כששמים את האקונומיקה ליד הדגנים

בכל אסון שמתרחש עלינו, תמיד יקום מישהו שיגיד "הכתובת היתה על הקיר, רק שאף אחד לא קרא אותה". חוכמת הבדיעבד שלנו, תרבות הסמוך והתקווה שהתקלה לא תתרחש במשמרת שלנו בהחלט מאפיינת בעיקר את קובעי המדיניות.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

אם כבר התחוללה התקלה, נישאת תפילה שלא יהיה זה אסון המלווה בקיפוח חיי אדם, בטח לא חיי ילדים. אבל לאחרונה, לדאבוננו, זה בדיוק מה שקרה. הן בפרשת דליפת הגז שגרמה לפיצוץ המחריד בירושלים והן בפרשת ההדברה הביתית חווינו את סינדרום תרבות הסמוך וחוכמת הבדיעבד. בשני מקרים אלו אין ספק שהכתובת הייתה על הקיר.

התרעות על צוברי גז לא מפוקחים תועדו בעבר בתקשורת, התרעות של מבקר המדינה על ניהול

כושל וחוסר מידע של הרגולטור על סוגים וכמויות של חומרי הדברה הנמצאים בשימוש, שימוש בחומרים מסוכנים ללא היתרים או הכשרה גם הם פורסמו ודבר לא נעשה. אמירה צינית פה, צקצוק לשון שם, ובעיקר דחיקת נושאים בטיחותיים ומנהלתיים לטובת נושאים חדשותיים אחרים, אקטואליים וסקסיים עם מטרות פוליטיות נעלות.

כתבות נוספות בערוץ כלכלה ירוקה וקיימות :

פטנט ישראלי: סוללה סולארית שלא נגמרת

גם אתם יכולים: כך תייצרו חשמל סולארי

ממרס: יצרנים יחויבו למחזר ציוד אלקטרוני

תתחדשו על הדירה. אבל איפה כל הפסולת?

מסמך של מוסד שמואל נאמן מ-2012 שעסק בכימיקלים ביתיים מסוכנים ופסולת ביתית מסוכנת הצביע על כך שמבחינה מוסדית ומערכתית, זהו נושא שלא מטופל דיו ושאין עליו פיקוח, נדחק לשולי המערכות. המסמך חשף את הסכנות הסביבתיות והבריאותיות הקשורות לרכישה, שימוש וסילוק כימיקלים ביתיים ופסולות ביתיות מסוכנות.

במסמך נכתב באופן מפורש שמעבר לחשיפה הכללית של הצבור לחומרים מסוכנים, יש לציין במיוחד את חשיפתם של ילדים והסכנות הכרוכות בכך. המסמך נשלח למקבלי ההחלטות אבל משום מה לא נעשה איתו הרבה. 

הבניין בירושלים שבו אירע פיצוץ הגז(צילום: גיל יוחנן)

מהמסמך עולה כי תינוקות וילדים פגיעים במיוחד לכימיקלים, גם ברמות חשיפה נמוכות. אחוז מקרי ההרעלה בקרב ילדים מתחת לגיל 6 בישראל גבוה יותר מהערכים המדווחים במחקרים שבוצעו בארה"ב ובאירופה. בשנת 2007 דווח על 15,005 מקרי הרעלה בישראל, כאשר 80.3 אחוז מהמקרים קרו לילדים מתחת לגיל 6.

אקונומיקה במרפאות 

המשמעות היא שלא צריך להזמין הדברה ביתית כדי להיחשף לסכנות הרעלים. החשיפה נמצאת כבר במכולת השכונתית או בארון חומרי הניקוי שלנו בבית. אלא שגם כיום, משרד הבריאות ממשיך לעודד את השימוש בכימיקלים מסוכנים, כמו אקונומיקה ומטהרי אוויר במעונות וגני ילדים ובמרפאות במטרה לשמור על סביבה סניטרית ונעימה.

גם בסיור קצר במחלקת המבצעים בכל מרכול יוצגו בפני הציבור דגני הבוקר בסמוך לאקונומיקה,

זה לצד זה, ועוד במחיר מבצע. המודעות הציבורית לסכנות יומיומיות נמוכה מאוד. הקלות שבה ניתן לקנות חומרי הדברה, סימוני אזהרה קטנים ולא ברורים (מה באמת ההבדל בין פציץ, נפיץ ודליק?), אותיות אזהרה קטנות ואף שימוש בתיאור של מוצרים המוגדרים "ירוקים" או "אקולוגיים" עלולים לתת מצג שווא של מוצר, שאין כל בעיה להשתמש בו.

אז מה ניתן לעשות? מטבע הדברים, להשתמש בכל הכלים שיש בארגז. להגביר את הידע והמידע, לפתח אפליקציה לטלפונים החכמים באמצעותם ניתן לסרוק מוצר ולקבל עליו מיידית את הפרטים, מידת הרעילות, אמצעי טיפול במקרה של הרעלה וכד'.

ובעיקר, לשבת על הראש של מקבלי ההחלטות כדי שימצאו דרכים מיידיות ליישם, לפקח ולאכוף כלי רגולציה, חקיקה ותקינה, תוך שיתוף פעולה מלא בין משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, משרד הכלכלה, משרד החינוך, משרד הפנים (האחראי על רשויות מקומיות).

למרות שהמלצות אלה כבר מזמן כתובות על הקיר. כנראה שצריך לחזור עליהן שוב ושוב כי מסתבר שאף אחד לא קורא אותן.

פרופ' אילון היא חוקרת בכירה, עומדת בראש תחום הסביבה במוסד שמואל נאמן שבטכניון ומרצה וחוקרת בחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה