מכסחי הכס 406: חוק וסדר, וכלום לא בסדר

איך, איך ייתכן שפרק שיש בו דרקון יפה כל כך, יכול להיות איטי ומנומנם כל כך? השבוע ב"משחקי הכס" בעיקר מתחזקת המגמה של דשדוש במקום לקראת אירועים מזעזעים-כלשהם שאיתם בוודאי נחתום את סוף העונה (כלומר, פרק 9. ואז כדור שינה לסגירת פינות, אם המסורת תימשך), והתעסקות מסיבית במשפטו של טיריון שסופסוף הגיע, ונראה כמו גרסת ימי הביניים של "חוק וסדר". אבל לפני כל זה, עוד התקדמויות קטנות ברובן ומטרידות בחלקן בחלקים אחרים של העולם.

בפרקים הקודמים במכסחי הכס:

פרק 5: דרקונים אאוט, ריבית דרקונית אין

פרק 4: בחורף הזה תלבשו לבן מהלך

פרק 3: עבדים הייתם

פרק 2: החתונה הסגולה - קדימה ברעל

פרק 1: ברוכים השבים לווסטרוז, הנחיתה תכאב

סטאניס מגיע לביקור בבראבוס, שאינה משתתפת בכלל באירוויזיון, ואנחנו מגלים ששליטיה הגיעו להישגים נאים ב-Age of Empires (נו, לא פלא – הם שולטים במשאבים), ושהם מעדיפים להמר על טייווין לאניסטר מאשר על סטאניס, שמועות על גילוי עריות או לא. לעזאזל סטאניס, אפילו כשאתה מקבל דחייה מהבנק כמו אחד האדם אתה לא מצליח לעורר סימפטיה.

פרק 6 - מאחורי הקלעים

לעזרתו של האיש הכי קפוץ תחת בווסטרוז נחלץ משום מה סר דאבוס, שמריץ את סטאניס לנשיאות או לפחות למועמדות להלוואת מלחמה מכובדת. אם כל מה שדאבוס אומר על מלכו נכון, הבנאדם צ'אק נוריס ולא ידענו. ובאופן מפתיע, הבנק זורם עם דאבוס, שייעזר בהלוואה הזו ממש במהרה כדי לגייס את הפיראט חובב הזונות שאנו כבר מכירים. יחסית לסדרה שבה אנשים בוגדים זה בזה על ימין ועל ראש, יש בה לא מעט דוגמאות לבני לוויה נאמנים (ותודה לפוד ובריאן שחסכו לנו עוד פרק של "דבילי בדרכים" השבוע).

מנסים להציל את טוראי גרייג'וי

ואם גם אתם תהיתם כמה זמן לעזאזל לוקח לאחות של ת'יאון להגיע ולשחרר אותו, יארה הגיעה סופסוף לפאזת "להציל את טוראי גרייג'וי" של האירועים האירועים, ומנסה לשכנע את לוחמיה שמה שנעשה לתיאון, קרה גם להם. אולי לא כדאי להזכיר לבחורים הצעירים האלה שהם הולכים לתקוף אנשים שעוסקים בסירוס והטלת מום להנאתם. כמו ייגריט לפני כמה פרקים, היא מזכירה לנו שזה שהיא גיבורה נשית אהובה, לא אומר שהיא לא הורגת אנשים, ומודה לבחור האומלל שלוקח אותה לת'יאון בשיסוף גרון. ווסטרוז היא ארץ כפוית טובה.

הדבר שפעם היה ת'יאון באמת מעורר רחמים בתגובה שלו לניסיון ההצלה. בואו נסכם בינינו פשוט שמעכשיו והלאה אנחנו מתייחסים לדמות הזו כאל "ריק", אוקיי? לצערנו העניין לא מסתיים בכך שיארה משחררת את הכלבים על ראמזי, אלא ההפך. היא יותר טיפוס של חתולים, אז היא חוזרת במהרה לביטחון של גלי הים, ובעיקר מבינה, כמונו, שתיאון לא קיים יותר. זה היה חתיכת אנטי-קליימקס עלוב לנאום המפואר שאיתו התחיל ניסיון ההצלה.

