בג"ץ קבע: כפיית המילה של ביה"ד מבוטלת

<<עוד חדשות ועדכונים - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

לפני כחמישה חודשים דחה בית הדין הרבני הגדול, באופן תקדימי, ערעור שהגישה אישה על החלטת בית דין אזורי בנתניה, שחייב אותה למול את בנה, כפי שביקש האב. דייני הערכאה העליונה התרשמו כי סירובה של האישה למילת הבן איננה עניינית, אלא רק כלי לשיפור הישגיה במאבק הגירושין, ולפיכך אין לקבלה.

• היועמ"ש: רק בית משפט יכריע בסוגיית ברית מילה
  

• אבי תינוק המריבה: "האמא שאלה אותי: מי יהיה המוהל"
• בית הדין: כפיית ברית מילה - טובת הילד 
  

• האם שמסרבת למול את בנה: "כופים על בני הליך כירורגי" 
• האם שחויבה למול את בנה עתרה לבג"ץ
• ביה"ד הגדול: אב ימול את בנו - למרות התנגדות האם
  

בית הדין הרבני הגדול הביע חשש כי המילה תהפוך לכלי במאבקי גירושין. הדיינים קבעו כי האב מחויב במצווה, וכי טובת הילד היא להיות נימול - בניגוד לטענת האם. "לא יעלה על הדעת שעניין הברית מילה יינטל מחכמי ישראל, ויינתן לשיקול דעת של ערכאה אזרחית", הוסיפו. האישה חויבה בקנס על כל יום שבו לא מלה את בנה.

משפט שלמה - גרסת הברית(צילום: גיל יוחנן)

בעקבות כך, הגישה האם עתירה לבג"ץ, באמצעות האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, בדרישה לבטל את פסק הדין התקדימי, לאחר שלטענתם עצם הדיון בבקשת האב למול את בנו, היא חריגה מסמכות בית הדין.

השופטת נאור: לשני ההורים זכות להביע דעה בנושא המילה

במה שהוגדר כ"משפט שלמה – גרסת הברית", טענה האם באמצעות עו"ד מרסלה וולף ואביגדור פלדמן, מטעם האגף לסיוע המשפטי

במשרד המשפטים, כי לבית הדין הרבני אין סמכות להורות על עריכת ברית מילה לקטין כאשר אחד מהוריו מתנגד לכך, וכי ספק אם לבית משפט כלשהו מוקנית סמכות כזו.

מנגד טען האב, כי בנו לא נימול בסמוך ללידתו כנהוג, משום שנולד פג, וגורמי הרפואה המליצו להמתין עם המילה עד שיגדל מעט ויתחזק. לטענתו, הייתה הסכמה בינו לבין האם כי כשהדבר יתאפשר הם ימולו את בנם. הוא טען כי התנגדות האם נובעת רק מכוונתה לגרום לו להיעתר לרצונותיה במסגרת הליך הגירושין.

המשנה לנשיא, השופטת מרים נאור שכתבה את פסק הדין העיקרי, דנה בטענות הצדדים, וקבעה כי השאלה המרכזית העולה בעתירה היא שאלת סמכותו של בית הדין הרבני לדון במחלוקת בין הורים בנוגע לעריכת ברית מילה לבנם, כעניין הכרוך במשפט גירושין. על שאלה זו ענתה נאור בשלילה: "אין לדעתי הצדקה עניינית לכריכת המחלוקת האמורה בתביעת גירושין, שכן לא מתקיימת זיקה מספקת בין מחלוקת זו לבין הליכי הגירושין. ברית מילה איננה סוגיה הצריכה הכרעה עקב הפקעת הנישואין; היא אינה חייבת להתלוות לאקט הגירושין, ואף אין מדובר בעניין שבדרך כלל קשור בהליכי הגירושין".

בית המשפט: "אקט פיזי בלתי הפיך בגופו של ילד שאינו צד להליכי הגירושין", והחלטה המערבת "שאלות הקשורות בזכויות יסוד כחופש דת או חופש מדת, וכן שיקולים חברתיים"(צילום: גיל יוחנן)

נאור ציינה כי על פי החוק, הזכות להסכים על עריכת ברית מילה שייכת לאפוטרופוס, "ואינה צמודה למשמורת הפיזית", כדבריה. כן ציינה נאור כי לשני ההורים נתונה הזכות להביע דעה בנושא ברית המילה, "ועל כן, מדובר במחלוקת שעשויה להתעורר גם בין בני-זוג שאינם מצויים בהליכי גירושין, או שכלל אינם נשואים אך יש להם ילד משותף".

