"שמע ישראל" בשפת הסימנים: הצצה נדירה לבית דין לגיור
גיור הוא תהליך לא קל, אך כשהוא כולל קבוצה של מתגיירים עם קשיי שמיעה, הוא הופך מורכב שבעתיים. לחוויה המרתקת הזו הניחו לנו להיכנס, ולחוות את הרגעים המרגשים שבהם עוד יהודי מצטרף לעם ישראל - וגם את רגעי האכזבה של מי שלא צלחו את בית הדין. צפו וקראו
"זהו מעמד נדיר ביותר. מה שתראי פה תכף, לא דומה לשום דבר אחר", כך מבהיר הרב ישראל וייס, דיין בית הדין הרבני לגיור בתל אביב (ולשעבר הרבצ"ר), על מה שיתרחש בעוד דקות ספורות באולם הדיונים. המעמד הייחודי של טקס הגיור מרגש הפעם אפילו את הדיינים הוותיקים בחדר.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
מול ההרכב ניצבים, בזה אחר זה, בוגריה של קבוצה ייחודית של מל"י (המרכז ללימודי יהדות), שכל תלמידיה הם כבדי שמיעה וחרשים. השיחה בבית הדין, כפי שתראו בווידיאו שלמעלה, מתנהלת בשלישייה: הדיינים, המועמד לגיור והרב חיים ברוך - הוא המורה הנרגש של הקבוצה, המשמש כפה וכאוזן של תלמידיו.
עוד כתבות בערוץ יהדות :
- צפו: "הרגשתי את הנשמה נכנסת לגוף שלי"
- היהודים שלי: הדרך של ילדיי לארץ המובטחת/ אריאנה מלמד
- בוחן פתע: שבועות אנחנו מחכים לכם!
באופן נדיר הותר לנו להיות עדים למעמד שלא הרבה ישראלים צפו בו מעולם, בתוככי "חדר הלידה הלאומי" שבו נולדים יהודים חדשים. היינו שם במבחן הסופי, בהתרגשות, עם הדמעות וקריאות המזל טוב בדקות שאחרי. רגע לפני שבועות – צפו כיצד ה"נעשה ונשמע", המוטו של קבלת עול תורה ומצוות, מתקיים גם כשה"נשמע" נראה קצת אחרת.
טקס גיור בשפת הסימנים
מנדי ואושרי תורג'מן מגיעים לבית הדין עם בנם התינוק. מנדי נולדה בדרום-אפריקה למשפחה נוצרית, ועשתה את הדרך לישראל מתוך תחושה שלכאן היא שייכת. מנדי אינה שומעת, והשיחה איתה מתנהלת בעיקר בשפת הסימנים.
בעזרת הרב ברוך היא מגוללת את תחילתו של הרומן שלה עם היהדות, שהחל בגיל 15 במסגרת טיול בישראל: "היה לי חלום לחיות כאן, ולהיות יהודייה", היא מסבירה. "כשהייתי כאן, רציתי להכיר את היהודים והיהדות. חיפשתי קבוצות של חרשים על מנת להתחבר אליהם, וכך הכרתי את אושרי. אמא שלי תמכה בי לאורך כל הדרך. היא זו שעודדה אותי ללכת עם החלום שלי, להגיע לכאן וגם להתגייר".
מנדי מביעה תקווה לראות את אמה בישראל, במסיבת נישואיה לאושרי. אך כעת היא עומדת לעבור את השלב הסופי, זה שמסכם
"מי זה משה רבנו?" שואל דיין אחר, ומנדי מסבירה. "אילו מצוות עושים בפורים?" היא זוכרת את כולן. וגם את פסח, עם סיפור השיעבוד. אבל היא מתרגשת. מאוד. החלום מגיל 15 עומד, אולי, סוף-סוף להתגשם.
בני הזוג מנהלים מזה תקופה ארוכה אורח חיים דתי. בעלה, חירש אף הוא, מספר לי כי החלטתה של מנדי להתגייר, הובילה למהפך אישי עמוק גם אצלו, ובית הדין, מתברר, ער לכך. ואז כששלב המבחן כמעט מסתיים, מקשה הרב וייס: "היהודים הם עם נרדף. למה את רוצה להצטרף לעם כזה?"
