"עממיות": מקללות כי הן מזרחיות

אתחיל בווידוי: אני אשכנזיה למחצה, והעובדה ההיסטורית הזו לבדה מזמינה בעוד שלוש שורות את התגובה "גזענית", יען כי על פי הלכי הפוליטיקלי-מזרחי-קורקט הנהוגים כעת בקרב הוגים מובילים בתחום, כל מה שאומר על יצירות של מזרחים או יצירות המייצגות ומתייגות דמויות של מזרחים, חשוד מייד בהתנשאות. למה? כי אני אשכנזיה, וככה זה. ה"למחצה" לא חשוב כאן וגם לא העמדה המובעת.

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"מצב האומה": איזה כיף שהם חזרו

"מיס עולם האמיצה": תודה לך, דמות מופת

"ישנן בנות": ויוה לדיווה

"עממיות". סוג של סקס והעיר הגדולה רק בלי סקס ומעט מאוד עיר

ואף על פי כן אחרף נפשי בכפי ואומר כך: "עממיות" של נאור ציון, ששודרה אתמול (א') ברשת, היא קומדיה גזענית להפליא, רוויה בניבולי פה, שלא רק מזלזלת באינטליגנציה של צופיה, אלא ממש יורקת עליהם, וכל זה בצירוף "כושלאמאשלך, יא קאסוקרית משטוטגארט" פנינה לשונית חד פעמית שתגיע רק בפרק ב'. זה לא ספוילר, זה הפרומו. עם ביפים על כינוי איבר הגוף והאם גם יחד. אבל בפרק א', בסופו ממש, שכחו לשים ביפים, שתיהנו.

בואו ניפטר תחילה ממשא הגסויות והקללות, כי כבד הוא מאוד. הנה מה היה עד שהפסקתי לעקוב, מחמת היאוש: יא כלבה, יה סתומה (חמש פעמים לפחות), פוסטמה, פוסטמות, ינעל רבק, סמאללה-ינעל-אבוק, כוס-מארט-אבו-דובק, אינעל רב-רבאק-ערס, חתיכת חרא, מטומטמת, פאק פאק פאק. ואלה, כאמור, רק ציטוטים נבחרים.

מי משמיעות את אמרות השפר? שלוש נשים צעירות המוגדרות על ידי סביבתן - ספר הצמרת צ'רלי אורנים (כן, כן, איזה קטע? נשמע כמו מיקי בוגנים!) כ"צ'חלות טורבו", פשוטות כאלה, עממיות לגמרי ומזרחיות בהכרח, חמושות בלבוש וולגארי ובחיקויי גוצ'י ובתנועות ידיים רחבות ומוגזמות וביכולת להגיד חחחחח בטון של יריקה במקום משפט עברי. 

צ'חלות טורבו

הנה נטע גרטי בדמותה של שונטאל (במלעיל, אלא מה), שבעבודה כמנהלת חשבונות בקרן ההשקעות "מישר" בתל אביב (לא עיר הולדתה, שתבינו) קרויה "שני". והנה - לא תאמינו - אניה בוקשטיין, עושה מזרחית-כללית כזאת בדמות סילבי (בעבודה, סלבית, במשקל "סתווית", עוד קטע), והנה בעיקר שתיהן מלהגות מול המספרה של צ'רלי דברים כמו "מתאים לי לתת בריסטארט קארה", והספר הבוגדני (איציק כהן), מגלה ללקוחה ההו-כה-אשכנזיה ורעת לב ששמה רננה (במלרע, איך לא), איך מגלים צ'חלה אמיתית בהסוואה עמוקה? עושים לה "בה!" בהפתעה, וישר היא מקללת. באינסטינקט.

אשכנזית מרושעת, מזרחית אלימה

פרק א' של הדבר הזה, סוג של סקס והעיר הגדולה רק בלי סקס (בינתיים) ומעט מאוד עיר, מוקדש לבחינת הטענה, כיצד מזהים צ'חלה ואם אמנם שיטת ה"בה!" עובדת. לטובת מי שלא ראו עד הסוף, צריך לומר שאכן היא משחררת מנטע גרטי בעיקר את פניני ההגות שראויים כולם לביפים, ובתוך כך גם אבחנות על טיבה המזרחי: ככה זה. ככה חינכו אותנו. כשסילבי-במלעיל נוזפת בשונטאל-במלעיל, זו האחרונה מזדעקת: "אנחנו בתוך האוטו, אז חלאס עם החינוך חוץ הזה, רבאק". אמור מעתה: היעדרן של קללות בעת מתקפת "בה!" אשכנזית מרושעת היא סוג של רמייה מנוגדת לטבע הצ'חלה, וכשזה בא מפי הצ'חלה עצמה, יש רק שתי אפשרויות: להסכים איתה ולהיחשד בגזענות, או לומר שזו הצגה גזענית של נשים צעירות מזרחיות. בחרתי באופציה ב'.

הבחירה הזו, לצערי, מוכיחה את עצמה לאורך כל הפרק הראשון שבו מתבצעים בתפרים גסים ומביכים מפגשי עניים-עשירים, מזרחים-אשכנזים. בעוד שחברת ההשקעות "מישר" מנוהלת על ידי בוס כושל ושמו אפל ושם אשתו דורותי, שלוש הגרציות הן בסך הכל עובדות זוטרות. בעוד שהטייקון האשכנזי דג טונות באוקיינוס האוסטרלי, השלוש מזדמנות לראשונה לבית של חברתן שתפסה אשכנזי עשיר, ומתוודעות לטעמו האקזוטי של הדג כחול הסנפיר. בעוד שרננה במלרע אלרגית לפרווה של אוגרים סיביריים עד אובדן הכרה, שונטאל החסונה מתכננת לה נקמה על ה"בה!" בדמות אוגר סיבירי שתפגוש. ותתעלף. כי שונטאל אולי צ'חלה אבל ממש לא פרייארית, כי למה להיות פרייארית אם אפשר לנקוט בעורמה ובאלימות?

עוד סדרה על הניגוד בין מזרחיים לאשכנזים(צילום: ינאי יחיאל)

כל זה נורא מסובך בהיכלות הפוליטיקלי קורקט ונורא טרנדי בערוצים המסחריים. "ישראל" של קטורזה מנגנת פחות על המזרחיות ויותר על הדביליות הכללית של הדמות

אותה הוא מגלם, אבל גם שם צץ מניה וביה איזה שדון עדתי קטון. "שנות ה-80" של שלום אסייג מבוססת כולה על הניגוד הזה שבין מרוקאים מהבית למי אינם מרוקאים מהבית. "סברי מרנן" שקדמה להן גיחכה על המהמורות שבנישואי אשכנזי-מזרחיה, והצורך לאכול שלייקלעלך, שהם מזון בדיוני לגמרי אבל בטח נורא לא טעים ואפור כזה, עם גזר מת מלמעלה, אתם יודעים מאיזו עדה. תוסיפו לכך את נטייתה המעציבה של "ארץ נהדרת" להציג את רוב המזרחים שמופיעים בה כטמבלים ו/או תחמנים, ותקבלו – מה תקבלו? טלוויזיה נחותה, גזענית, מקוממת ונורא נורא לא מצחיקה, שבה אף אשכנזי לא מקלל ואף מזרחי לא מצליח.

יש בוודאי קבוצות מיקוד ואפילו קבוצות גדולות באוכלוסיה שוודאי חושבות אחרת. יש אפילו מי שסבור כי הסטריאוטיפים מתוכם מפיקים קומדיה צריכים להיות ייצוג די נאמן של המציאות, וצ'חלות בהכרח מייצג נשים מזרחיות. הייתי אומרת למישהו הזה משהו מאוצר המילים שנטע גרטי נאלצת לפלוט מפיה, אבל היי, עליי זה לא יושב אותנטי. אצלי זה לא מהבית. אצלנו האשכנזים? הכל טונה כחולה ובתי השקעות. נכון שהמשפט האחרון נשמע לכם אידיוטי? ובכן, אידיוטי לא פחות ולא יותר מהתפלות הגזענית של נאור ציון.