"ארץ נהדרת": לצחוק בלי לזפזפ

אם המועמדויות עדיין לא נסגרו, צריך להמליץ על "ארץ נהדרת" לפרס ישראל לטלוויזיה. עצם ההישרדות - עונה 11 שנפתחה אמש (ו') - היא כבר סיבה מספקת לדון בכובד ראש במועמדות הזאת, אבל העיקר הוא כמובן המתח בין ממלכתיות לסאטירה, בין מה שצריך לומר ומה שאי אפשר לומר בערוץ 2, ובין הבעיטה בבטנו הרכה של הצופה לבין ליטוף האגו שלו. הפרטים פחות חשובים: תמיד יהיו פרקים טובים יותר וטובים פחות, ותמיד המכלול - מלאכה של עשרות אנשים מוכשרים - יהיה כזה שיגרום לכם לא לזפזפ לשום מקום.  

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"מאסטר שף": העיקר שרושפלד מאוהב

"גולסטאר": כדור של פאן

"ארץ הפלאות": אליס הלכה לאיבוד

גם בפתח עונה מותר לעשות לעצמך חיים קלים, ולו כדי לשכלל את החומרים והביצועים העתידיים למקסימום. כך, כצפוי, נבחרו אתמול "אנשי השנה", ובמערכון שנשען על הדגם הידוע של התוכנית, כיכבה ציפי לבני כקורבן תמים של ראש הממשלה, אבו מאזן ועופר שכטר ב"אמבוש", כשהיא פתייה שמאמינה שיש פה איזה תהליך שלום, ולא יודעת שהכל זה עבודה בעיניים.  

אייל קיציס ועלמה זק. פותחים עונה

הרעיונות האלה תמיד היו הלחם והחמאה של "ארץ נהדרת", אבל גם לתוכם אפשר ליצוק לפעמים אמירה קצת יותר חריפה, קצת יותר מושחזת - כפי שנעשה מיד אחר כך ב"אנשי השנה בתרבות", באמצעות חיקויים מופלאים של רני רהב (ברלד, אלא מי) ועברי לידר (רועי בר נתן שהולך ומשתבח).

כאן כבר אירעה הסינרגיה המבורכת בין כתיבה פרועה לביצוע מדויק, כשברלד מאנפף ומסנסן בקולו של רהב: "בין לקוחותינו? הרבנות הראשית, האות שי"ן והמחזמר גבירתי הנאווה" - וגם מקומם של איי מרשל לא נפקד.

פרידמן ללא מעצורים

אם יש מישהו שיכול להחצין את הטירוף החבוי בדמות המהוגנת של נפתלי בנט, ברור שזה טל פרידמן, איש שעדיין מחפש את המעצורים שלו - ולצדו הברקה כמו "הבית צמוד הקרקע היהודי" וסדרת התפילות שבנט-פרידמן משחרר ברגש: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא קירות הגבס", וגם "עושה מיני פיגומים".

פחות משכנעת וגם כתובה פחות טוב היתה ליהיא השטאג, ליאת הר-לב שהתפקיד הזה גדל יחד איתה אבל כעת, כך נדמה, הוא כבר קטן עליה. הצורך בבניית דמות חדשה עבורה היה ברור לגמרי, לאורך מערכון בו נסעה באוטובוס והיגגה על יוקר המחיה.

טל פרידמן בדמות מיילי סיירוס בשטחים. ותודה לקירות הגבס

אנשי "ארץ נהדרת" תמיד הם היו הכי טובים בחיקויים. גם שערוריית השנה, ושלא תגידו שלא ציפיתם לאייטם הזה, מפגישה את פיניש-אייל גולן עם עורך דינו העילג באולפן, בעודו שואל, " אתה לא מאמין לאדם שהצטלם עם עגיל וכיפה בכותל?". שווה להתעכב על המשפט הזה, הנורה אל עבר מאות אלפים שדווקא כן מאמינים למי שהצטלם כך, ובלבד שהוא סלב בסדר גודל של אייל גולן - או שיהיה כזה עוד מעט, בעקבות הטיפול המסור של רני רהב.