למרבה הצער חלקו של ריק בפרק לא הסתיים בזאת, אבל חסכו מאיתנו את המראה של האינץ' החסר. למה לעזאזל ראמזי מקלח אותו? מה זה ה"האם אתה אוהב אותי"המטריד הזה? מתברר שהספדנו את ת'יאון מוקדם מדי. ראמזי מתכוון להחזיר אותו לחיים באופן זמני בהפקת אוף-ווסטרוז, עיבוד ל"להיות ג'ון מלקוביץ'".

דאני מקבלת קהל

ובינתיים במירין, ביקשתם דרקונים? קיבלתם. דרוגון הזה נראה טוב יותר מיום ליום, ובכלל צריך אחד כמוהו בכל קלטת וידאו עתידית של "הכבש השישה עשר". הוא חוטף עז קטנה טו-גו לפני שאנחנו עוברים לחדר הכס של מירין, בו יש פחות חרבות מותכות, אבל לא פחות תארים מקדימים. דאני מקבלת קהל, וכשרועה עזים בא להתלונן על זה שבשביל דרקון כל יום הוא יום העצמאות, היא מחייכת באי נעימות, במבט ששמור לשכנה שמתלוננת שוב על הקקי של הכלב ליד האזדרכת ("מה זאת אומרת לא שלכם? זה בדיוק הגללים של דרוגון").

למבקר הבא שמגיע, בנו של אחד האדונים הצלובים של העיר שמשמשים שלטי הכוונה למירין, יש תלונה קשה יותר שמעמידה בסימן שאלה את חוש הצדק הקיצוני של דאני. היא מגלה שלהיות מלכה נחמדה וקשובה זה לא קל, במיוחד כשיש עוד 212 תלונות בדרך. זו הפעם האחרונה שהיא עושה מיט אנד גריט עם מעריצים.

אובג'קשן!

המועצה הקטנה מתכנסת בהרכב מיוחד, הכולל את המושבע הטרי אוברין, לפני שנגיע לחלק המשפטי של הערב, בו כבודו טייווין לאניסטר ישמש בתפקיד השופטת ג'ודי. אוברין מתלונן על שעת הפגישה המוקדמת, הוא תמיד עסוק בשעות הקטנות של הלילה. אף אחד לא תוהה במה. החברים שומעים שמועות על הכלב, אבל לא על אריה שמן הסתם בולטת פחות בשטח. הם שומעים גם על האיחולים שלו למות ג'ופרי. הכלב וג'ופרי הופכים העונה לדמויות האהובות עליי בלי להופיע בפרקים. דוז פואה.

עוד על הפרק: עדכוני צבא דאני. סרסיי מזלזלת בדרקונים. ביג מיסטייק. אחרי המועצה, אוברין מתנהג כמו גיי מצוי ומנסה לבדוק אם ואריז אכן הומו כמו שהנחנו עד כה כולנו. מתברר שלא. והוא גם בכלל היה א-מיני תמים עוד לפני המפגש הלא נעים עם הקצה המעוקל של להב. אוברין, לא מפתיע, לא מאמין בא-מיניות. נקווה שזה לא יפריע לתפקודו כמושבע.

ג'יימי לאניסטר. משחק לידיים של טייווין

וברוכים הפעם לתוכניתנו "טיריון עובר עוד השפלה משפחתית". לפחות הקטע של "האחים קינגסלייר" תפס. טומן משחק את התפקיד של מלך בובה באופן משביע רצון הרבה יותר מהבלונדיני הקודם, שבמותו מאשים טיריון את עוגת היונים.

