רייף פיינס: "זוגיות עם נשים מבוגרות זה בריא"
השחקן הבריטי המוערך רייף פיינס מככב בסרטו החדש של ווס אנדרסון "מלון גרנד בודפשט" כקונסייז' שרמנטי חובב נשים מבוגרות, וזה מתחבר גם לחייו האישיים. "יש היום אנשים שחיים בניתוק מההיסטוריה", הוא אומר בראיון. ווילם דפו: "שחקניות מתמסרות יותר משחקנים"
ואלו שמות משתתפי סרטו החדש של הבמאי ווס אנדרסון "מלון גרנד בודפשט": ג'וד לואו, אדוארד נורטון, הארווי קייטל, אדריאן ברודי, פ. מארי אברהם, מתיה אמלריק, ווילם דפו, ג'ף גולדבלום, טילדה סווינטון, סירשה רונאן, ג'ייסון שוורצמן, ליה סיידו, טום ווילקינסון, אוון ווילסון, פישר סטיבנס, בוב בלבאן ובאופן טבעי גם ביל מארי - שותפו הטבעי והנאמן של הבמאי עוד מאז "המסע לצמרת של מקס פישר" אי אז ב-1998. חלק מהכוכבים הגדולים הללו הם מכרים ותיקים, חלקם עובדים איתו לראשונה. גם אלה וגם אלה נותנים את כל כולם לסרט הקומי המריר.
הכוכבים נכנסים ויוצאים מהפריים בקצב מהיר, חלקם מסתפקים בהופעה בת דקה אחת או שתיים, אחרים זוכים לזמן מסך ארוך יותר - וכולם כולם סובבים את רייף פיינס, הציר של "מלון גרנד בודפשט", זה שעליו נשען הסרט כולו. השחקן הבריטי בן ה-51 מגלם את גיבור העלילה (שעוצבה בהשראת כתיבתו של שטפן צוויג), גוסטב ה. שמו, הקונסייז' האגדי של מלון גרנד בודפשט שבמדינת זוברובקה הדמיונית שבמרכז אירופה, ערב מלחמת העולם השנייה. ביחד עם בן לווייתו הצעיר, נער הלובי זירו מוסטפה, הוא יוצא להרפתקה רצופת מסתורין, סכנה, אהבת נעורים והמון הומור מריר.
"זה עולם דמיוני של תחילת המאה ה-20, רגע לפני שפיכות הדמים והמהפכות", אומר פיינס בראיון ל-ynet, "זה היה תור זהב מבחינה אינטלקטואלית. אנשים כמו פרויד פרצו קדימה, עם רעיונות מהפכניים על מיניות ומי אנחנו כבני אנוש. היתה תחושה של נאורות, שמתריסה מול המסורות ישנות. זו תקופה בה קבוצות ודתות שונות חיו ביחד תחת מגננת האימפריה האוסטרו-הונגרית. בראש שלי, בעולם הדמיוני שלי, יש מקום כזה שבו שוכן שלום".
זו לא הפעם הראשונה שפיינס מגלם דמות בתקופה הזאת. בדרמה ההיסטורית המצוינת של אישטוואן סאבו "סאנשיין" (1999), פיינס מגלם בני משפחה יהודית בהונגריה לאורך שלושה דורות בתחילת בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בכלל, השחקן השייקספירי המהולל נודע בעקבות הופעותיו בסרטים תקופתיים כמו "חידון האשליות" של רוברט רדפורד, "אונייגין" שביימה אחותו מרתה פיינס, "הדוכסית" של סול דיב, "נער קריאה" של סטיבן דאלדרי, וכמובן זוכי האוסקר "הפצוע האנגלי" של אנתוני מינגלה ו"רשימת שינדלר" של סטיבן שפילברג - שם גילם את הנבל הנאצי אמון גת.
בניגוד לדמויות הללו של אינדיווידואלים המנסים להתאים את המרחב האישי שלהם לטלטלות הפוליטיות שבסביבתם, גוסטב הוא אדם הפועל בנחישות למען המטרה הפרטית שלו, והאינטרסים שבצדה. העולם מסביב? שיתפוצץ מצדו. "הוא דמות שחיצונית להיסטוריה לדעתי", הוא מסביר, "יש היום אנשים כמו גוסטב שחיים בינינו. אנשים שהם אינדיווידואלים חסרי תקנה.
"הוא נאמן לגמרי לעצמו, ולא מתנצל על מי שהוא. 'סאנשיין' היה סרט על התשוקה להתקבל בחברה. גוסטב לעומת זאת לא חושב שהוא צריך להיות מקובל. הוא בטוח בעצמו. אין לו צורך להיות שייך. יש לו רגעים שנונים, אבל מתחת לפני השטח הוא אדם בודד. הוא גיבור, אבל לא כקלישאה. יש לו כבוד, וזו העניין העיקרי".
הטריילר של "סאנשיין"
פיינס מספר שההשראה לעיצוב דמותו של גוסטב היתה השחקן האוסטרי המנוח אנטון וולברוק, אולם הוא עצמו יכול להזדהות עם צדדים באישיותו של הגיבור - במיוחד בכל המדובר בהעדפותיו לנשים מבוגרות. פיינס המופנם כיכב במדורי הרכילות ב-1995 כאשר התגלה כי הוא מנהל רומן מחוץ לנישואים עם השחקנית פרנצ'סקה אניס המבוגרת ממנו ב-17 שנה. השניים נפגשו על במת התיאטרון כשפיינס גילם את המלט, ואניס את אמו גרטרוד. ב-2006 נפרדו אחרי 11 שנות זוגיות. "זה משהו מאוד בריא בעיני", אומר השחקן בקצרה.
את קווי המתאר של גוסטב - כולל הרומנים עם הנשים המזדקנות המתאכסנות במלון - הפנים פיינס אחרי סקירה של הסטורי-בורד המדוקדק של אנדרסון. "ווס מאוד מוכן, כך שכל שוט מצויר מראש על סטורי-בורד. זו ממש אנימציה. הוא יכול להראות לך תנועה, וקצב", הוא מסביר, "לא רציתי להסתכל על זה יותר מדי, כי אז זה מפריע בראש. כשחקן אתה רוצה לנכס לעצמך את העולם, ולהרגיש אותו. אם אתה קולט אותו כטיוטה של הסרט, אז יש לך מעט מרחב לתמרון".
ווילם דפו, שמגלם ב"מלון גרנד בודפשט" את הנבל הרצחני והאפל, מספר כי דווקא ההמחשות המדויקות של אנדרסון מסייעות: "זה היה כל כך יפה. אמרתי לו שאין צורך בשחקנים. עדיף אנימציה", נזכר השחקן בן ה-58, "אנשים תמיד חושבים שההופעות הכי טובות של שחקנים נוגעות לאלתור, אבל זה החלק הקל. החלק הקשה, העבודה העמוקה יותר נוגעת ליכולת להקשיב, להגיב ולהיות שם. זו עבודה שונה מלתת פרשנות לדמויות - בשביל זה יש במאי".
ואכן, גם כשיש לרשותו סוללה של שחקנים מקצועיים ומנוסים כמו פיינס, דפו והאחרים, אנדרסון לוקח את העניינים לידיו. "השוטים שלו מאוד ספציפיים והוא מצלם המון טייקים. ווס עובד מתוך העולם שלו ולפיו הוא מארגן את העולם בסרט - בדרך שלו", אומר פיינס, "הוא אדם מאוד עדין ומזמין, וכשאתה מדבר איתו אתה מבין עד כמה הוא יסודי. הוא עודד אותנו לעשות גרסאות שונות, ואז הוא בוחר כרצונו. יש לו אינטסטינקטים, אבל הוא מאמין שהוא צריך את תרומת השחקנים".
"הגישה של ווס היא מאוד אישית, ולעיתים מוזרה", מוסיף דפו, "הוא אובססיבי לגבי הפרטים, וזה דבר שלא מקובל יותר בימינו. כולם רוצים לעשות סרטים טובים, אבל המציאות בשטח לא מאפשרת להיות דקדקן. זה מאפשר קדושה וכבוד לחפצים, וזה מנוגד לגישה הקולנועית השגרתית של היום".
הגישה החריגה של אנדרסון, מאוד הפתיעה את פיינס שעבד איתו לראשונה בסרט זה. הוא סיפר כי התסריט נשלח אליו עם הצעה מהבמאי: "תבחר איזה תפקיד הכי מתאים לך". השחק הודה כי הפנייה הזאת הפתיעה אותו, והוא התקשה לענות עליה, עד שאנדרסון הבהיר לו שהוא מעוניין בו לתפקיד הראשי של גוסטב. "הוא הסביר לי שהוא מרגיש שאם הוא אומר למישהו לגלם דמות, אז השחקן תמיד שואל למה אני לא יכול לגלם דמות אחרת", מעיד פיינס.
פיינס התנסה בעצמו בבימוי (והוא לא מתלבט בליהוק, ופשוט מייעד את התפקידים הראשיים לעצמו) - תחילה ב-2012 בעיבוד המחוספס והמטלטל למחזה "קוריולאנוס" של שייקספיר, ולאחרונה ב"האישה הבלתי נראית" (בו הוא מגלם את צ'ארלס דיקנס). מנקודת מבט מפוכחת זו, דרכי העבודה של אנדרסון אף נראו לו יותר מוזרות, אך ראויות להערצה. "הוא לא אוהב לחתוך את הצילומים, ונותן להמון חומר גלם לרוץ במצלמה על ריק. זה היה מעניין, מנקודת המבט הכלכלית", הוא מסביר.
