שטיחי טריקו ויין מהדרום - לקנות כדי לתמוך
40 אלף איש הגיעו ביומיים האחרונים לנמל ת"א כדי לקנות ביריד סוחרים מהדרום. לא יכולתם להגיע? הנה כמה בעלי עסקים שהיו שם. חלקם מוכרים גם דרך האינטרנט ואחרים מקווים שתבואו כשהמצב ישתפר: נגר, נפח, מעצבת פריטים לבית שגרה בקרוואן ומוכרת גם לחו"ל, מבשל בירה, מוכרת חישוקים, אמניות קרמיקה וציירת מנדלות
הסולידריות הישראלית ואולי גם התשוקה לצאת ולקנות משהו הביאו 40 אלף איש לנמל תל-אביב ביומיים האחרונים. למעלה מ-300 בעלי עסקים מדרום הארץ מכרו שם את מרכולתם ביריד שיזמו עיריית תל אביב והמשרד לפיתוח הנגב והגליל. לא יכולתם להגיע? זה לא אומר שלא תוכלו לקנות ולתרום לשיקום העסקים בדרום. הנה כמה מבתי העסק שמכרו שם את מרכולתם. הם מוכרים גם דרך האינטרנט, או בתיאום טלפוני, או בהגעה למקומות היישוב שלהם.
יין ממושב זרחיה
אחד הדוכנים הפופולריים ביריד היה זה שהפעיל אורן חביביאן, יינן והבן של שאול חביביאן, כורם ממושב זרחיה שליד קריית מלאכי. יחד הם הבעלים של יקב מרשה (MARESHA). הוא מזג יינות לטעימות והודיעה שהמחירים לבקבוק עומדים ביריד על 80-70 שקל לעומת עד 100 שקל ביום רגיל (אם כי אפשר למצוא את היינות של היקב גם ב-120 שקל בחנויות מסוימות).
"אני בצו 8. באתי לפה ליום אחד ואני חוזר מחר. משרת בפיקוד העורף. יש לנו מרכז מבקרים ריק בגלל המלחמה ובאתי לפה כדי למכור כמה שיותר", אמר ל-ynet.
"כל היינות שלנו מיוצרים מענבים שגדלים אצלנו בכרם. הבאתי לפה 3 סוגי יינות: סוג אחד נקרא תל מרשה, זה בלנד של 50% קברנה סוביניון, 40% מרלו ו-10% סירה. הסוג השני האדום שמתיישן 12 חודשים נקרא נחל גוברין, על שם הנחל שעובר ליד היקב והוא בלנד של פינוטאז' וסירה (50%), כמו תל מרשה זה בציר 2011 וזה יין מאוד ייחודי. השלישי זה יין חדש, יין לבן. שאנין בלאן בציר 2013. זה זן לא שגרתי בארץ. אנחנו מעדיפים לגדל זנים לא שגרתיים ולראות אם הם מתאימים לאזור, אני מקווה למכור פה 9-8 ארגזים ביום".
איך אפשר לקנות כדי לתמוך?
את היינות אפשר למצוא בחנויות ייעודיות ברחבי הארץ. אפשר להמזין ישירות מהייקב: את מספרי הטלפון של אורן ושאול ואת כתובת המייל שלהם תמצאו כאן.
מנדלות מצאלים
מצאלים, הגיע ליריד גילי גבנדה, שעובד בימים כתיקונם בחקלאות אבל כרגע הוא מושבת. "הייתי אמור להתחיל לעבוד, אבל בינתיים אני בבית", אמר. "אין אצלנו פגיעות, אבל יש הרבה הרבה פיצוצים ביום".
ביריד הוא מכר את הציורים של אשתו, איילת. אלה מנדלות - רישומים מעגליים, שכוללים בדרך כלל נקודת אחיזה אחת במרכז, ממנו נהוג להתחיל את הדיאגרמה וארבע נקודות שסובבות אותה. המנדלות של איילת הן בסגנון חופשי יותר וכוללות אלמנטים מרגיעים כמו עלים ולוטוסים. התוצאה נעימה מאוד לעין ומעט מהפנטת.
"אשתי היא מטפלת ומתקשרת ולמנדלה יש אפקט תראפי", הוא מסביר. "אפילו בבתי-סוהר משתמשים במנדלה לטיפול וריפוי. סוג הציור הזה מבוסס על תורות מזרחיות עתיקות. כשמציירים, מתחילים מהמרכז ולאט לאט יוצאים החוצה".
המחירים לא נמוכים: 125 שקל לגודל של 20 על 20 ס"מ ו-455 שקל ל-90 על 90 ס"מ. "מכרתי 20 ציורים ב-5-4 שעות", הוא מספר. "אנחנו מנסים עכשיו למכור את המנדלות גם דרך האינטרנט ואשמח אם אנשים מהמרכז יקנו".
איך אפשר לקנות אם לא הגעתי ליריד?
פריטים מעוצבים לבית מהיישוב שקף
עוד דוכן שחילץ קריאות התפעלות מהעוברים והקונים, היה זה של אלישבע מנקין מעצבת תעשייתית משקף, יישוב ליד קריית גת.
תחתיות לסירים, תחתיות לכוסות, קערות, תמונות קוקטיות, קופסאות איחסון- זה מה שהיא מוכרת. הכל מעודן, מתוחכם ונעים לעין. שילוב של עיצוב תעשייתי קר עם תמימות חמימה. "בינתיים, כל התחתיות לסירים נמכרו, חוץ מאחת. קנו גם הרבה קערות", אמרה לנו אתמול.