כן הוסיפה נאור, כי לדעתה אין קשר בין המחלוקת בדבר ברית המילה לבין הליכי הגירושין: "אין בכריכתה כדי לקדם את הליכי הגירושין, ואף אין בה כדי לקדם את הסדרתם של ענייניים הצריכים הסדרה עקב הגירושין".

פרקליטי האב: נקבל סעד בבית המשפט לענייני משפחה

בית המשפט סיכם כי מדובר ב"אקט פיזי בלתי הפיך בגופו של ילד שאינו צד להליכי הגירושין", ובהחלטה המערבת "שאלות הקשורות

בזכויות יסוד כחופש דת או חופש מדת, וכן שיקולים חברתיים ותרבותיים", וכי "במחלוקת בין ההורים בסוגיה כזו, שעליה חולש כאמור עיקרון טובת הילד, לא רצוי להכריע אגב הליכי הגירושין בין הוריו של הילד שבנדון".

לצד כך ציינה השופטת נאור כי האב זכאי לפנות בעניין לבית המשפט לענייני משפחה, על מנת שידון בנושא ברית המילה בלי קשר למשפט הגירושין. אל נאור הצטרפו חמישה שופטים, מול דעת המיעוט של השופט אליקים רובינשטיין.

עו"ד דותן צור ועו"ד יצחק חג'אג' שייצגו את האב, מסרו כי יפנו ככל הנראה לבית המשפט לענייני משפחה "כפי שהמליץ בית המשפט העליון, ואנו מניחים שאת סעדנו נקבל שם לטובת הילד כפי שכבר נקבע במקרים קודמים, שמשום מה לא גררו פולמוס תקשורתי מאחר ולא היו מעורב בהם טריבונל דתי".

השופט רובינשטיין: מדובר במהותו של יהודי

בדעת המיעוט ציין השופט אליקים רובינשטיין, כי לטעמו ניתן לכרוך את הליך הגירושין בברית המילה. "רואה אני את הדברים במשקפי היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית", טען. "לטעמי, מקום שאב יהודי או אם יהודיה, מבקשים לכרוך בתביעת גירושין שאלה הנוגעת למהות יהדותו של בנם, על העומק והירידה לשורש הכרוכים בכך מטבעם. אילו נשמעה דעתי, הייתה כריכה זו מותרת".

רובינשטיין מציין כי יש להסתכל על זווית רחבה יותר מזו שהציגה השופטת נאור: "מהותו כיהודי של ילד יהודי, היא מן הנושאים שניתן לכורכם בגירושין, שאם לא תאמר כן, אין הורה יכול לכרוך נושא קרדינלי ומהותי של הכרעתו לגבי חיי ילדו בהסדרי הפרידה מבן או מבת זוגו".

לצד כך סבור רובינשטיין, כי את הכריכה לתיק הגירושין יש לעשות דרך עיקרון טובת הילד, וכי יש לדחות את עיקר העתירה, ולהחזיר את

התיק לבית הדין הרבני כדי שיפסוק לאחר קבלת חוות דעת בעניין זה של טובת הילד.

רובינשטיין טען כי "העובדה שרוב רובם של היהודים בישראל – חילונים כדתיים – מלים את בניהם, מדברת בעד עצמה. לא למותר לציין גם את החריגות החברתית העלולה להיות מנת חלקו של ילד יהודי לא נימול בישראל, וכן את עמדת ישראל כלפי מדינות היוצאות נגד ברית מילה, ואת מעלותיה הרפואיות".

בעבר אמרה האם בראיון ל-ynet, כי התנגדותה לברית היא עקרונית, "לאחר שנחשפתי לכל המידע בנושא, ולמדתי וחקרתי. הבנתי שיותר בריא לא לעשות ברית מילה, ללא כל קשר להליך הגירושין... הוא (האב) לא התנגד, הייתה שתיקה של שנה - ואז זה עלה לראשונה בבית הדין הרבני. אני קיבלתי פיק ברכיים, הייתי בשוק טוטלי".

מנגד טען האב כי "במהלך הדיון הובהר מעבר לכל ספק שהאם היא זו ששינתה את דעתה לעניין ברית המילה בגלל הליך הגירושין. מתחילת הדרך רציתי לעשות לילד ברית מילה, ואני עדיין רוצה. יש לי אפילו אסמסים מהאם שבהם היא שואלת אותי מי המוהל שיעשה את הברית".