"צ'אנס אחרון": ריאליטי, הפתרון למציאות
מלך הרייטינג הטלוויזיוני סיימון קאוול מביא למסך הגדול את סיפורו האמיתי של פול פוטס - חובב אופרה צעיר שנלחם בדעות קדומות וזכה לתהילה באמצעות תוכנית הריאליטי. העניין האישי מרגש, אבל מה לגבי התייחסות להיבטים השליליים של התופעה? לא תמצאו אותה ב"צ'אנס אחרון"
"רק בריאליטי זה היה יכול לקרות לו" - מודיעה הכרזה של צ'אנס אחרון. משפט המבטא את מהות הסרט. מצד אחד - סיפור סינדרלה כמו שכולם אוהבים, שלא יכול היה להתרחש ללא הריאליטי. ומצד שני - הבעייתיות בתקופה בה תחרויות הפריים-טיים הן המכתיבות את הטון התרבותי, והסמכות המחליטה מי ימלוך ומי יישאר להתבוסס בחייו האפרוריים.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
הסרט, בבימויו של דייוויד פרנקל ("השטן לובשת פראדה", "מארלי ואני") מבוסס על סיפורו של פול פוטס (בגילומו של ג'יימס קורדן) - הזוכה הגדול של 2007 בתכנית הטלויזיה "Britain's Got Talent" (או בקיצור, BGT), תכניתו של סיימון קאוול אשר השתתף בהפקת הסרט. מאז ילדותו היה פוטס עוף מוזר, בהיותו בעל תשוקה עזה לאופרה בסביבה שמרנית ומאצ'ואיסטית, מה שהופך אותו מיידית לילד הכאפות של העיירה.
בנוסף לתחביבו יוצא הדופן והופעתו החיצונית המגושמת, ניחן פוטס בנטייה ליפול, להיחבל, להתעלף וללקות בשלל תחלואים. אך למרות התנכלות הילדים והיחס המזלזל מצד אביו - הוא שר. הוא שר ברחוב, הוא שר במקלחת, הוא שר בעבודה. אין ספק שחלק מהקסם הוא הניגוד בין הטיפוס הביישן והמופנם לסוג האמנות בה בחר. אופרה לא מאפשרת לך להסתתר מאחורי גיטרה ולפצוח בשיר אינדי קטן. אופרה מושרת במלוא הגרון והריאות, בהבעות פנים תיאטרליות ובתלבושות מצועצעות - לא משהו שמתכתב בדרך כלל עם עולמם הטיפוסי של ה"לאדז" בפאב.
ועם זאת, לפוטס משחק המזל בדמות ג'ולז (אלכסנדרה רואץ' בהופעה חיננית), בחורה שאיתה הוא מתכתב, ושהופכת בהמשך לבת זוג אוהבת ותומכת. פוטס עובד בחנות לטלפונים סלולריים אך מרגיש שהוא חייב להגשים את ייעודו בחיים ולהיות זמר אופרה. בעידודה של ג'ולז, הוא נוסע ללימודים בבית ספר יוקרתי בוונציה, וזוכה להיות בין המצטיינים שנבחרו להופיע מול אלילו - הטנור האיטלקי הנודע לוצ'אנו פבארוטי.
כצפוי, המעמד מסתיים בצורה מביכה כאשר האחרון מודיע לו שכנראה כדאי לו לוותר על חלומו. וכך נופל פוטס מוונציה השמיימית אל האש הגיהנומית של מכרות הפחם בחזרה בעיר הולדתו. פוטס וג'ולז כורעים תחת חשבונות וטרדות החיים, עד הרגע בו מופיעה על פופ-אפ במסך המחשב דמותו הזחוחה של סיימון קאוול עם טופס הרשמה לתכנית - הצ'אנס האחרון של פוטס להגשים את ייעודו.
יש לציין שרוב מהלך הסרט מתרכז בליווי הדרך הארוכה שעובר פוטס עד לאודישן המדובר, המגיע רק בחלק האחרון. בסך הכל מדובר בסרט מהנה שקשה לעמוד בקסמו, גם אם הסוף ידוע מראש והדמויות שטחיות למדי. את האתנחתות הקומיות מספק מקנזי קרוק המצויין (המוכר מ"שודדי הקאריביים" ומהסדרה "המשרד") בדמות בראדון, הבוס המיזנתרופ והשתיין של גיבורנו, וחברו הטוב. אך את האווירה העולצת של הסרט מלווה בכל זאת תחושה חמצמצה, כאשר נזכרים בעובדה שקאוול עצמו לקח חלק בהפקתו.
למעשה, חברת ההפקה של הסרט היא סייקו אנטרטיינמנט, המיזם המשותף של קאוול וסוני-מיוזיק, האחראית לתכניות אקס פקטור ו-BGT. אותה חברה הפיקה גם ספיישל טלוויזיוני ששבר שיאי צפיה על זוכה מוכרת אחרת של התכנית: סוזן בויל. עוד סיפור על אנדרדוג חסר סיכוי שזכה לגעת בשמים.
עם כן, פבארוטי המהולל כמעט הנחית מכת מוות על נפש האמן של פול פוטס, אך חבר השופטים טוב העיניים של BGT יודע לזהות כישרון כשהוא נתקל בו. ומה אם צדה האחר של ריאליטי השירה? זה שמקדש את הקריוקי, את המיינסטרים, שמרדד את אמנות המוזיקה לכדי מניפולציות רגשיות זולות ונהנה לשים חלשים לקלס פומבי? לפני עלייתו של פוטס לבמה, מתלוצצים השופטים על מתמודדת המלווה בחבורת ילדים תמוהה לצחוק הקהל.
לרגע מתגנבת השאלה האם היה כאן ניסיון לאזן את התמונה הוורודה במעט מודעות עצמית.
התהייה נענית מיד אחר כך, כאשר אמו של פוטס היושבת בקהל אומרת בחיוך לכלתה: "הוא לא חייב להיות אכזר כל כך. אבל מה לעשות, הוא צודק". קשה היה שלא להיזכר בסרט אחר ושונה מאוד, "God Bless America" מ-2011 של הבמאי בובקאט גולדת'ווייט, בו צמד הגיבורים יוצא למסע הרג בעקבות אמריקה הרקובה וכוכבי הריאליטי שלה, כולל שופט אכזר בתכנית שירה המרפרר לקאוול עצמו ומשפיל ילד מוגבל בשידור. הסרט מסתיים בהרבה דם על הבמה.
אך למה להרוס שמחות. פול פוטס הוא היום כוכב מצליח בזכות התכנית, וכאשר מניחים את הציניות בצד, אין ספק שמדובר בסיפור אנושי ומרגש המתחבר למקומות שכולנו אוהבים: הליכה אחר החלומות, אהבה ואמונה, דבקות במטרה וכמובן, נקמת היורמים המושלמת.
