כמה מים סמויים אתם צורכים ביום?

פעם היינו עוקבים אחרי הקו האדום של הכנרת, אחר כך אחרי הקו השחור, אבל עכשיו אפילו זה לא מספיק. ינואר 2014 הותיר אחריו שיאים שליליים של מחסור במשקעים בישראל ואנחנו מדברים על מילימטרים של גשם. בכנרת, לדוגמה, ירדו רק 14 מ"מ, כשהממוצע השנתי עומד על 100 מ"מ. וזה עוד הרבה יחסית ל-2 מ"מ מתוך 130 מ"מ בממוצע שירדו בירושלים בחודש שעבר.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

נכון, רק חודש לפני כן, בדצמבר, ירדה כמות יפה וחריגה של משקעים ברוב חלקי הארץ, אבל יש כבר מי שמגדיר את אזור הצפון כאזור בצורת. אם זה מנחם אתכם, אנחנו לא היחידים: בקליפורניה הוכרזה בצורת שלא נראתה כבר כ-50 שנה והיא מאיימת אפילו להוביל לסגירת הברזים בבתים.

תקופת היובש( צילום: רועי עידן)

לצערנו, יש לנו דאגות רבות אחרות אין לנו את הפריבילגיה לקום בבוקר ולדבר על מזג האוויר. ובכל זאת, בכל חורף משק המים בישראל עולה לכותרות, על אף שבמהלך השנים האחרונות פעלה המדינה במגוון מישורים, החל מהתפלה של מי ים, דרך השבת קולחין ועד לחינוך לחיסכון במים בשימוש ביתי כדי להבטיח את אספקת המים.

מים וירטואליים, אבל אמיתיים 

עם זאת, בטח יפתיע אתכם לדעת שצריכת המים הישירים, אלה שמשמשים אותנו לצרכי הבית, מהווה רק כ-8% מצריכת המים של אדם. כמות המים הווירטואליים או הסמויים, אלה שאנחנו צורכים במזון, בבגדים ובמוצרים תעשייתיים שונים, גבוהה פי עשרות מונים. כך שבעוד שהצריכה הממוצעת של מים לנפש ליום לשימוש ישיר (שתייה, רחצה, ניקיון ועוד) במדינה מפותחת עומדת על כ-150 ליטר, כמות המים הסמויים לנפש ליום היא כ-1,700 ליטר.

עוד כתבות בערוץ כלכלה ירוקה :

השחקן החדש בתחום מיחזור הבקבוקים

הצעת חוק: סוף לשקיות הניילון בסופר

כששמים את האקונומיקה ליד הדגנים

פטנט ישראלי: סוללה סולארית שלא נגמרת

איפה מסתתרים כל הליטרים הללו, אתם שואלים? הטבלה הבאה שמציגה את "טביעת הרגל המימית" (water footprint) - סך כמות המים הדרושה לייצור ק"ג, ליטר או יחידה של מוצר מסוים, יכולה לעזור.

את המים הללו נהוג לחלק לשלושה מקורות עיקריים: מים כחולים, שנלקחים ממאגרים טבעיים, אקוויפרים, אגמים, נהרות וכדומה; מים ירוקים, אשר נמצאים באדמה, צמחים ומיקרואורגניזמים; מים אפורים, כאלה שנעשה בהם שימוש חוזר.

הנתונים בטבלה מצביעים על עובדה פשוטה - המזון שאנו אוכלים גומע בתהליך הייצור כמויות גבוהות של מים, שרובם מבוססים על מים ירוקים שנספגים בקרקע ונאגרים בה. המשמעות המיידית היא שירידה קיצונית בכמות המשקעים פוגעת באופן אנוש במקור המים המרכזי לחקלאות ומשם הדרך לכיס של כל אחת ואחד מאיתנו קצרה.

אבל לא רק המזון שלנו "שותה" מים, אלא גם מוצרי צריכה אחרים. "טביעת הרגל המימית" של זוג מכנסי ג'ינס היא כ-3,200 ליטר (כ-12,000 כוסות מים), כאשר 55% מהצריכה מקורה בגידול הכותנה וכ-40% בשימוש ממוצע, כלומר לכביסה. דהיינו, בחישוב פשוט, כמות המים לייצור הג'ינס זהה לזו שתשמש לכביסה שלו במשך כמה שנים, וזה רק עבור זוג ג'ינס אחד.

בייצור מכונית משפחתית ממוצעת משתמשים בכ-400,000 ליטר של מים, להפקה ועיבוד

של המתכת, הפלסטיק, הזכוכית והגומי, כמות שזהה לצריכה משפחתית ממוצעת של מים ישירים במשך שנתיים. ואילו סמארטפון אחד צורך בתהליך הייצור כ-1,000 ליטר של מים, שהם הכמות הממוצעת לנפש למקלחת לחודש.

מתכון לחיסכון 

אז איך ניתן לצמצם את צריכת המים הסמויים? הפחתה במקור של כמות המזון שאנחנו קונים ובעקבותיה של כמות המזון שאנחנו זורקים היא הצעד הראשון לחיסכון. צרכן ממוצע בחברה המערבית זורק כ-30% מהאוכל שהוא קונה, המהווים כ-20% מהמים שהוא צורך. ניתן להשיג חיסכון משמעותי גם על ידי העדפה של תזונה על בסיס צמחי ולא על בסיס בשר, וכמו תמיד, גם במקרה זה, שימוש חוזר או מיחזור של בגד או כל מוצר אחר לא יזיק.

עיקר המים שאנחנו צורכים הם בעצם מים סמויים ולכן המודעות לצמצום הכמות שלהם חשובה לא פחות מאיטום הברז הביתי, קיצור המקלחת, הפחתת ספר הכביסות שאתם עושים או השקיית הגינה בשעות הערב. ומה שלא נלמד וניישם, יכאב כנראה בזמן הקרוב גם בכיס.

עדי וולפסון הוא פרופסור במרכז לתהליכים ירוקים, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון