"300: עליית האימפריה": חיים על החרב
הבמאי הישראלי נועם מורו ממשיך את דרכם של זאק סניידר ופרנק מילר עם סרט ההמשך ל"300". העלילה עוברת מספרטה לאתונה, אך כוללת את הפק"ל של הפרנצ'ייז: אלימות בוטה, מין פראי ואסתטיקה מדממת. אם אהבתם את הראשון, סביר להניח שתהנו גם מ"300: עליית האימפריה"
השם הישראלי נועם מורו לא אומר הרבה לצופי הקולנוע בארצות הברית או בישראל. מדובר בבמאי פרסומות, שנולד בארץ בשנת 1961, ומאחוריו פיצ'ר אחד בלבד - קומדיית האינדי הבינונית "אנשים חכמים" (2008). פרופיל לא משמעותי זה הפך את בחירתו לממלא מקומו של זאק סניידר בבימוי ההמשך ל"300" (2006) - סרט שהכניס 456 מליון דולר - להחלטה כה מפתיעה.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
סניידר העסוק ("סופרמן: איש הפלדה", וכעת בהכנות לצילומי סרט ההמשך) לא יכול היה לביים, אך נותר כמפיק והוא זה שבחר במורו להיות מחליפו. ההחלטה הוכיחה את עצמה, וקל לנחש כי יחלוף פרק זמן קצר עד הפעם הבאה שבה מורו שוב יקבל תקציב ענק. "300: עליית האימפריה" ("300: Rise of an Empire") ממשיך במתווה הסגנוני והתכני של הסרט הקודם. קנה המידה גדל, האפקטים השתכללו, והעירום הנשי זכה לשדרוג משמעותי באדיבותה של השחקנית אווה גרין.
מצד שני, קשה לטעון שהסרט הנוכחי הוסיף על הסרט הקודם עלילה מרתקת או דמויות מורכבות. זהו עדיין קומיקס אלים ומסוגנן שקם לתחייה באמצעות שכבות רבות של אנימציה ממוחשבת שהתווספו לצילומי שחקנים מול מסכים ירוקים.
"300" התבסס על קומיקס של פרנק מילר, שבתורו היה שכתוב והקצנה דמיונית של אירועים היסטוריים. כך גם בסרט הנוכחי. מילר כתב אך לא סיים את ספר ההמשך "קסרקסס" - על שמו של המלך הפרסי בגרסא המוטנטית המופיעה ב"300", ומהבסיס הזה כתבו זאק סניידר וקורט ג'ונסטאד את התסריט ל"300: עליית האימפריה".
החלק השני אינו המשך במובן הרגיל, מכיוון שאינו מתייחס לאירועים שקרו לאחר הסרט הקודם, אלא למה שהתרחש במקביל לקרב שהוצג בספר/סרט הראשון.
בשעה שהלוחמים של ספרטה נלחמים כנגד הצבא הפרסי בקרב תרמופילאי, מתרחשת מערכה ימית מול חופי אתונה. המלך הפרסי קסרקסס (או חשיארש בגילומו של רודריגו סנטורו), מי שנולד כאדם אך הפך לאל מוזהב ומתוכשט באמצעות כשפים נסתרים, שולח צי המונה מעל אלף ספינות מלחמה להשלים את כיבוש הטריטוריה היוונית. המפקדת שלו בשטח היא ארטמיסיה (גרין) - שוב, דמות היסטורית שאכן פקדה בפועל על קרב ארטמסיון. כאן היא מקבלת היסטוריה פרטית משלה המניעה את רצונה לנקום ביוונים, בגדי עור צמודים, יכולות על כלוחמת, ונטייה לנשק ראשים שזה עתה כרתה.
בעוד הסרט הראשון ניזון מהכריזמה המחוספסת שאותה הביא עימו ג'רארד באטלר לתפקיד ליאונידס מלך ספרטה, כאן הכריזמה המורגשת ביותר היא זו של גרין. בצד הגברי (והיווני) נמצא הגנרל האתונאי תמיסטוקלס (סאליבן סטייפלטון האוסטרלי). עשר שנים לפני הקרב המרכזי המוצג בסרט הנוכחי, היוונים פגשו את הפרסים במרתון, ושם הצליח תמיסטוקלס לקטול את המלך הפרסי דריווש (בגילומו של יגאל נאור הישראלי) - הרג שמוביל לניסיון נקמה על ידי הבן קסרקסס, שבינתיים עבר את הטרנספורמציה הזכורה.
האלימות המוצגת, באופן התואם את ערכי הסדרה, חותרת לקיצוני ביותר. עריפות וריטושי איברים למכביר. התלת ממד מנוצל שוב ושוב כדי לתת לצופים את המקום המושלם ממנו ניתן לראות את חלקי הגוף הנמצאים בתנועה לאחר אבחת החרב. ואם זה לא מספיק, יש אלמנטים של הומור שחור בנוסח עורב המנקר גלגל עין של גופה המוטלת בשדה הקרב. ברור שהאלימות הזו לא מיועדת לצופים רבים ובעיקר לא לצופות.
הסגנון הקולנועי האגרסיבי מתבסס על מה שכבר הוצג בסרט הקודם. אין ולו רגע שבו מופיעים צבעי המציאות. צבעי היום הם צהבהב-חום,
צבעי הלילה כחול עמוק. כל חפץ וכל מרקם עור עובר דרך פילטרים אגרסיביים המקנים לתמונה המצולמת מראה ציורי למחצה. כך גם אותם הילוכים איטיים שמיועדים לתת לכל תנועה, ריחוף ושיסוף עוצמה אדירה. השפרצות הדם הדיגיטלי, המזוהות עם העיבודים הקולנועים לעבודותיו של פרנק מילר (הכוללים את סרטי "עיר החטאים" ו"הספיריט"), ממלאות את הפריים.
הסרט משופע בדימויים מרשימים, אך גם בתלת ממד ובאיימקס, יהיו צופים רבים שיחושו אדישות וניתוק מכל מה שקורה על המסך. למי שהציץ וסבל ב"300", אין מה לחפש ב"300: עליית האימפריה", אך גם אלו שנהנו מהסרט הקודם עלולים למצוא עצמם מגיעים לנקודת הרוויה, נקודה שממנה מראה הקרב, מדהים ככל שיהיה, יותיר אותם אדישים.
