"שומרי הגלקסיה": התגלו כוכבים חדשים
חברת מארוול לקחה הימור מחושב עם השקת סדרת גיבורי על חדשה בתקציב של 170 מיליון דולר. התוצאה היא סרט מהנה, מרובה אפקטים ובעיקר מצחיק ומלא במודעות עצמית. הצלחת "שומרי הגלקסיה" כמעט מובטחת, ולא רק בקרב הגיקים שמכירים את סטאר-לורד, גאמורה, ושאר הדמויות מהקומיקס
"שומרי הגלקסיה" ("Guardians of the Galaxy") הוא הימור משמעותי במסגרת תוכנית ההשתלטות הרב שנתית של חברת מארוול על תעשיית הקולנוע האמריקאית. במשך כעשור וחצי נוצרו עיבודים לדמויות האיקוניות ביותר של החברה ועלילות הסרטים התרחשו בשלמותן או ברובן על כדור הארץ. "שומרי הגלקסיה", לעומת זאת, מתרחש באופן כמעט מוחלט בחלל ומנחית על ראשם של הצופים חבורת גיבורים שלא תהיה מוכרת לצופים שאינם קוראי קומיקס מושבעים.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
לאחר סצנת פתיחה מלנכולית המתרחשת בשנת 1988 על כדור הארץ, "שומרי הגלקסיה" קופץ להווה ושובר באופן חד לפנטזיית מדע בדיוני עם עלילת הרפתקאות-פשע הנושאת טון קומי רווי מודעות עצמית. הגישה הסגנונית שונה מזו של סרטי גיבורי-העל ודומה יותר לטרילוגיה הראשונה של "מלחמת הכוכבים" (1977-83), ואפילו יותר מכך לסדרת המדע בדיוני-הרפתקאות קצרת הימים של ג'וס וידון "פיירפליי" (2002).
זהו עולם גלקטי "מלוכלך" של סְפַר (frontier) מערבוני, עם מנועים מרעישים, פושעים מסדרי גודל שונים, ואתרי התרחשות הנמצאים על הטווח שבין בית כלא, מושבת כורים ומסבאות אלכוהול והימורים.
בראש החבורה עומד פיטר קוויל (כריס פראט). ילד אנושי שלאחר מות אימו נלקח על ידי חייזר בשם יונדו (מייקל רוקר). בקפיצה להווה פיטר הפך ל"סטאר-לורד", הרפתקן מפוקפק המתפרנס מאיתור וגניבה של חפצים יקרי ערך עבור שולחיו. כדור מסתורי שאותו השיג הופך אותו ליעד לישות מאיימת שנקראת רונאן "המאשים" (לי פייס). רונאן הוא בן לגזע הקריי המנסה להשמיד את יושבי כוכב זאנדר באמצעות מה שיש בתוך הכדור. לא דמות מעניינת במיוחד.
המהלך העלילתי מחבר בין "סטאר-לורד" לחבורת דמויות מפוקפקות אחרות: גאמורה, דראקס המשמיד, והצמד חמד המוזר של הסרט, רוקט הדביבון וגרוט. גאמורה (זואי סלדנה) היא לוחמת מיומנת שנשלחת על ידי רונאן להשיג את הכדור, אך יש לה מטרה משלה. החייזר השרירי והמקועקע דראקס (המתאבק דייב באטיסטה) רודף אחרי רונאן שחיסל את משפחתו.
רוקט (performance capture של בראדלי קופר) הוא דביבון שהונדס גנטית והפך לבעל אינטליגנציה אנושית, דיבור ציני, ומיומנות בתפעול כלי נשק בגודל הגוף שלו. גרוט, סוג של עץ חי דמוי אדם, מאזן בעדינותו את הציניות והאינטרסנטיות ששאר הדמויות מפגינות בתחילת הסרט. כל אוצר המילים שלו מסתכם ב"אני גרוט" (בקולו של וין דיזל).