תורג'מן מצידה לא מבינה את השאלה. "אני רוצה שהמשפחה שלי תהיה יהודית. שהמסורת תמשיך איתנו ולא תיעלם". בשלב הזה מתבקשים הנוכחים לצאת לצורך התייעצות ההרכב, שבסופו הרבה דמעות ורגעים מרגשים, כאשר היא הופכת ליהודייה".
"כמו כל אחד אחר"
"אני רוצה שידעו שאפשר", אומר הרב חיים ברוך. "כבר 20 שנה שאני מלמד חרשים במסגרות כאלו ואחרות. היוזמה התחילה בכלל
משיעורים ביהדות שמסרתי לקבוצת חרשים בשפת הסימנים, ותוך כדי לימוד התברר לחלק מחברי הקבוצה שהם לא יהודים על פי ההלכה.
"יש לי בקבוצה תלמידה שסבא שלה היה פרטיזן, ואחרת שסבא שלה היה מסורב עלייה ברוסיה וישב בכלא. הם סבלו בשל יהדותם, רק כדי להגיע לכאן ולגלות שזה לא בדיוק ככה. הרצון שלי הוא לתת להם את האופציה להכיר את המורשת. מבחינתי, זה ללא קשר להחלטה אם ירצו להתגייר בסוף או לא. אבל שיבינו מה זה, ושלא יהיה להם אנטי. יהדות היא לא מה שמשתקף בתקשורת".
בין דיון אחד למשנהו אני מנסה לברר עם דייני ההרכב מה מיוחד הלכתית, במתגייר שאינו שומע. "הרגע שאלתי את אחד המתגיירים כאן מה המצווה הכי חשובה בראש השנה?" מספר הדיין, הרב מרדכי זמיר. "רק אחר כך הבנתי שזה היה מביך. אבל הם ידעו - ידעו להגיד שזה שופר, על אף ששופר איננה מצווה מעשית עבור חירש".
"אני לא יכול לחייב אותם ללכת לבית כנסת, כמו אדם ששומע", מוסיף הרב ישראל וייס. "אבל אנחנו מעודדים אותם לראות את ספר התורה ו'לחוות' קצת את האווירה, אבל זה לא אותו דבר. מצד שני, בעניינים אחרים כמו שמירת שבת וכשרות, הם בדיוק כמו כל אחד אחר, וזה נדרש מהם באותה המידה".
הרב וייס מספר כי "בעבר, כשאמצעי התקשורת עם לקויי שמיעה לא היו מפותחים, היה קשה לדעת עד כמה הם מבינים את שאלותינו, ומה התשובה שלהם, מה שיצר אולי בעייתיות. היום אנחנו לא במקום הזה. בבית הדין שלי עבר מהנדס בכיר שאינו שומע, אך אי אפשר להגיד עליו שהוא 'לא מבין', או לא הבין את התהליך - והסכים לו".
האתגר: משפחות מלוות
רכזת מחוז תל אביב במשרד לשירותי דת, רבקה בונדי, מציינת בסיפוק את האפשרות המוצעת לאוכלוסיות מיוחדות לעבור את תהליך הגיור.
"אני יכולה לציין ששתיים מתלמידות הקבוצה הזו, ניסו לעבור גיור בכיתה רגילה - ופשוט לא שרדו את התהליך", היא מספרת. "עכשיו, עם מורה מיוחד ובשפת הסימנים, זה אפשרי גם עבורן".
"גם משפחה מלווה למתגייר, זה תהליך שהופך למורכב יותר", היא מוסיפה. "חיפשנו בעזרת הרב ברוך משפחות מתוך קהילת החרשים שישמשו כמלווים, כדי שהתקשורת תהיה קלה יותר. אם כי היו גם משפחות 'רגילות' שלקחו על עצמן את האתגר. השילוב החברתי כאן, חשוב כפליים: הן גם כמתגיירים והן כבעלי לקות שמיעה".
