יוקר המזון: על מה אנחנו משלמים הכי הרבה?

מה עומד מאחורי מחקר הכנסת שמצא כי בשמונה השנים האחרונות התייקרו מחירי המזון בישראל  ב-25% יותר מהמחירים במדינות האיחוד האירופי, או ב-19%מהמדינות המפותחות שב-OECD?

• לצפייה במחקר המלא של הכנסת
  

ניתן למנות סיבות שונות ליוקר המחייה בישראל: היעדר תחרותיות מספקת בענפים כמו המזון, הפיננסים והמלט; נטל כבד של ביורוקרטיה מסורבלת שעולה לבעלי עסקים כסף רב, שאותו הם משיתים על הלקוח; וחוסר יעילות במונופולים ממשלתיים כמו הרשויות המקומיות וחברת החשמל, שגורם לעלויות הייצור בישראל להיות גבוהות מדי. 

צפו: מה אומרים בסופר? כתבנו גלעד מורג שוחח עם לקוחות

X

צילום: עידו ארז

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

אולם פילוח השוואתי של המחירים, המופיעים במסמך שהכין איתמר מילרד, כלכלן במרכז למחקר ומידע, מבהיר מיד את נקודת התורפה בישראל: ענפים ריכוזיים כמו של המשקאות הקלים ומוצרי חלב. לעומת זאת, בענפים כמו ירקות ופירות, ישראל זולה יותר.

השוואות המחקר מבוססות על מחירים המשקפים את כוח הקנייה של המטבעות השונים. המשקאות הקלים יקרים בישראל ב-68% ממחירי אירופה וב-56% ממחירי המדינות המפותחות; מוצרי החלב והביצים יקרים בישראל ב-59% או ב-51%; הלחם והדגנים יקרים ב-31% או ב-26%; השמנים ב-46% או ב-40%; הדגים ב-31% או ב-26%; הבשר ב-7% או ב-21%; המשקאות האלכוהוליים יקרים ב-54% או ב-33%; רק הירקות והפירות זולים ב-8% מהמחירים באירופה וב-15% מהמפותחות. 

* ההשוואה בוצעה על פי המחירים באתרי החברות

המחקר מציין כי ההשוואה הסטטיסטית הזאת איננה פרטנית בין מחירי המצרכים ולכן לא מלאה. שכן, קיים קושי להשוות בין סלי צריכה שונים במדינות השונות ובין מוצרי מזון ברמת איכות שונה. השוואה מדויקת יותר אבל כמעט בלתי אפשרית הייתה מחייבת בדיקת מחירי מוצרים זהים בנקודות מכירה שונות. שונים גם דפוסי הבדיקה בין המדינות. למשל, מחירי ארוחות מחוץ לבית נכללים בישראל בסעיף המזון ובאירופה בקבוצה נפרדת. בנוסף קיימים ההבדלים בהרגלי הצריכה במדינות השונות שמשפיעים על גובה המחירים.

המזון עלה ב-16% ב-8 שנים

ממד נוסף של פערי המחירים נעשה בהשוואת השינוי הריאלי הממוצע במדדי המחירים לצרכן של משפחות המוצרים בישראל ובאירופה גם כאן במשך 8 השנים האחרונות. מכאן עולה שמדד המחירים לצרכן בישראל עלה בתקופה זו במצטבר ב-22.4% לעומת עליה של 17.5% באירופה. אבל הפער החריף ביותר התבטא במדד מחירי המזון שעלה בישראל ב-16% לעומת 1.8% בלבד באירופה. פער בולט משני נרשם במדד מחירי הסיגריות והאלכוהול שעלה בישראל ב-48% לעומת עליה של 23% באירופה.

לעומת זה נרשמו מדדים כמעט דומים במדד מחירי הדיור ואחזקת הדיור שבישראל שעלה במפתיע רק ב-13.3% לעומת 14.6% באירופה. במדדי הוצאה אחרים ישראל אפילו זולה יותר. מחירי חינוך הוזלו אצלנו ב-4.9% לעומת עליה של 24.2% באירופה; מחירי התחבורה ירדו בארץ ב-8.6% לעומת עליה של 6.1% באירופה; הוצאות אחרות הוזלו פה וגם שם אבל בפערים משמעותיים דווקא לטובת ישראל, אם כי מחירי התקשורת הוזלו בארץ ב-17.8%,לעומת אירופה שהיטיבה יותר עם צרכניה בהוזלה של 25.2%.

מקור: מרכז המחקר והמידע בכנסת, במונחי כוח קנייה

עם זאת, מדד מחירי ההלבשה וההנעלה ירד בישראל ב-23.4% ובאירופה רק ב-10.1%. מחירי הריהוט וצרכי הבית הוזלו כאן ב-27% לעומת 4.8% באירופה. גם במדד מחירי התרבות ובידור נרשמה ירידה של 18.2% לעומת 12.5% באירופה.