אופיים של היחסים המוצגים שואב מסרטי חבורה קלאסיים שבהם דמויות מפוקפקות חוברות אחת לשניה (כמו "12 המלוכלכים" של רוברט אולדריץ), עם הרבה חיכוכים בין הדמויות, והומור שעולה ממצבים אלו. סוג של דינמיקה שג'וס וידון השתמש בה לא מעט ב"הנוקמים", וכאן בסרט גיבורי העל של הבמאי ג'יימס גאן היא עובדת באופן מספק למדי. יש ניסיון לאזן את הקומי בסנטימנטלי, דרך החלקים הכואבים בעברן של הדמויות, או ברגש שאמור להיווצר כשהן מתלכדים לקבוצה. הניסיון לאזן הוא נכון, אך הביצוע שלו אינו שלם בגלל מגבלות התסריט.
זהו סרט מקור (Origin) על התגבשותה של החבורה, אך בגלל שונותה של הסביבה התהליך הזה מתרחש באופן דחוס. צופים בעלי מקדם גיקיות נמוך עלולים למצוא עצמם מבולבלים או משועממים. למרות שונותו בתוכן ובסגנון, הוא קשור לרשת הנרחבת שנפרשת בין סרטי מארוול: תאנוס (ג'וש ברולין) המבליח בסוף "הנוקמים" חוזר לכאן לכמה דקות, וכך גם דמותו של "האספן" (בניסיו דל טורו) שהופיעה בסוף "ת'ור: העולם האפל".
האובייקט הנחשק בסרט הוא האבן השלישית מחמשת "אבני האינסוף" שתשובץ, בסופו של דבר, בכלי הנשק האולטימטיבי המכונה "כפפת האינסוף". נדרשת בקיאות של תלמיד חכם בכתבי הקודש של מארוול.
הבמאי והתסריטאי הוא ג'יימס גאן, בוגר אולפן הטראש טרומה, החתום על סרט גועל חביב בשם "Slither" מ-2006, ודרמה קומית קטנה, מוצלחת למדי אך כושלת מסחרית בשם "סופר" (2010) - סוג של סאטירה על תרבות גיבורי-העל והשפעתה על הלא מאוזנים בנפשם. המעבר להפקת ענק של 170 מליון דולר הוא הימור שסביר להניח כי יצדיק עצמו.
מבחינת הבימוי והתפיסה החזותית העשירה של הסרט קשה להתלונן. גם אם יש הסתמכות יתר על אנימציה ממוחשבת, היקום המוצג נע בין חספוס לנופים קוסמיים שאמורים להיות מפעימים. הבעיות העיקריות מצויות בתסריט המנסה לעשות יותר מדי בזמן מועט. ראשית, הרקע של הדמויות נותר מעורפל למדי ולכן המוטיבציות שלהן אינן חלק מהעלילה אלא רק מידע המועבר בדיבור. זה פוגע ביכולת הצופה להפוך למעורב רגשי בעלילה.
שנית, במעבר מהקומיקס לסרט הדמויות איבדו חלק לא מבוטל מהיכולות שלהם, ובמהלך הסרט קשה להבין מה כל אחת מהדמויות מסוגל לעשות, ובמה הן נבדלות האחת מהשניה ביכולותיהן (למעט דמותו יוצאת הדופן של גרוט). עד כמה, אם בכלל, יש להן יכולות שניתן להגדיר באופן מובהק כ"על-אנושיות".
ולבסוף, התפתחות היחסים בין הדמויות מעוינות לסוג של חברות נפש היא מהלך המבוצע בקפיצות לא אמינות. אין זמן להשתהות בין סצנות האקשן כדי לבנות ולפתח מערכת יחסים אמיתית ולכן המהלך נותר סכמתי. חרף מגרעות אלו רוב חובבי סרטי גיבורי-העל יצאו מהסרט מסופקים.
