תתחדשו על הדירה. אבל איפה כל הפסולת?

שוק הדיור בישראל לא מפסיק לעלות לכותרות. מחירי הדירות  המאמירים למרות כל המאמצים וכל ההבטחות של הממשלה, השכירות שמזנקת בכל היישובים ואפילו בפריפריה, המאבק על דיור ציבורי ודיור בר-השגה ועוד. אולם למרוץ לדירה יש גם חצר אחורית והיא גדולה. כן, אחרי שהצלחתם להשיג את החלום הישראלי הגדול ואתם נכנסים סוף סוף לבית חדש שרכשתם או שכרתם, אתם צריכים לשאול את עצמכם - כמה פסולת בניין נזרקה לרחובות?

כתבות נוספות בערוץ כלכלה ירוקה וקיימות :

המבקר: 80% מפסולת הבניין בשטח פתוח

הצעת חוק: כל תוכניות הבנייה בחופים יבוטלו

כך נולד המשרד להגנת הסביבה. פרק מספר

הישראלים שהופכים את הביוב של העולם לנייר

כשאנחנו קמים בבוקר, מצחצחים שיניים והולכים לשירותים, אנחנו יודעים שהמים המלוכלכים זורמים אל הביוב ומשם למתקני טיהור השפכים העירוניים. בשנים האחרונות מתקנים אלה הופכים יותר ויותר משוכללים ומאפשרים להשיב את מי הקולחין בישראל להשקיה של שדות חקלאים ושל גינון עירוני. מדינת ישראל היא שיאנית עולמית בתחום וממחזרת כ-80% ממי הקולחין ובהפרש ניכר מכל יתר המדינות. אבל תארו לעצמכם שהביוב היה זורם פתאום ברחובות או בוואדי הסמוך לבית מגוריכם, לא הייתם פונים מיד לרשות המקומית ומתלוננים?

גם את הפסולת הרבה שאנחנו מייצרים וזורקים במהלך היום לפח, הרשות המקומית אוספת ומפנה לאתרי הטמנה או מיחזור מתאימים, ויש לקוות שאתם ממחזרים את בקבוקי הפלסטיק, את הנייר ואת יתר האריזות ו/או מפרידים בין

פסולת רטובה לפסולת יבשה אם יש לכם את האמצעים לכך ביישוב בו אתם מתגוררים.

אמנם מדינת ישראל נכנסה באיחור רב למהלך לאומי של ניהול הפסולת הביתית, אבל הביצועים בשטח נותנים תקווה, החל בהיקפי מיחזור בקבוקי הפלסטיק שמתקרבים כבר לאלה שבמדינות מפותחות ואף עוקפים חלק מהן ועד ליישום חוק האריזות והתחלת תהליך ההפרדה במקור לפסולת רטובה ויבשה בבתי התושבים. אבל אם לא היו מפנים את הפסולת מתחת לבית שלכם בזמן, ואם היא הייתה מושלכת ברחוב, הייתם שותקים?

הפתרון פשוט, רק לא מיישמים אותו(צילום: shutterstock)

למרות זאת, באופן מאוד מוזר ואפילו בלתי נתפס, פסולת הבניין בישראל, שהכמות שלה גדולה ב-140% מזו של הפסולת הביתית, מושלכת באין מפריע בצדי הדרך, בוואדיות ובפאתי הערים - וכולנו שותקים. דו"ח מבקר המדינה חשף את הנתון המטריד ש-80% מפסולת הבניין בישראל (מעל ל-3 מליון טון בשנה, מבלי לקחת בחשבון את עודפי העפר) לא מגיעים לאתרי הסילוק והמיחזור הייעודים ומושלכת בכל מקום. רק כדי לסבר את האוזן, כמות פסולת הבניין המושלכת ל-100 מ"ר בנוי מוערכת בכ-20 טון, כפי שניים מכמות הפסולת הביתית שמשפחה ישראלית ממוצעת מייצרת בשנה. 

מה שלא רואים בעין 

המשמעות של פסולת בניין שמושלכת ללא הבחנה היא מרחיקת לכת. נתחיל בפגיעה חזותית ונופית בשטחים פתוחים ובערכי טבע ונוף ואפילו בירידה בערך הנדל"ן. כמה פעמים נסעתם בדרך כלשהי או יצאתם לטיול רגלי ונתקלתם בערימות של בטון, ברזלים ועוד? אבל מה שלא רואים בעין אפילו עוד יותר בעייתי ומסוכן. פסולת הבניין על שלל מרכיביה גורמת לזיהום קרקע וזיהום מים עיליים ומי תהום, ומהווה מקור משיכה והתרבות למזיקים ומוקד לפריצת שריפות.

לכל אלה יש גם משמעות כלכלית מיידית, ליתר דיוק כ-350 מיליון שקלים בשנה, הן עבור

טיפול בפסולת והן עבור עלויות כרייה, הפקה ושינוע של חומר גלם חדש. כל זאת מבלי שכימתנו את העלויות הסביבתיות, שמוערכות בעוד כ-100 מיליון שקלים הנדרשים לטיפול במפגעים הקיימים. עלויות אלה מושתות בסופו של דבר על משלם המיסים, כלומר עלינו, ומתגלגלות למחיר חומרי הגלם ולעלייה במחירי הדיור.

הפתרון, כמו תמיד, פשוט ומוכן, והוא נקרא מיחזור. החוקים קיימים, מתקני קליטה ומיחזור של פסולת בניין ישנם ואפילו הקבלנים מבינים את החשיבות הכוללת והחיסכון הכלכלי בשימוש בחומר בניין ממוחזר. אז איפה הבעיה? באי היישום. זה מתחיל בכל אחד מאיתנו שלא שואל ולא אכפת לו לאן הולכת פסולת הבניין של הבית שהוא קנה או שהוא משפץ.

זה ממשיך ברשויות המקומיות שלא אוכפות את החוק מול הקבלנים והאזרחים. משם אנחנו מגיעים לוועדות התכנון ולמשרדי הממשלה שלא הכינו מספיק אתרים לטיפול בפסולת ולא אוכפים את סמכותם על הרשויות. האשמה, כמו תמיד, מתגלגלת מאחד לשני, כמו במרוץ שליחים, אבל בעוד אנחנו ממשיכים לרוץ אל הדירה ולא מסתכלים אחורה הפסולת בחצר האחורית נערמת.

עדי וולפסון הוא פרופסור במרכז לתהליכים ירוקים, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון