"הרוג את יקיריך": הארי פוטר בלי הקסם
דניאל רדקליף החליף את הוגוורטס באוניברסיטת קולומביה, ומגלם ב"הרוג את יקיריך" את המשורר אלן גינסברג. אבל מי שיהנה מהופעתו יהיו בעיקר מעריציו מימי הארי פוטר, והם אף יזכו לצפות בו באקט מיני. ומה עם הצופים המבוגרים, חובבי דור הביט? הם יתאכזבו לגלות שהסרט מפספס אותם בגדול
"הרוג את יקיריך" ("Kill Your Darlings") היא העצה הספרותית שהשיא וויליאם פוקנר לסופר המתחיל, להיפטר מכל אותם קטעים הלוקים בהתבשמות עצמית לטובת היצירה הספרותית בכללותה. עם השנים, יוחסה האמירה הזו גם למשורר אלן גינסברג, מגיבורי הסרט שזה שמו, ועוסק בתחילת דרכם האמנותית של כמה מהמובילים שבאמני דור הביט.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
מידת העניין שהצופה הממוצע אמור לגלות בסרט, שביים והשתתף בכתיבת התסריט ג'ון קרוקידס, קשורה בליהוקו של דניאל רדקליף לתפקיד גינסברג הצעיר. מי שרוצה לראות את הארי פוטר במשגל הומוסקסואלי - זה הסרט בשבילו. מי שמצפה לעבודה אמנותית מעמיקה ומורכבת על צדה האפל והמיוסר של היצירה - יכול להמשיך לחפש. "הרוג את יקיריך" הוא המשך סיפורה של חבורת הקוסמים הצעירים, כשאת מקום בית הספר למכשפים הוגוורטס תופס הקמפוס של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק של שנות ה-40.
הסרט מביא סיפור לא מוכר משנותיהם הראשונות באוניברסיטה של גינסברג וחבריו, ג'ק קרואק ו-וויליאם בורוז. הוא מתרחש בשנת 1944 ומתמקד בקשר שלהם עם סטודנט לכתיבה בשם לוסיאן קאר, צעיר אניגמטי וכריזמטי שהיתה לו, כמסתבר, השפעה עצומה על הקריירה הספרותית שלהם.
קאר (בגילומו של דיין דיהאן) מקפץ על השולחן בספריה תוך שהוא מצטט את הנרי מילר, מפלח ספרי זימה כ"מאהבה של ליידי צ'טרלי" מהמדפים המוגבלים לקריאה ומציג אותם לראווה, וגורר את חבריו החדשים למועדוני ג'אז בגריניץ' ווילג', בהם הם משתכרים ומעשנים מריחואנה.
זמן לא רב לאחר מכן מוצאת עצמה החבורה האנטי-ממסדית מעורבת בפרשת רצח אפלה, כאשר קאר דוקר למוות את דיוויד קאמרר (מייקל סי. הול), גבר מבוגר שפגש אותו וחשק בו עוד כשזה היה בן 14, ומאז עקב אחריו באובססיביות משך שנים. קאר נאלץ לעבור מעיר לעיר ומבית ספר אחד למשנהו, כאשר קאמרר (שהיה חבר ילדות של קרואק) אינו נותן לו מנוח.
הסיפור הזה אמור להאיר לא רק פרק עלום מחייו של גינסברג הצעיר, אלא גם את מקורות יצירתו (גינסברג הקדיש לו את הפואמה "יללה", אך קאר התעקש שיסיר את ההקדשה). כאן טמון כישלונו של "הרוג את יקיריך", שאינו מבהיר את האפקט שהיה לקאר, מורד מעונה ויפה תואר, על התפתחותו הדרמטית של המשורר-לעתיד. במילים אחרות, קרוקידס בוחר לגולל עוד סיפור קלישאתי שעניינו הכאב והמלנכוליה שמתוכם צומח אמן גדול.
יתר על כן, דבר באופן השטחי שבו מוצגת דמותו של קאר לא מעיד על ההשפעה הדרמטית שתהיה לה על גינסברג וצמד חבריו, בורוז (בן פוסטר) וקרואק (בגילומו של ג'ק יוסטון, נכדו של הבמאי הדגול ג'ון יוסטון). זה האחרון אף התייחס לסיפור היכרותו עם קאר ברומן הסמי-אוטוביוגרפי, "Vanity of Duluoz", שראה אור בשנת 1968.
יחד עם בורוז הוא כתב גם את "וההיפופוטמים התבשלו בתוך הבריכות שלהם" שגולל את פרשת הרצח, אך הספר שנכתב ב-1945 נותר גנוז עד אחרי מותו של קאר ב-2005. קאר, במילים אחרות, הוא גיבורו האמיתי והמעניין יותר, גם אם המוכר פחות, של הסרט - אך קרוקידס מציגו כלא יותר מאשר מנהיגה של חסמב"ה של עידן הביט לבוא.
"הרוג את יקיריך" הוא הסרט הרביעי בשנים האחרונות שחוזר אל הדור ההוא, אחרי "יללה" (2010), "בדרכים" (2012) ו"Big Sur" שיצא השנה. שני האחרונים הם עיבודים לספריו של קרואק, וכמוהם, לא ממש ברור מדוע הוא בוחר לשוב אל התקופה המכוננת בתולדות תרבות-הנגד באמריקה. התחושה היא שלפנינו לא יותר מאשר התבוננות מרפרפת, אפילו מיושנת ככל שהדברים אמורים בפרספקטיבה המוצגת, בחוג המורדים המיתולוגי.
הסרט מתהדר במונטאז' סימבולי ותמוה הכורך את דקירתו למוות של קאמרר עם ביתוק בתוליו של גינסברג בסקס הומוסקסואלי, ובכך כמו מציין בגסות שני רגעים מכוננים בביוגרפיה של הנ"ל. הופעתו של רדקליף, נואש להיפטר ממטה הקסמים של הארי פוטר, מדגישה פעם נוספת שמדובר ב-one trick pony, ושמקומו בהוגוורטס - לפחות עד שיוכח אחרת.
