"בתוך לואין דיוויס": האחים כהן, האחים בלוז
סרטם החדש של האחים כהן "בתוך לואין דיוויס" נמנע מההקצנה האופיינית לדמויות שלהם מן העבר. סיפורו של זמר הפולק המוכשר והלא יוצלח, בניו יורק הסגרירית של שנות ה-60, מצחיק לפרקים ובעיקר משרה אווירה מלנכולית. זה עובד היטב בשילוב האיכויות המוזיקליות של אוסקר אייזק וג'סטין טימברלייק
22 שנים לאחר "ברטון פינק" - אחד מפסגות היצירה של האחים כהן - הם חוזרים לנושאים שעלו בו. גיבור הסרט ההוא היה מחזאי צעיר מניו יורק שהצלחת מחזהו מביאה אותו להוליווד של שנת 1941. הגיבור של "בתוך לואין דיוויס" ("Inside Llewyn Davis") הוא זמר פולק בסצנה של הגריניץ' וילג' בחורף 1961. שני הסרטים עוסקים בקושי ליצור, או, ליתר דיוק, ביכולת של האמן לממש את עצמו בתהליך היצירה.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
אך זהו גם סרט מאוד שונה מ"ברטון פינק", ובמידה רבה מהסגנון שמזוהה עם סרטיהם של האחים (למעט המקרים הספורים של "פארגו" ו"אומץ אמיתי"). זהו סרט בוגר יותר. בדמויותיו יש מן ההקצנה, אך הן לא קריקטורות גרוטסקיות. הוא מאופק יותר מבחינה סגנונית ביחס לאותן בחירות מוחצנות ושנונות שכל כך מזוהות עם האחים. לפרקים הוא מצחיק, אך בכללותו הוא נושא הלך רוח מלנכולי. הצילום היפה של ברונו דלבונל משלים נטיה זו בעולם של שעות לילה ושל מזג אוויר סגרירי. עולם שמתבסס על מפתח צבעים כהה, דהוי וקודר.
בעוד שדמותו של ברטון פינק החלה את הסרט בתחושת תנופה והצלחה, ואז שקעה לתוך הפרוגטוריום של מלון ארל, לואין דיוויס (אוסקר אייזק) מתחיל את הסרט בתחושה של קריירה שנמצאת רגע לפני הודאה עצמית בכישלון. פינק כלוא בתוך המרחב, ושוקע לתוך איזור הדמדומים שבין מציאות ודמיון. לואין דיוויס נע בתוך עולם מציאותי יותר - אודיסיאה קטנה של שבוע, שבה מעורב חתול ג'ינגי בשם יוליסס.
אך בפועל זהו "אנטי מסע", בהיותו מתרחש על מסלול תנועה מעגלי המחבר בין תחילתו וסופו של הסרט. מאפיין עלילתי זה חובר לאופן הייצוג של העולם בו נעה הדמות - זהו לא סרט על מהלך עלילתי, אלא על מצב, הלך רוח, תחושה שהאחים כהן מטיבים לתארה.
מה שיש ב"בתוך לואין דיוויס" ואין ב"ברטון פינק" הוא הכישרון המוכח של היוצר. אנו יודעים על כוונותיו ושאיפותיו של ברטון פינק, אך מתהליך היצירה ופירות עבודתו אנו מקבלים רק הבלחות, וגם הן לא מרשימות במיוחד. לואין דיוויס, לעומת זאת, הוא אמן, המופיע מספר פעמים לאורך הסרט. הופעות שבהן מתגלה כישרון השירה הניכר של השחקן אוסקר אייזק (המוזיקה הוקלטה בזמן אמת).
ההנאה מהופעותיו אלו מתרחבת לסרט כולו, ולהופעות של השחקנים-זמרים האחרים המופיעים בו. היא משמשת כאלמנט מהותי המאזן היטב את הצד המדכדך. על החלק המוזיקלי אחראי טי-בון בארנט, ששיתף פעולה עם האחים כהן ב"ביג לבובסקי", ותרם משמעותית לעיצוב העולם המוזיקלי של הסמי-מיוזיקל "אחי איפה אתה". סביר להניח שלפחות שיר אחד מהסרט ימשיך להתנגן בראשם של הצופים בימים שלאחר הצפייה. ההימור שלי הוא על השיר המשעשע במיוחד "בבקשה מר קנדי" בביצוע של אייזק, ג'סטין טימברלייק ואדם דרייבר.
לעיתים מופנות האשמות לעבר האחים כהן על כך שאינם מחבבים במיוחד את דמויותיהן. כביכול הן שם רק כדי להיות מטרות ללעג של היוצרים ולהנאתו של הקהל. דמויות לא סימפטיות ויהירות ("ברטון פינק"), טיפשות ("אחי, איפה אתה") ממוסטלות באופן תמידי ("ביג לבובסקי") או עם אינטליגנציה רגשית של דיקט ("האיש שלא היה שם"). בסרט כמו "יהודי טוב", נדמה כי העלילה ניתנת לתמצות כמסכת של התעללויות אותן מעבירים היוצרים את הדמות הראשית, מבלי לנסות לעורר בצופים מידה יתרה של אמפתיה לגבי גורלו.
לכאורה המצב נכון גם לגבי לואין דיוויס. דמות של לוזר, שנכנס ויוצא מחיי אנשים, ישן על הספות בבתים שלהם, ולא מפגין תכונות נאצלות במיוחד ביחסים הבן אישיים. יש לו זוג חברים, צמד בחיים ועל הבמה,
של זמרי פולק מצליחים ממנו: ג'ין (קארי מאליגן) וג'ון (טימבלייק). זה לא הפריע לו לשכב עם ג'ין שמטיחה בפניו את היותה בהריון.
בתחילת הסרט הוא יאפשר בהיסח הדעת לחתול של זוג חברים שבביתם הוא שהה לברוח. חתול זה ישמש גם בהמשך הסרט כדי להאיר את מגרעותיו של הגיבור, וגם כדי לסמל אותו ואת מצבו.
ברקע לשבוע בחייו של לואין דיוויס נמצאת רוח של זמר פולק בן המקום והזמן הזה. בוב דילן, מי שעתיד לפרוץ קדימה ולחולל מהפיכה מוזיקלית. עם קצת מזל (שאינו בנמצא), דיוויס היה יכול להיות דמות מפתח בה. האחים כהן עושים בדמות נעדרת/נוכחת של דילן שימוש מאופק וקולע. בהיבט זה, כמו בסרט בכללותו, הם מוכיחים שכישרונם יוצא הדופן עדיין מורגש היטב גם כשהם עושים קולנוע מסוג זה.
