סערת כרטיסי האשראי: להפריד מהבנקים?
האם הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים תביא להגברת התחרות ולכך שנשלם פחות? שוק כרטיסי האשראי צריך לעבור בהקדם ניעור רגולטורי לטובת הצרכנים ובתי העסק, אבל ספק אם הפרדה היא השיטה הנכונה
להפריד או לא להפריד, זו השאלה. או אולי בעצם השאלה הנכונה היא מה יעלה לנו פחות?
- עמלות חברות האשראי ב 2012: 3.6 מיליארד שקל
- המפקח על הבנקים: הפרדת חברות האשראי - מהלך מוטעה
- מחקר בכנסת: לנתק חברות האשראי מהבנקים
אין ספק כי קיימות לא מעט בעיות בשוק כרטיסי האשראי שמגלגל יותר מ-200 מיליארד שקל בשנה. השוק סובל מריכוזיות גבוהה וחוסר תחרות והמציאות הזו עולה הרבה כסף לציבור, בצורת עמלות וריביות גבוהות, הנגבות הן מהצרכנים והן מבתי העסק.
בנק השולט בחברת כרטיסי אשראי, מציע ללקוח שלו את הכרטיס של החברה שבבעלותו (כגון פועלים – ישראכרט). המציאות מראה כי אותו לקוח שבוי, גם ישלם עמלה גבוהה יותר בדמי הכרטיס לעומת מי שינפיק כרטיס בבנק שלא מחזיק בבעלותו חברת אשראי.
הבעיה היא גם בתחום האשראי הצרכני (הלוואות). חברות האשראי משמשות אלטרנטיבה להלוואה מהבנק. אולם כאמור הן נמצאות בבעלות הבנק. שוק האשראי החוץ בנקאי אינו מפותח ומהווה כ-10% מסך האשראי הצרכני שניתן במשק (לא כולל הלוואות לדיור). במציאות הזו הריבית בכרטיסי האשראי גבוהה מהריבית בבנק. לעיתים היא אף גבוהה מריבית האוברדראפט.
| אוברדראפט | הלוואה בכרטיס האשראי | הלוואה בנקאית לזמן קצוב | ריבית המותרת בשוק האפור* |
| 8.7% | 9.9% | 4.2% | 10% |
כך בחודש יוני 2013 עמדה הריבית הממוצעת בכרטיסי אשראי על 9.9% בעוד ריבית האוברדראפט הממוצעת עמדה על 8.7%. לבנקים אין אינטרס לפתח את שוק האשראי החוץ בנקאי ולמעשה הם שולטים כמעט לחלוטין על שוק ההלוואות.
שולטים על "שרשרת המזון"
נקודה בעייתית נוספת היא תהליך הסליקה והעמלות הסובבות אותו. כידוע, עבור רכישה שמתבצעת בכרטיס אשראי, נגבית מבית העסק עמלה. העמלה הזו נעה סביב 1%-2% מסך הרכישה. מרגע הגיהוץ ועד שהכסף מגיע לחשבון הבנק של בית העסק, נעשים "מאחורי הקלעים" מספר תהליכים (באופן אוטומטי) בהם מעורבים –הבנק בו מתנהל החשבון של הצרכן, הגוף שהנפיק לצרכן את כרטיס האשראי והסולק – החברה הפיננסית ש"מנהלת" את התהליך ואחראית להעביר את הכסף לבית העסק.
מי ששולט בתהליכים הללו הם הבנקים שמחזיקים בבעלות על כל "שרשרת המזון" כמעט. במציאות זו קשה מאוד לראות תחרותיות והוזלה בעמלות הסליקה לבתי העסק.
אמנם בשנים האחרונות, נקבעו הוראות חדשות בתחום כדי לנסות ולהוזיל עלויות, אך טרם חל שינוי משמעותי.
האם הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים תיתן את הפתרון? רכיבה על גל הפופוליזם לא בהכרח תיתן פתרון טוב לציבור הצרכנים בישראל.
ניסיון להפריד במהירות נכס פיננסי שהימצאותו בבנקים פגעה בתחרות – לא עלה יפה. רפורמת בכר במסגרתה מיהרו להפריד את קופות הגמל מהבנקים כדי "להגביר את התחרותיות ולצמצם את ניגוד העניינים", השאירה צלקות לא קטנות – הקפיצה עלויות לצרכן, ופשוט העבירה ריכוזיות מגוף אחד (הבנקים) לגוף אחר (חברות הביטוח).
גם לא כל כך ברור איזה טייקון הפעם, יצליח לגייס 2 מיליארד שקל כדי לקנות חברת אשראי, ואם יעשה זאת – ממי ייקח הלוואות ומהיכן ישיג הון נדרש כבטחונות? בנוסף, האם לא קיים חשש שיגלגל את העלויות ללקוחות כדי להחזיר את ההשקעה במהירות? בכל הסרטים האלה כבר היינו.
גם מי שיקרא את הדו"ח שפרסם השבוע מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא, לא יגיע למסקנה חד משמעית שהצעד הטוב ביותר הוא מכירה של חברות האשראי, ויש צדק בדבריו של דודו זקן, המפקח על הבנקים, שניסה להסביר אתמול בוועדת הכספים את הבעייתיות שבמהלך כזה.
המשימה של הרגולטורים
לבנקים אין שום טיעון ענייני לסתירת הממצאים הבעייתיים על חוסר התחרות. ולמרות זאת, כאמור, ספק אם הפרדה היא הצעד הנכון עבור הצרכנים. בכל מקרה, בדבר אחד אין ספק – שוק כרטיסי האשראי חייב לעבור ניעור רציני. וכדאי שחברי הכנסת והארגונים הצרכניים ישקיעו את מלוא מרצם לוודא שזה יקרה.
יש לאפשר ולעודד כניסת שחקנים חדשים בממשקים השונים של תחום כרטיסי האשראי - הנפקה וסליקה, תוך הסרת חסמים. לפתח את אמצעי התשלום – תוך וידוא שהמחירים הן לצרכנים והן לבתי העסק- יורדים.
היוזמה של הרשות להגבלים עסקיים והפיקוח על הבנקים לקדם שימוש בכרטיס מסוג "דביט", שיהיה בעל מאפיינים דומים לשימוש במזומן, תוך הורדת עלויות באופן משמעותי - חייבת להיות יסודית, תוך וידוא שהעלות הן לצרכן והן לבית העסק תהיה מינימלית עד אפסית.
ככלל, התהליכים בהם החלו ברשות ההגבלים ובפיקוח על הבנקים, אינם מספיקים. זה גם הזמן לפעול בכל הכוח לקידום שוק אשראי חוץ בנקאי – רחב, תחרותי ומגוון (בשיתוף הרגולטורית בפיקוח על שוק ההון באוצר). לעודד הן חברות ביטוח, בתי השקעות וגורמים מחו"ל להיכנס לתחום ולהציע מוצרי אשראי פיננסיים להגברת התחרות.
אלו דברים שצריך לעשות בכל הכוח, עכשיו, ואפשר וצריך היה לעשות אותם כבר מזמן.
לפנייה לכתב/ת 