המחקר מנתח גם את הגורמים ליצירת פער מחירי המזון בין ישראל לאירופה. הוא שולל את השפעת העליות במחירי התשומות העיקריות (חומרי גלם, חשמל, מים ועבודה) מאחר שהן התייקרו כמעט במידה שווה בישראל ובאירופה. נשלל גם גורם המיסוי, למרות שהמע"מ והארנונה אמנם גבוהים יותר בישראל, אך לא במידה שתנמק את ממדי הפער. ההסבר העיקר בסיכום הניתוח הוא המבנה הריכוזי המונע תחרות משמעותית במשק הישראלי במקטעי הייצור והשיווק הקמעונאי (בעיקר ברשתות השיווק).

(צילום: אבישג שאר-ישוב)

ברוח זו המחקר לא מגלה את אמריקה. ממצאים דומים הוגשו לוועדת הכלכלה בכנסת הקודמת לפני כשנתיים, אם כי אז הם ציינו פער גבוה יותר בין מחירי המזון בישראל לאירופה, של כ-33%. בינתיים, עלתה המודעות הציבורית והפוליטית לצמצום הריכוזיות והגברת התחרות, שכבר הולידה חוק ממשלתי אחד למשק כולו והצעת חוק נפרדת לקידום התחרות בשוק המזון שנדונה כעת בכנסת בוועדה משותפת לוועדות הכלכלה והכספים. החוק נועד ליישם את המלצות ועדת קדמי בנושא. הוועדה, שהזמינה את המחקר וקיבלה השבוע את תוצאותיו, הבטיחה שהן יהיו תמריץ ומאיץ לחקיקה מהירה ובעיקר ריאלית ומעשית.

ישראל במקום ה-5 בנטל המיסוי על מוצרים

למרות שהדו"ח מטיל את מרכז כובד האחריות על בעיית הריכוזיות, יש גורם נוסף אשר באמצעותו ניתן להשפיע בקלות רבה יותר על יוקר המחיה: מדיניות המיסוי - הנתח שלוקחת לעצמה המדינה ממחירו של כל מוצר. אם הנתח הזה היה קטן יותר, הוא היה תורם לירידה במחיר המוצרים. את המסים שגובה המדינה ניתן לחלק לשני סוגים: מסים "ישירים", הם מסים שמוטלים על הכנסות, כמו משכורות, רווחי חברות, רווחי הון ורווחים מנדל"ן. מסים "עקיפים", הם מסים שמוטלים על מוצרי צריכה, כמו המע"מ, מסי דלקים, מסי קניה על מכוניות או סיגריות ומכסי יבוא.

בפעם הבאה ששר בישראל יכריז על הקמתה של ועדה נוספת, ויבטיח רפורמות שיצמצמו עלויות, יפשטו תהליכי רישוי ויקדמו תחרותיות זכרו את הנתון הבא: נטל המיסוי על מוצרי צריכה בישראל עמד בשנת 2011 על 16.5% מהתוצר, לעומת 10.5% מהתוצר במדינות ה-OECD. ישראל הייתה במקום ה-5 מתוך 34 מדינות החברות בארגון המדינות המפותחות כלכלית, בנטל המיסוי שלה על מוצרים. מנגד, נטל המיסוי על הכנסות באותה שנה עמד על 16.1% תוצר, לעומת 20.4% במדינות ה-OECD. במיסוי על הכנסות, דורגה ישראל במקום ה-29 מתוך 34 מדינות החברות בארגון.

נתון זה פורסם בשבוע שעבר, בדו"ח השנתי של מינהל הכנסות המדינה במשרד האוצר. על פי הדו"ח, בארבעת העשורים האחרונים נוקטות ממשלות ישראל במגמה של הכבדת נטל המס על מוצרים והקלת נטל המס על הכנסות. שאר המדינות המפותחות, הולכות בכיוון ההפוך. "ניתן לומר שישראל מעדיפה מסים עקיפים (בעיקר מע"מ ומס קניה על כלי רכב), על מסים ישירים (בעיקר דמי ביטוח לאומי על המעבידים)". כך תיארו אנשי האוצר בדו"ח את מדיניות המס של ישראל בעשורים האחרונים ואת ההבדל בינה לבין מדיניות המס במדינות מפותחות אחרות. אז מה הפלא שיקר יותר בישראל.

(מקור: דו"ח השנתי של מינהל הכנסות המדינה במשרד האוצר)

בשנת 2010, עמד לראשונה חלקם של המסים הישירים על למעלה ממחצית מכלל הכנסות המדינה ממסים. שנה לפני כן, החליטו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר הקודם יובל שטייניץ על מתווה להפחתת נטל המס הישיר. מס החברות ומס ההכנסה ירדו, וכדי לכסות על הפער בהכנסות המדינה, הועלו "מסים עקיפים", כמו המע"מ (שעלה מ-15.5% ל-16.5%), מס הבלו על הדלק, ומסי קניה על מוצרים שונים.