ואז, כשהכל צפוי, ברור ומענג במידה, מהוקצע ומקצועי - מתחילים להגיע השוסים. "אוהב להיות בבית" מפלצתי שכזה בכיכוב ביבי-מריאנו ושרה, על רקע התוכניות לבניית ארמון השחלות הממלכתי. ביבי אוחז בדגם של מגדל אייפל ומכוון אותו אל עבר הקרטון עליו מודבק ציור של הבית העתידי, ומכריז על חיסכון בהוצאות: "נזווג את מגדל אייפל עם המבנה ויוולדו לנו בתים גורים".

והנה עוד אחד, לא לגמרי צפוי: ברלד כקצין חסר מעש גנרי בצבא הבזבזני, מהגג את סדר יומו המופרך כולל הטרדה מינית שמעוגנת בלו"ז, קונה פינגווין בהנחה של "חבר" ושועט הביתה בחמש. הלוואי וידעתי מי הכותב של האייטם הזה כדי לשלוח לו פרחים.

טל פרידמן הוא פעיל שלום יפה נפש ברמאללה

 "ארץ נהדרת" , ברמת הכתיבה, היא כיתה אלמונית. הקרדיטים אמנם מופיעים בסוף ,אבל אי אפשר לדעת מי עשה מה,

ולפעמים חבל מאוד שאי אפשר, כמו בעוד שוס מצחיק נורא: ערן זרחוביץ', גם הוא משתבח ומרחיב את מנעד האפשרויות שלו, עושה ישעיהו לייבוביץ, כלומר: דמות של "פרופסור מעשייהו לייבניץ" שעל רקע אות הפתיחה של הטלוויזיה החינוכית מעלה שאלות מוסריות כגון, כשזוגתו של חבר העלתה תמונה לפייסבוק בביקיני או בלבוש מינימלי, האם זה מוסרי לעשות לייק".

אך לא תמיד זה מצליח. איזון כלשהו בין הדימוי השמאלני של התוכנית חסר לפעמים, וכאן הוא מופיע בדמותו של שוחר שלום אקדמי מנותק שהולך לעשות שופינג ברמאללה. המערכון ופרידמן גם יחד לא מצליחים להתרומם, ואיכשהו צריך להבהיר שסאטירה נכתבת תמיד מעמדה אופוזיציונית, לא חשוב למה. 11 שנים של התוכנית עברו עליה תחת שלטון הימין. מה לעשות שהאופוזיציה כאן איננה "מרכז", כי מרכז וסאטריה לא מתחברים לכלל משהו שאפשר לצחוק עליו או לשרוד בעזרתו יותר מחצי עונה - וגם זה רק בערוץ 1.

כמובן שגם ביבי ושרה כאן

והממתקים ממשיכים ליפול על הראש: סרט קצר מצויר מופתי ממש,של ניר וגלי על הפוליטיקה של פינות הליטוף עם חיות מדברות וארנב תחמן, הזוג המזוויע פיץ וקטני שבו הזכר אומר לנקבה - "איזה כוסית את, את חייבת לעשות עם זה משהו, אולי להתחיל לכתוב ספר".

וגם אייל גולן ופרקליטו כאן

ובסוף הגיעו הבשורות החדשות, וותיקי הצופים יודעים שיעל פוליאקוב ואילן פלד ("אחד העם 1") לא הבליחו רק למערכון אחד, מצוין אם כי קצת ארכני, על להקה שוודית-תימנית מהגהינום, "להקת ארבע".

העיבודים לשירי אבבא מלבבים, פלד במכנסונים מהסבנטיז ופלטפורמות משכנע נורא, ופוליאקוב נראית כמי שתנעץ שיניים בחמדה בעוד ועוד הזדמנויות שלבטח יינתנו לה בהמשך העונה. יש למה לחכות.