מכות בבית הכנסת: מלחמות היהודים בברלין
אלימות פיזית, הלשנות לרשויות, מרד נגד ראש הקהילה ותביעת מיליונים נגד עיריית ברלין הם מקצת האירועים המאיימים לפורר את הקהילה היהודית הגדולה בגרמניה. במוקד הסכסוך: קרב שליטה בין "הוותיקים" ליוצאי ברה"מ. "הוריי בנו את הקהילה אחרי המלחמה. לא הייתי רוצה לראות אותה מתפרקת"
הישראלים נוהרים לברלין , אבל הקהילה היהודית המקומית משוסעת בקרבות שליטה אלימים. על מה נאבקים? על כבוד, על צביון ועל שליטה - ובעיקר על תקציבים הנאמדים במיליוני יורו שמקציבה עיריית ברלין למוסדות הקהילה היהודית.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
כתבת סוכנות הידיעות AP, קירסטן גריסהבר, מדווחת כי תחת כיפתו המוזהבת של בית הכנסת המפורסם "נויה זינאגוגה" ("בית הכנסת החדש", Neue Synagoge) - אולי הסמל היהודי הבולט ביותר של ברלין היהודית של טרום השואה - מתחוללים קרבות וקטטות. שתי קבוצות עיקריות מעורבות במחלוקת: היהודים "הגרמנים", אלה שנולדו במדינה – וקהילת המהגרים מברית המועצות.
היריבות גלשה לפסים משפטיים ופיננסיים. ראש הקהילה הנוכחי, גדעון יופה, נמנה על פלג "המהגרים" - בעוד ב"אופוזיציה הקהילתית" שוקדים על איסוף חתימות שיחייבו בחירות מחודשות, בתקווה להדיחו.
קהילה בסכנת התפוררות
הקהילה היהודית בברלין מונה כעשרת-אלפים יהודים, אך האיבה המתמשכת בין "היהודים הגרמנים" למהגרים החדשים, מאיימת להפר את השגשוג שממנו נהנתה הקהילה שנולדה מחדש לאחר חורבן השואה.
הרשויות המקומיות שנבהלו מהסכסוך הקשה, החליטו להשעות תקציבים בגובה מיליוני אירו שיועדו לטובת הקהילה, הנהנית מהם כבר שנים רבות. גורמים מבית חוששים כי יהדות ברלין תחסל את הנוכחות היהודית בעיר במו-ידיה.
במאי האחרון נאלצה המשטרה המקומית להתערב, לאחר שהסכסוך גלש לפסים של אלימות פיזית. עד ראייה
הרקע לקטטה ההמונית נסב, ככל הנראה, סביב מחלוקת מתמשכת בין היו"ר הנוכחי לרשויות ברלין, לאחר שהסנאט המקומי - מקור המימון העיקרי של הקהילה - החליט בהודעה דרמטית להפסיק את העברת את הסובסידיות שניתנו לקהילה היהודית במהלך השנים.
"האירוע רק מדגיש את היריבות שכבר קנתה לה אחיזה בקהילה היהודית", אומרת ללה זוסקין, לשעבר ראש הקהילה היהודית בברלין, ל-AP. "הקהילה במצב כל כך קשה וחסר תקווה, עד שהמאבקים גולשים לפסים של אלימות והפחדה, וזה חסר תקדים".
מחליפה של זוסקין, גדעון יופה (42), נבחר לפני כשנתיים לתפקיד, אך נוכחותו של "זר" – (בנם של מהגרים ממזרח אירופה) במשרה הרמה, לא התקבלה בעין יפה בעיניי רבים מחברי הקהילה. בין היתר, נשמעות טענות שונות הנוגעות לאופן ניהול כספי הקהילה, לצד קובלנות על ניכור והרחקה של חברים ותיקים מתוך הקהילה.
לעיריית ברלין נמאס
החלטת הסנאט הברלינאי נותרת על כנה, עד שיופה יסביר בפניהם את העלייה של 11% בהוצאות הקהילה על
כוח אדם - קפיצה של לא פחות מ-600 אלף אירו שיופה, כך על פי הדיווח, מסרב להסביר את מקורם.
הרשויות הגיבו בחסימת העברת כל תקציב שהוא לקהילה, שאיננה מסוגלת עוד לשלם משכורות. הסנאט מעביר מדי שנה סכום של 5,500,000 אירו, ואומדני ההעסקה שהגיש להם ראש הקהילה הנוכחי, הנעים בין 300 ל-350 עובדים, הוגדרו על ידן כ"מעורפלים למדי".
"אנו שמחים להעביר כסף לקהילה היהודית בברלין", אומר גינטר קולודז'י, חבר הסנאט. "אנחנו להוטים לתמוך בצמיחתה, ולאור החוב ההיסטורי אנו מוכנים להיות נדיבים... הלידה המחודשת של החיים היהודיים לאחר המלחמה הייתה שווה את משקלה בזהב. עם זאת, אנחנו חייבים לשלוט באופן שבו מנוצל הכסף, וכרגע איננו מסוגלים לעשות זאת".