"כבמאי אני מבין שאם אתה יכול להרשות לעצמך לא לחתוך את הצילומים, זה עדיף - כי המילה 'קאט' גורמת לאנשים לירידת מתח. אם אתה ממשיך לצלם, זה שומר על ריכוז וזה אחד הדברים הכי חשובים על הסט. בנוסף, ווס לא אוהב לעבוד עם צוותים גדולים, ומנסה להיות הכי מינימלי. אני מבין למה הוא רוצה לנצח את ההרגלים של עשיית הסרטים. אחרי שביימתי שני סרטים, אני יודע שיש דרך שבה עושים סרטים, ואף אחד לא מערער על כך. אתה יכול לחסוך כסף בכל מיני דרכים, אבל לסוכן השחקנים יש דרישות, וגם לאנשי הצוות. כל הסיבוכים הללו גורמים לדרך לא יעילה של עבודה".
חלק מההרגלים שצוות ההפקה של "מלון גרנד בודפשט" ניסה למגר זה להימנע משימוש בטריילרים לכוכבים. במהלך הצילומים בעיירה גרליץ שעל הגבול בין גרמניה לפולין, הצוות כולו גר ביחד במלון. מלבד החסכון, זה זימן גם אינטימיות גדולה יותר בין השחקנים והבמאי ושאר השותפים לעשייה. על פי ג'ף גולדבלום, שמגלם עורך דין מזרח אירופי, זה נתן מעין הרגשה יותר שיוויונית בין כולם - למרות שרוב רובם של השחקנים זכו לזמן מסך קצרצר ביחס לפיינס.
"התפקיד שלי אולי קטן, אבל אתה מנסה לעשות את הטוב ביותר בזמן הקצר שיש לך. זה היה קל, כי כולם עבדו ביחד, וחלקו עבודת צוות ורוח של תשוקה ורצון טוב", אומר גולדבלום בן ה-61, הזכור לנו מ"הזבוב" של דיוויד קרוננברג ו"פארק היורה" של סטיבן שפילברג. "זה היה כמו משפחה", מוסיף דפו ומספר שזו תחושה די מוזרה עבורו כאאוטסיידר במונחים הוליוודים.
"כשקוראים לי שחקן הוליוודי, אני מרגיש מוזר", הוא מודה, "אני עושה שם סרטים, אבל אני לא גר שם, והפרויקטים שלי לא באים משם בדרך כלל. כשחקן אתה עובד במקומות שונים, אז זה מביא לכך שאני לא מרגיש חלק מקהילה מסוימת. מעולם לא הרגשתי חלק מתעשייה. זה מצחיק כי כשאני עובד בתיאטרון, אנשים בעסקי הקולנוע חושבים שנעלמתי ושמשהו קרה לי. העולמות האלו כל כך זרים אחד לשני בארצות הברית".
בפסטיבל ברלין, דפו הגיע גם כדי להשתתף בהשקת הפרויקט "נימפומנית" של לארס פון טרייר, בו הוא לוקח חלק. השחקן האמריקני הפך לבן בית בסרטי הבמאי הדני השערורייתי, שבהתבטאות תמוהה נוספת העיר כי יותר קל לו לעבוד עם שחקניות מאשר עם שחקנים שהם בדרך כלל מלאי אגו. דפו, באופן מפתיע, מסכים: "אני חושב שיותר קשה לעבוד עם גברים. לנשים יש נטייה להתמסר לעבודה וזה גורם גם לבעיות בקריירה. אני חושב שגברים יותר מוגנים בעסק הזה".
ווילם דפו וג'ף גולדבלום בטריילר של "אדם בן כלב"
זאת לא הפעם הראשונה שגולדבלום ודפו משתפים פעולה, למעשה השניים אף כיכבו בתפקידים ראשיים בעיבוד הקולנועי של פול שרדר לספרו של יורם קניוק "אדם בן כלב", שצולם בישראל. גולדבלום ספד לסופר שהלך לעולמו בשנה האחרונה: "זה עצוב. הוא היה נהדר על הסט, נהדר איתי ואיתנו. אהבתי אותו, הוא היה מאוד מיוחד כסופר וכאדם". דפו: "לא הכרתי אותו. אהבתי את הספר, ואהבתי לעבוד על הסרט. חבל שלא יצא לי לפגוש אותו".
גם ב"אדם בן כלב" וגם ב"מלון גרנד בודפשט" אתה מגלם את הנבל. איך זה קורה לאדם עדין כמוך?
"התפיסה שלי כנבל תלויה במה שהצופים מכירים. זה תמיד מפתיע, כי אני מגלם פחות נבלים ממה שאנשים חושבים. אבל אני אוהב לגלם את אנשים מעורערים בנפשם, וכיף להוסיף להם רשעות, כי זה לא אני. זה גילטי פלז'ר בשבילי".