כעבור שנה, נעצרה המגמה בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג, שקבעה כי יש לעצור את מתווה ההפחתה של מס ההכנסה, להעלות את מס החברות באחוז ולהעלות את מס המעסיקים. במקביל, המליצה הוועדה לעצור את העלאת המס על הדלק, שכבר הייתה בקנה, ואף להפחית את המס על כל הדלקים. כמו כן, המליצה ועדת טרכטנברג, על הפחתה מגורדת של כל מסי הקנייה ומכסי היבוא.

הכבדה במיסוי מוצרים, הקלות במס ההכנסה

המלצות הוועדה אושרו ונכנסו לתוקף, אולם מאז חזרה המגמה של הכבדת נטל המס על המוצרים לשלוט. בספטמבר 2012 העלתה הממשלה את המע"מ מ-16% ל-17% וביוני האחרון שוב הועלה המס שמוטל על כל מוצרי הצריכה בישראל (למעט פירות, ירקות ושירותי תיירות), מ-17% ל-18%. כמו כן, בתקציב האחרון עצרה הממשלה את המתווה להפחתת מכסים, שעליו המליצה ועדת טרכטנברג, והעלתה את מסי הקניה על שורה ארוכה של מוצרים.

מנגד, הודיע באחרונה שר האוצר, יאיר לפיד, כי בוטלה העלאת מס ההכנסה שתוכננה ל-1 בינואר, וכי העלאת מס המעסיקים תמותן. צעדים אלה מעידים על כך שהרוח שנשבה מהמלצות ועדת טרכטנברג הייתה רגעית בלבד. ממשלת ישראל חזרה במהרה למדיניות של הטלת יותר מסים על מוצרי צריכה ופחות על הכנסות, ובדו"ח הבא של מינהל הכנסות המדינה, סביר להניח שנגלה כי בשנת 2013, גדל חלקם של המסים העקיפים בהכנסות המדינה, בעוד שחלקם של המסים הישירים ירד.

העלאת מס ההכנסה - בעד ונגד

מבקרי המגמה הזאת, טוענים כי מסים שמוטלים על מוצרי צריכה מרחיבים את הפערים הכלכליים. מי שמרוויח מעט, מוציא את רוב הכנסתו על צריכה. מי שמרוויח הרבה, מוציא חלק מהכסף שלו על צריכה ומפריש חלק ממנו לחיסכון והשקעה. המסים העקיפים מוטלים רק על צריכה ולכן הפגיעה שלהם חריפה יותר ככל שההכנסה נמוכה יותר.

מנגד, מסים שמוטלים על הכנסה משמשים ככלי לצמצום פערים חברתיים. ככל שההכנסה גדלה, כך עולה גם שיעור המס. מעבר לכך, מס רווחי הון ומסים על רווחים מנדל"ן כלולים גם בקבוצת מסים זו. מסים אלו מוטלים על כסף שמשמש להשקעה וחיסכון.

המצדדים במגמה של הכבדת נטל המס על מוצרים מונים מספר יתרונות של מיסוי מוצרים על פני מיסוי הכנסות: מסים על מוצרים משולמים לקופת המדינה חודש בחודשו או לכל היותר פעם בחודשיים. מכיוון שכך, ניתן לעדכן את שיעורם במהלך השנה, בהתאם למצבה של קופת המדינה. מסים שמוטלים על הכנסות, משולמים בסוף השנה, כאשר לאורך השנה משולמות מקדמות בלבד. לכן, ניתן לעדכן את שיעורם רק פעם בשנה.

יתרון נוסף של הכבדת נטל המס על מוצרים הוא שכלכלנים רבים טוענים כי הפחתה של מסים על הכנסות מיטיבה יותר עם האזרחים, בגלל הקשר הישיר בין המשלם לקופת המדינה. כלומר, כל שקל שעליו מוותרת המדינה במס הכנסה, מתגלגל לכיסו של האזרח. במסים עקיפים, מנגד, יכולים בעלי עסקים לגלגל את הרווח מהפחתת מע"מ לכיסם, מבלי להפחית את מחיר המוצרים.

כך או אחרת, כאשר בוחנים את הפער בין רמות המחירים בישראל לבין רמות המחירים במדינות מפותחות אחרות, לא ניתן להתעלם מהפער במדיניות המס. על פי נתוני מינהל הכנסות המדינה, בשנת 1970 עמדו הכנסותיה של מדינת ישראל ממיסוי על הכנסות על פי 1.5 מהכנסותיה ממיסוי מוצרי צריכה. במדינות ה-OECD נרשמה באותה שנה מגמה דומה.

אלא שמאז, הלכו ישראל והעולם המערבי בכיוונים מנוגדים, לטוב ולרע. בשנת 2011 הייתה ההכנסה הממוצעת של מדינה מפותחת ממסים המוטלים על הכנסות פי 2 מהכנסתה ממסים שנגבו על מוצרי צריכה. בישראל, כאמור, חלקם של המסים המוטלים על מוצרי צריכה שווה לחלקם של המסים המוטלים על משכורות ורווחים.