פייסל מקריא את רשימת שמות הקוקטיילים הכי לא פופולריים בפאבים של ווסטרוז והקהל כולו זז באי נוחות כשהוא שר את "הנסיך הקטן" לזכרו של ג'וף. במהלך כל העדויות מדגימה סרסיי כמה קל למנצחים לכתוב מחדש את ההיסטוריה. לא רק זו של ווסטרוז. ואריז נועץ את המסמרים בארון של טיריון עמוק יותר, באופן שמפתיע גם אותנו, או אלו מאיתנו שזוכרים את הציטוט שמזכיר לו טיריון. אבל ואריז משחק את המשחק, והצד של טיריון הוא לא הצד החזק הפעם.

"בהפסקה בין אובג'קשן לאוברולד, מציע ג׳יימי לטייווין הצעה, כזו שהוא מוכן אליה מראש כנראה. טייווין לא מופתע ושולף מיד תנאים מפורטים שיבטיחו לטיריון נוף חד כיווני של החומה, ולג'יימי עתיד מלא ילדים זהובי שיער, הרחק ממשמר המלך. פחות נראה שג'יימי מציל פה את טיריון, כמו שהתכוון לעשות באופן אצילי, אלא משחק עוד יותר לידיו ותוכניותיו של טייווין.

לחבורת העדים (שמורכבת כולה מאנשים שנפגעו מטיריון בעבר) מצטרפת דמות אחת אחרונה. שיי. נו באמת. למה לא נפטרנו ממנה עדיין? עדותה של שיי מסתכמת, בערך, ב"הייתי כלבתו של הקולונל שולץ". מה נהיה פה? זה הופך למשפט גירושים מביך. אוברין מתעניין במה שחשוב ("האם באמת זיינת אותו כאילו זה יומו האחרון עלי אדמות?") וכנראה נוטה לזכות את טיריון אחרי ההצהרה הנדונה. שיי, כזכור, לא לקחה את כספו של טיריון כשהציע לה לעזוב. מדוע שתיקח את כספה של סרסיי? ברור שהיא לא עושה את זה בשביל כסף. היא מחזירה לו על נאום הזונה.

שיי חוזרת. למה? השחקנים מסבירים

האופן בו מחברת שיי את סיפור מזימת ההרעלה שלא התקיימה מעולם לעדויות הקודמות ששמענו, מראה שאכן הצליחה סרסיי לתזמר את כל העלילה, אחרי שהניסיון לדבר אל לב השופטים בשבוע שעבר לא הרגיע אותה. כמעט כל דבר באמת איום שעשתה סרסיי עד עתה, היה מעוגן בניסיון כלשהו להגן על הילדים שלה ועל משפחתה, אז למה לא מעניינת אותה האמת? האם ייתכן שהתאווה להרוג את טיריון עולה על הצורך בנקמה ברוצחים האמיתיים?

לבסוף פותח טיריון את הפה כמו שרצה תמיד, כמו שחולמים כולם לעשות לפעמים. לא יודע מה אתכם, אבל לי עברו צמרמורות קטנות בנאום שלו. פיטר דינקלידג' ראוי לאמי על המשחק בסצנה הזו, על כל שבירה וחריקה בקול שלו. הוא אומר לטייווין את מה שהוא חושב עליו באמת, ואז לכל הקהל. ואז מממש את הזכות החוקית האהובה עליו: הגנה על שמו בקרב, ממש כמו אז מעל דלת הירח הפתוחה לשמיים, אצל ליסה ארין.

האם יגן שוב ברון על טיריון, או שהוא ייאלץ להלחם בעצמו? זאת ועוד בשבוע הבא, ואולי גם נגלה אם בחרו כבר שמלה לסאנסה לחתונה עם בן הדוד הכי מרייר בתולדות גילוי העריות, אם ג'ון למד משהו חדש וחשוב כשלא עקבנו אחריו (סקר אומר: לא), וכמה מילים שונות בשפת הפראים הספיק בראן ללמוד למילה "שלג" (הודור כבר מכיר את כולן, אגב). תבואו, יהיה דיסקו.