"למצוא את האחת": הרי את מקושקשת לי
בדרך לחתונה היהודית הכשרה צריך כנראה לעצור ב"למצוא את האחת" - קומדיה וולגרית, שלולא היתה נעשית על ידי במאי בן עמנו, ומתבדחת גם על חשבון הגויים, עוד היינו מתייגים אותה כאנטישמית. כך או כך, אפשר לוותר
יכול להיות שהגרסה הבימתית של הסרט "למצוא את האחת", או בשמו המקורי "jewtopia" (קראתם נכון, אוטופיה יהודית) קורעת מצחוק, מודעת לעצמה ועוברת כחתרנית. היא גם מצליחה מאוד יחסית להצגה של אוף-ברודוויי שהרצות שונות שלה התקיימו במשך כשש שנים, ולכן כנראה שאחד מהיוצרים שלה - בריאן פוגל - החליט לעבד אותה למסך הגדול.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
פוגל גם אסף כמה שחקנים לא רעים בכלל. אבל למרות שיש בה רמיזות לכיוון פלורליזם וחופש דת ואהבה, בסך הכול מדובר בקומדיה בעייתית בלשון המעטה, שמנציחה סטריאוטיפים וסקסיזם יותר משהיא מנסה לאתגר אותם.
אפשר להתנחם מעט בכך שלא יורדים כאן רק על יהודים אמריקאים (ובפרט על "הנסיכות היהודיות האמריקניות" - נשים חזקות, שלא לומר שתלטניות, שמחליטות עבור הגברים שבחייהן על כל דבר), אלא גם על אמריקאים נוצרים.
וזה הולך כך: אחרי סיקוונס פתיחה בסגנון קומיקס שכולל ברית מילה לגבר בוגר, יריות ומגני דוד לרוב, אנחנו פוגשים את כריסטיאן (איבן סרגיי מ"ג'ק וג'יל" בעיקר) שהוא בחור נוצרי, למי שלא הבין את זה משמו. הוא בן של חייל אמריקאי קולני (פיטר סטורמר) ששומר על אחדות המשפחה באירועי ציד מחממי לב, בהם כולם מתווכחים מי ישלוף את הרקטום מחיות הבר שיצודו.
חבר הילדות שלו הוא אדם (ג'ואל דיוויד מור), יהודי צנום, חיוור, אסמתי, עם התקפי חרדה ומשקפיים. בפעם הראשונה שכריסטיאן פוגש את אדם, האחרון עסוק בחיטוט באפו הארוך ואכילת האוצרות שהוא שולף משם - מעין טייק מלא טעם טוב על האף היהודי. הוא בן כנוע לאב כנוע (ג'ון לוביץ') ולאם שיודעת מה הכי טוב בשבילו (ריטה ווילסון), וזה צפוי כמו שזה נשמע.
כשחברי הילדות גדלים, כריסטיאן, שהופך לשרברב, מרגיש שהוא פשוט חייב בת זוג יהודיה. למה? כי, לדבריו, הוא לא רוצה לעשות יותר שום החלטה בחיים שלו. פשוט ככה. אישה יהודיה טובה כבר תגיד לו מה לעשות, אצל מי להסתפר, מה ללבוש ומי החברים שלו. אבל, אישה יהודיה טובה יודעת שלא מתחתנים עם גויים. וכך, כשהוא פוגש את אליסון (ג'ניפר לאב יואיט, שגם לקחה חלק בהפקה) הוא מתחזה ליהודי, למען האהבה והקבלה אל משפחתה, שאותה מנהלת ביד רמה מרסי (וונדי מאליק מ"תהרוג אותי וזהו"), אמה הפעילה בקהילה היהודית.
בדרך הוא נעזר באדם חברו כדי ללמוד ממש מהר את רזי היהדות, שמורכבים מאוסף סטריאוטיפים שככל הנראה היו נחשבים גזעניים אם מי שהיה מספר אותם לא היה יהודי. רובם סובבים סביב הניסיון להוריד מחירים במסעדות, לחרפן מלצרים בקטנוניות ולפלוט מילים ביידיש.
בינתיים אדם עומד להתחתן עם קלישאה משלו: האנה הגינקולוגית (ג'יימי לין זיגלר, מדו מ"הסופרנוס" בשבילכם), בת לשני גינקולוגים, כי יהודים הם תמיד או רופאים או עורכי דין. היא הכלה הנוירוטית האולטימטיבית, שכבר בונה חדרים בבית לתינוק שעדיין לא בדרך וצועקת על כולם מסביבה.
היא גם מספקת כר פורה לבדיחות סקסיסטיות על איבר המין הנשי. במסווה של הומור נמוך סתמי היא מדברת על ניתוחים פלסטיים לוואגינה ומעבירה מסר ברור ובלתי נסבל: גברים נגעלים מאיך שאת נראית שם למטה, וכדאי שתעשי ניתוח, בשבילם, שיהיו מרוצים. אולי היתה כאן כוונה לאזן את כל הדיבורים על ברית מילה בגיל מבוגר, אבל הסצנות שדנות בנושא הזה פשוט מיזוגיניות וסרות טעם, ולא רק בגלל האזכורים של דגים וקוטג'.
אל תוך הבליל הזה של רדנקים ויהודים עשירים נזרקו גם כמה סצנות של התמוטטויות עצבים, תקיפה מינית של בובות מתנפחות של יצורים ימיים, הערות הומופוביות כשמתעוררים חשדות לגבי הקשר ההדוק בין אדם לכריסטיאן ועוד הסברים על נשים חזקות ואיך הן פוגעות בחלק מהגברים באופן בלתי הפיך. האמירה שיהודים וגויים מסרבים להיות אויבים נמחצת ללא הכר תחת עוד בדיחה מחרידה במיוחד, הפעם על הטרדה מינית כשכריסטיאן מנסה לעודד אחות בבית החולים למשש את איברו רגע לפני החיתוך, וחורצת את דינו של הסרט כחוצה את הגבול מקומדיה פרועה, לתקלה איומה.
