"ג'ק ראיין: גיוס הצללים": ג'יימס בונד זה לא
גיבור ספרי טום קלנסי חוזר לחיים אחרי מות יוצרו - הפעם עם כריס פיין, השחקן הרביעי שמגלם אותו. "ג'ק ראיין: גיוס הצללים" אמנם מנסה להתעדכן ברוח התקופה, אך אינו מצליח להסעיר כמו המודל הבריטי של ג'יימס בונד
נדמה כי אין דבר עמיד יותר מכוחו של הזיכיון בקולנוע ההוליוודי העכשווי. גיבור העל, או גיבור הפעולה עתידים לחזור ולשוב, בהמשכים או בגילומים חדשים. השחקנים, ככלות הכל הם בשר ודם הם עתידים להזדקן. הקהל עלול למאוס בהם. אבל תמיד תמצא גרסה חדשה, רעננה יותר, אולי קצת שונה, עבור הריבוט המיוחל. העיקר שהזיכיון נוע ינוע.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
ג'ק ראיין, אנליסט ה-CIA, שהיה גיבור ספריו המצליחים ביותר של טום קלנסי שהלך לעולמו אשתקד, זכה לקצב תחלופת שחקנים מהיר במיוחד. "ג'ק ראיין: גיוס הצללים" ("Jack Ryan: Shadow Recruit") מציג את השחקן הרביעי המגלם את הדמות - כריס פיין ממשיך דרכם של אלק בולדווין, הריסון פורד ובן אפלק. זהו הסרט החמישי שבו מופיע הגיבור האמריקני הביטחוניסט - כל זאת בחלוף 23 שנים מאז שדמותו צצה לראשונה ב-1990 ב"המרדף אחר אוקטובר האדום".
לשם השוואה, לסדרת סרטי ג'יימס בונד לקח רבע מאה ו-15 סרטים כדי להגיע לשחקן הרביעי שגילם את הדמות (טימותי דלטון, למי שלא ידע). זה כמובן מעיד על הקושי ביצירת גיבור הפעולה האמריקני, שאמור גם להיות רלוונטי לאדם החושב.
"ג'ק ראיין: גיוס הצללים" חוזר לדמותו של ראיין, אך הפעם אין מדובר בעיבוד לאחד מספריו של קלנסי, אלא בתסריט מקורי של אדם קוזאד ודיוויד קואפ. בתפקיד ראיין משחק כאמור כריס פיין, שכבר מוכר כקפטן קירק בגלגולו החדש של הזיכיון ל"מסע בן כוכבים".
הליהוק של פיין בן ה-33 ממשיך את המגמה של עיצוב דמותו של ראיין על ידי שחקנים יחסית צעירים: גם אלק בולדווין, הראשון שגילם את הדמות, וגם בן אפלק,
השחקן השלישי שגילם אותה, היו בערך בגילו של פיין. הדגש על אקשן אינטנסיבי מחייב שחקן צעיר, וזה בא במקרה זה על חשבון הכריזמה הסמכותית שאותה הביא הריסון פורד לדמות ב"משחקים פטריוטים" (1992) ו"סכנה ברורה ומיידית" (1994).
על הבימוי מופקד קנת' בראנה, שגם מגלם את הנבל הרוסי זומם המזימות שאיתו מתמודד ראיין. ההצלחה של "ת'ור", סרטו הקודם של בראנה, החזירה אותו אחרי שנות דשדוש מסחרי למרכז הבמה. הוא בחר לוותר על בימוי "ת'ור 2" עבור סרט זה, ודי קשה להבין למה. "ג'ק ראיין: גיוס הצללים" לא נראה כפרויקט הנושא חותם אישי, וקשה לראות מה מזין בו את היכולות ותחומי העניין האינטלקטואלים של בראנה. הוא מבצע עבודה הולמת בבימוי תסריט בינוני.
נדמה כי לפחות בצד הזה - בצד הזה של האוקיאנוס האטלנטי, ובצד השני לעבודתו בתיאטרון, הוא מסתפק בהפגנת יכולת מקצועית סבירה שבצידה שכר נאה. כמו הבימוי כך גם הסרט בכללותו - אקשן אפשרי עם כמה סצנות שמספקות את הסחורה, ויחד עם זאת מוצר חסר ייחוד אמיתי. זה סרט שקשה לחשוד בו באמירה מקורית או מעניינת מבחינת הדינמיקה הפסיכולוגית של הדמויות, או בהתייחסותו לסיטואציה הפוליטית המוצגת בסרט.
התנעתו מחדש של הזיכיון מחייבת מבט קדימה. "ג'ק ראיין: גיוס הצללים" מעדכן את עולמו של ג'ק ראיין לימינו - למצב הגיאו-פוליטי, ולאפשרויות הטכנולוגיות שלא היו סבירות עד לפני שנים ספורות. זה לא בהכרח עובד לטובת הסרט. בסצנת מפתח בסרט השימוש במחשבים, שאמור להיות אמצעי לניתוח כמויות אדירות של מידע, נדמה כתירוץ להנעה מהירה של העלילה - תוך הותרת הסבירות הטכנולוגית הרחק מאחור.
ההתחלה של הסרט היא במתקפת הטרור של ה-11.9. היא זו הגורמת לראיין הסטודנט להצטרף למארינס. במהלך שירותו הצבאי באפגניסטן המסוק שבו הוא מוטס נפגע, והוא מגיע לשיקום במצב הגובל בנכות בגפיו התחתונות. הפציעה מובילה לשני מפגשים שישנו את חייו. את הרופאה המתלמדת קת'י מולר (קירה נייטלי),
הוא מכיר במסגרת תהליך השיקום, וכמובן שהיא עתידה להיות חברתו. בנוסף, היכולת שהפגין ראיין בניתוח מידע בזמן המלחמה מושכת את תשומת לבו של וויליאם הארפר (קווין קוסטנר) שמגייס אותו ל-CIA.
לאחר סיומו של סיפור המבוא אנו עוברים לפרק הזמן בו מתרחשת העלילה. ראיין השלים תואר וכעת עובד בוול סטריט כסוכן שתול. המשימה שלו היא לאתר תנועות פיננסיות ושיתופי פעולה המסייעים לארגוני טרור. בתקופה של מתיחות גוברת בין רוסיה לארצות הברית, הוא מגלה סדרה של פעולות חריגות הנקשרות לשיתוף הפעולה ההדוק בין החברה בה הוא עובד לאיש עסקים רוסי עשיר בשם ויקטור צ'רווין (בראנה). ראיין אמור לנסוע למוסקבה כדי לבצע בדיקה של החשבונות, אך ברור כי הוא נכנס למלכודת.
תוכנית הנקמה הפיננסית הגדולה של רוסיה בארצות הברית יוצאת לדרך, ורק ראיין יוכל לסכל אותה. פעולה עם כוח משימה של ה-CIA, ובמקביל ניסיון למנוע מחברתו קת'י מלדעת מהי עבודתו האמיתית - עם התפתחות העלילה שני מרכיבים אלו הופכים לכרוכים האחד בשני.
"ג'ק ראיין: גיוס הצללים" אינו מיתי כמו סרטי ג'יימס בונד, ולא מהנה במופרכותו ההרפתקנית כמו סרטי "משימה בלתי אפשרית". זהו סרט אקשן שאינו לגמרי נטול שכל, אבל עדיין אין בו מספיק כדי להפוך אותו לצפייה הכרחית.
