרביעית של "היפה והחנון" שובצו כרגיל בחורים עם עכבות חברתיות ובחורות שתלויות במראה החיצוני, אך הפעם נראה שההפקה ניסתה למתוח את הגבולות עם מתמודדים קיצוניים, כולל מיזנטרופ מוצהר ובחור שהגיע עם אמא. לא בטוח שיש צורך בהגזמה הזו
אין ספק שירושלים יודעת דבר או שניים על יחסי ציבור. עוד לא התאוששנו מהסופה הגדולה וכבר קיבלנו את הלוקיישן האקזוטי של "היפה והחנון 4" – המצודה. במצודה נצורות, כמו בשלוש העונות הקודמות של הפורמט, דמויות מקרטון - נלעגות בדרכן, זרות בדרכן, שובות לב בדרכן. אבל אין כמו ירושלים בירתנו הקדושה כדי להטיל כישוף על הפוסטרים, ולהפוך כל אחד ואחת מהם לנינט בשר ודם. זה לא יקרה בהפסקת הפרסומות הראשונה וגם לא בשנייה, אבל המטמורפוזה תקרה - למי יותר למי פחות - מכוח האינרציה האנושית, אז אל תאמרו נואש. תנו צ'אנס לטראנס.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"בלאקפיש": לווייתנים שעושים גלים
"אניגמה": "טלנובלה בגולות המוכרים
בעונה הזאת, שהחלה אתמול (ב') בערוץ 10, משובצים החשודות והחשודים הרגילים – בחורות ברמות משתנות של האדרה עצמית ותלות במראה חיצוני, בחורים שמחשבים את קיצו של הפאי לאחור. ניכר שבעונה הזאת ההפקה ניסתה למתוח את גבולות ההגדרה הגמישה ממילא – חנון, כלומר בחור עם עכבות חברתיות – והכניסה פנימה גם מיזנטרופ מוצהר, איסטניסט שסובל מאלרגיות ועוד בחור שפשוט אוהב לישון. בגזרת הנשים קיבלנו תאומות וגם את קרן הרפז, שאף שכבר דפקה כרטיס בכל ריאליטי אפשרי על הפלנטה, היא עדיין מצבור בלתי נדלה של פאן בזכות זרם תודעה מפותל ומפתיע כמו הירידות לים המלח בלילה בלי ירח.
לא בטוח שההגזמה הזאת נחוצה – "היפה והחנון" עבדה מצוין כמו שהיא, והפזילה הזאת לגרנדיוזי עלולה לגזול מהפורמט את הפשטות שקנתה אותנו בעונות הקודמות. האופי האנושי לא זקוק לחלון ראווה תיאטרלי כדי לעורר הזדהות ואמפתיה. להיפך. הוא זקוק לזכוכית מגדלת עדינה שתדגים איך אדם רגיל ודו ממדי מגדל רבדים ומורכבות אם נותנים לתהליך הזה מספיק זמן להבשיל. המתמודדים של "היפה והחנון" הם קיצוניים ממילא במובן הזה שהם מוצגים כאנשים שמנותקים מהנורמה, ואני מקווה שההקצנה הזאת תדעך לטובת המקרה הפרטי של כל אחד מהם. בכל מקרה עוד מוקדם מדי לפקפק במספרים של אגדת "היפה והחנון", בטח לא בפרק הראשון. הפרק הזה הוא תמיד הקיצוני והמופרך מבין הפרקים.
נהוג לחשוב שלבנות יותר קל, אבל האמת היא ששני הצדדים מייצגים קצוות של מודעות עצמית. החנונים מודעים מדי למצבם, מה שמייצר אפקט משתק, היפות כביכול לא מודעות מספיק, ומתמודדות עם זה בחברה שמקדשת אינטלקט. הסרטים שהם חיים בהם מוקרנים במרץ, גם אם בבתי קולנוע מקבילים. במובן מסוים לחנונים אפילו יותר קל להגיע ללב הצופים מהיפות, כי הלב יוצא אל האנדרדוגים המכונסים, הביישנים, ופחות אל הבחורות המוחצנות שהחיים לימדו אותן שכל מה שהן אומרות יתקבל כל עוד הלק שלהן בגוון הנכון, אבל גם הדרך שלהן ארוכה לא פחות.
הטוויסט העיקרי העונה הוא בחור שהגיע עם אמא שלו. דווקא התבלין הזה לא בטוח שיעשה טוב לתבשיל הכללי. יש משהו נוגה בצפייה באדיפוס לוקח את אמא שלו איתו לדייט עם נטלי דדון. הסירוס הזה הוא קצת יותר מדי לטעמי, ואני מקווה שאתבדה או שאמא תשחרר קצת חבל ואת המצודה מנוכחותה, נו אפנס. מי שעוד ישתחרר הוא מן הסתם מיכאל הנגבי, דמות חיובית מאוד, שינסה להחליף את הפמיליאריות הפיני טבגרית המוצלחת בהנחייה בגוון ציני מוצלחת לא פחות. נקווה שיהיו לו קצת יותר דקות מסך לתת את הטון.
"היפה והחנון" אולי משכנעת אותנו שהמשתתפים שלה הם אלה שעוברים את השינוי הגדול, אבל האמת היא שמי שעובר אותו יחד איתם הם אנחנו, הצופים. זה מה שהופך אותה כל עונה מחדש ממלחמת דימויים ערוכה היטב לסיפור מוכר ועדיין מרגש על יחסים, פשרות, חשיפה והתקרבות, כמעט תמיד עם הפי אנד, אז תפסו מקום ליד מדורת השבט, המסע מתחיל.