ילדים במשפחות כאלו מתבקשים ללמוד לרוב במסגרות דתיות. אבל מה עושים כשההורים מתגיירים אך הילדים חרשים?
"כמו כל ילד עם צרכים מיוחדים, צריך לוודא שיש להם את המענה בבתי הספר, כמו אוכל כשר, או השלמה לימודית על יהדות. השטח ומנהלי בית הספר, על פי רוב, משתפים פעולה יפה".
"יהדות זו הדת הראשונה שלי"
שיחת מסדרון סוערת מתנהלת בחדר ההמתנה לבית הדין, בדממה מוחלטת, כמובן. הרב ברוך חיים מקפיד לשמור את כולם בציפיות נמוכות. "אני לא רוצה שהם יתאכזבו", הוא אומר לי. "לכל הכיתה אמרתי שצריך לבוא מול בית הדין ארבע פעמים לפעמים, עד להשלמת הליך הגיור".
לריסה פפונקו ובן זוגה סרגיי רייף, הם מאלה שיצטרכו להמשיך. רייף נמצא אומנם בשלבי אישור יהדותו, אך לריסה עוברת גיור. היא, מתברר, "בעניין" הרבה יותר ממנו. אבל הדיינים חוששים שהם עדיין לא בשלב מספיק בשל כדי לסיים את התהליך בגיור. כשאני שואלת את לריסה מדוע היא רוצה להיות יהודייה, היא מחייכת: "כדי להיות חופשי בישראל ולא אסיר, אתה צריך להיות יהודי.
"זו הסיבה שהגעתי לפה: כדי שלי ולילדיי תהיה אפשרות לחיות כאן ללא מגבלות. ובהתחלה זה היה רק בשביל זה", היא מודה. "הייתי מאוד מבולבלת, לקח לי זמן להבין את השיעורים שהיו מורכבים ועמוקים. אבל אחרי חודשיים-שלושה למדתי הכל. אני אוהבת תנ"ך, אוהבת ללמוד על היהדות. אני אומנם לא יהודייה, אבל לא גדלתי גם על שום דת אחרת, ולכן מבחינתי זו הדת שלי. היה לי קשה בהתחלה ללמוד תפילה וברכות, בגלל השמיעה", היא מסמנת, "אבל עכשיו אני יודעת גם את זה".
מזל טוב: עוד יהודייה נולדה
על אף שהדיינים מחליטים לבקש מהם להמשיך את התהליך, פפונקו יוצאת עם חיוך. שניהם מקווים שבעזרת משפחה מלווה שתתמוך בהם, לריסה תצליח. בינתיים סיפור של תלמידה אחרת בקבוצה, ויקטוריה פרנצ'ביץ', נגמר בניצחון.
היא מוזמנת לשלב המבחן פעמיים: "זה לא דבר רגיל בכלל", מסביר הרב ברוך את ההתחשות יוצאת הדופן. "הדיינים רוצים להיות בטוחים שהיא הבינה את השאלות - והם את התשובות שלה. יש קשיי תקשורת, כמובן, לכן הם רוצים לדבר איתה שוב". בתום הסבב השני של השאלות, מתקבלת ההחלטה – לגייר.
"אנחנו מאוד מעריכים את המאמצים שעשית", אומר לה אחד הדיינים בהרכב, "רק זכרי שזה לא הסוף, זו ההתחלה; ההתחלה שלך כיהודייה. מכאן אפשר רק להתקדם וללמוד עוד".
ויקטוריה נעמדת בפני בית הדין, ומצהירה. ומצליחה לומר בעצמה בקול צלול את מילות ה"שמע ישראל", ובקול רם. והם משיבים לה: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". מזל טוב, עוד יהודייה נולדה.
במסדרון עומד הרב ברוך, ומקבל מסרונים נרגשים מחברי הקבוצה. אחד מהם מאחל לעצמו בהתרגשות: "בקרוב אצלי".