יופה מצדו לא נותר חייב, ותבע את רשויות ברלין בבית המשפט, וזה הוציא פסק ביניים המחייב את העירייה להמשיך ולשלם משכורות עד להחלטה סופית בעניין השנה. כעת מעביר הסנאט כספים, אך מסרב לתת 11% נוספים שאותם דורש יופה.
40 אלף יהודים, רק כרבע רשומים
המצב הנוכחי משאיר את מוסדות הקהילה, ובהם גני הילדים ובתי האבות, בחוסר וודאות. מבית פועלת אופוזיציה
קשה המטילה על יופה את האחריות למשבר הנוכחי מול הרשויות. יוליוס שפס, חבר קהילה לשעבר, בן למשפחה גרמנית-יהודית מוכרת שעזב את הקהילה בעקבות ההתנהלות הנוכחית, לדבריו, טוען: "אמרתי לאנשי הסנאט הברלינאי כבר לפני שנים שיבדקו לאן הולך הכסף, אבל הם תמיד פחדו מדי וחששו להצטייר כאנטישמים, ולכן לא ניהלו בדיקה יסודית ומקיפה בעניין".
אך בלב הוויכוח, כאמור, לא עומדים הכספים שיתקבלו-או-שלא, כי אם מאבק איתנים על צביונה של הקהילה היהודית בבירה הגרמנית. נכון להיום, אין מה שיזכיר את "תור הזהב" של 120 אלף היהודים שהתגוררו בברלין טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
כיום מתגוררים ברלין כ-40 אלף יהודים, והיא מחזיקה בתואר הקהילה היהודית הגדולה בגרמניה, אך רק כרבע מכלל היהודים רשומים כחברים בקהילה. השאר - יהודים מברית המועצות, ארצות הברית וישראל - מקיימים חיים נפרדים משלהם.
סך היהודים שהיגרו מברית המועצות ובחרו להשתייך לקהילה, עולה על סך היהודים "הוותיקים" בגרמניה. אחד ממנהיגי הקהילה לשעבר, אלברט מאייר, טוען כי היהודים "הוותיקים" ניצלו את המהגרים מברית המועצות, בעוד האחרונים לא עמדו על זכויותיהם מולם.
"היהודים שהגיעו מברית המועצות, כמו גם הדור הצעיר שגדל למעשה בגרמניה, חסרים כל הבנה דמוקרטית", מאייר אומר. "הם הרשו לדחוק אותם הצידה ולא הראו שום התנגדות". עם זאת, אף הוא מאשים את היו"ר הנוכחי, בן למהגרים מלטביה, ב"חורבן הקהילה".
"המצב בקהילה קטסטרופה"
אבל יש מי שמצייר תמונה מעט שונה: יופה שהצליח במאי האחרון להיבחר בזכות חלק מחברי קהילת המהגרים, ניצב בפני שוקת שבורה שהותירו קודמיו. חלק מתביעות הרשויות בברלין נוגעות להסדרי פנסיה מופרזים שהוענקו לעובדי הקהילה היהודית על ידי קודמיו בתפקיד.
יעקב דולג'י, איש עסקים מקומי, אף הוא ממוצא לטבי - טוען כי "המצב בקהילה קטסטרופה, אבל זו בהחלט האופוזיציה שעומדת מאחורי המאבקים. הם לא אוהבים את השינוי במצב הכוחות הנוכחי".
הוא מוסיף וטוען כי במשך כעשרים שנה מעלו לכאורה בכירים בקהילה בכספים, ונהגו בבזבזנות, כדבריו. "יופה בסך הכל מנסה להחזיר את המצב לקדמותו".
הוותיקים מאיימים בהתנתקות
המתנגדים טוענים כי על אף המצוקה הפיננסית שאליה נקלעה הקהילה, דרש יופה מחבר המנהלים לאשר לו
משכורת, לתפקיד שנוהל עד כה בהתנדבות. הוא אף החל לבצע שינויים פרסונאליים בכוח האדם של עובדי הקהילה, בטענה שמדובר בצעדי התייעלות "שיקדמו את הקהילה לעתיד טוב יותר".
חברי האופוזיציה שוקדים כעת על אסיפת 1,900 חתימות הדרושות לקיומן של בחירות חוזרות. אם המהלך הזה לא יצליח, הם מאיימים להתנתק רשמית מהקהילה. "כואב הלב לתת את הכול, לראות איך זה נזרק לכלבים", אומר טוביה שלזינגר (61), אחד המתנגדים ליופה.
שלזינגר הוא בן למשפחה גרמנית שעלתה עם פרוץ השואה לישראל, ושבה בשנת 1959. "ההורים שלי עזרו לבנות את הקהילה הזו אחרי המלחמה", הוא אומר. "לא הייתי רוצה לראות אותה מתפרקת לחלוטין".
לפנייה לכתב/ת 