"אני מייצרת חלק מהמוצרים לבד, כמו סלסילות וקערות וחלק בעזרת יצרנים מקומיים בקריית גת. טווח המחירים: מ-40 עד 60 שקל".
איך המלחמה משפיעה עלייך?
"אין לילדים שלי גן, אנחנו גרים ביישוב זמני, בתוך מושב ותיק יותר. בקרוואנים. אז הביאו לנו מיגוניות. בעיקר חשה מתח, כמו כולם. קשה לעבוד. אני לפני קולקציה חדשה והכל מתעכב. אני מוכרת לחו"ל דרך האתר שלי: hooknloopdesign (ויש לה גם בלוג) ובימים אלה קשה לי לשווק. זה נראה לי לא מתאים. מרגיש לי לא שייך.
"בכל זאת הגעתי לפה. אני לא משתתפת בהרבה ירידים, אבל כבר מכרתי ביריד הזה לפני שנתיים. אני טיפוס די ציני, אבל אי אפשר היה שלא להתרגש אז. אנשים פשוט באו לקנות וגם היום. יש אווירה נעימה, אפילו מכירים עסקים בדרום. גם זה נחמד".
איך אפשר לקנות כדי לתמוך?
דרך האתר של אלישבע: hooknloopdesign
סריגת טריקו, תלמי יוסף
גם מור ציפורי, שמייצרת יחד עם דנה עג'מי שטיחים, סלסילות, פופים וכיסויים מסריגת טריקו, תחת שם המותג "גלגול שני", הגיעה ליריד בחוסר חשק.
"לא ציפיתי לכלום מהיריד, חוץ מזמן איכות עם בעלי שהמון זמן לא היה לי ואכן קיבלנו זמן איכות כזה", אמרה לנו. "מעולם לא הייתי ביריד בסדר גודל כזה, בטח לא בזמן מלחמה. לא היו לי אנרגיות למכור. בהתחלה אמרתי לו, 'די, אני לא עושה את זה, אני לא מסוגלת נפשית'. בכל זאת יצאנו לדרך ואני מאוד שמחה על זה אני מקבלת פידבקים מעולים".
איך המכירות?
"טובות. מכרנו שטיחים והמון סלסילות. טווח המחירים: 500-30 שקל".
מור התחילה "לגלגל" במקרה. "זה התחיל מערב בנות במושב והפך להיות עסק. שתינו נשים שמגדלות את הילדים בבית", היא מספרת. "אנחנו מוכרות בעיקר דרך פייסבוק. פעם בחודש אנחנו מבקשות מהבעלים להישאר עם הילדים ויוצאות לירידים".
מאז תחילת המבצע היא נודדת. "אין אף אחד במושב, המושב ריק. עזבנו בתחילת המבצע, ו'טילנו' בכל הארץ. במושב, אנחנו גרים בקרוואן בלי ממ"ד. הגיעו לפה עכשיו כמה חברים מהמושב התחלתי לבכות מרוב התרגשות. לא לראות חודש את האנשים שקרובים לך זה קשה מאוד. אנחנו רוצים שזה ייגמר, אבל חוששים לחזור הביתה במצב הזה. אנחנו מאוד רוצים לחזור לשגרה, מאוד קשה להסתובב עם ילדים קטנים ברחבי הארץ ולא היה לנו קל גם מבחינות אחרות: קיבלנו דירה במרכז ממשפחה מדהימה ועד שמצאנו קצת שקט, פרצו לנו הביתה וגנבו לנו את כל הדברים".
איך אפשר לקנות כדי לתמוך?
פסלי וחפצי מתכת מקיבוץ רוחמה
נציג קיבוץ רוחמה ביריד היה אמנון גולץ, שהגיע לת"א עם אשתו רותי ("עזר כנגדי, כל הזמן איתי"). הוא מוכר את פרי עמלו, פריטים מהנפחייה של הקיבוץ: פסלים וכלים ממתכת.
"אנחנו בסדר גמור, המכירות בסדר, אנשים קונים ומראים רוחב לב", אמר לנו. "טווח המחירים: מ-50 שקל עד 300 שקל, אבל הפסלים מתומחרים ב-3,000 שקל, זו רמת מחירים אחרת לגמרי. אני מקווה למכור כמה שיותר".
איך המכירות?
"מה שבעיקר הולך זה חנוכיות. קונים הרבה באופן יחסי. אני הכי אוהב את הפסל של הגבר שמחזיק שני דליים ואת פסלי הנשים שלי".
איך בקיבוץ?
"אצלנו בקיבוץ די שקט, זאת אומרת - חוץ מרעם התותחים שלא מפסיקים לרעום. מצב הרוח טוב והכל בסדר. דווקא כשהגענו לת"א, נשכבנו על הרצפה בגלל אזעקה".
איך אפשר לקנות בשביל לתמוך?
דרך האתר של אמנון גולץ.
עצים מחוות משק צאן
עובד כפיים נוסף הוא אמנון גורודנצ'יק שהגיע לת"א מחוות משק צאן, שממוקמת "ליד הנגב המערבי ליד עין הבשור", כך הוא מסביר. ביום חמישי הוא פה ולמחרת, הוא כבר ביריד אחר, בהרצליה, "שם מפנקים אותנו מאוד", הוא אומר.
"אני עושה עבודות מעץ מקומי, בעיקר אקליפטוס, קזוארינה, אלון, שמשמשים כקרשי חיתוך, שרפרפים, מדפים. יש גם משחק לילדים שעדיין לא קנו ממני".
איך המכירות?
"עלא כיפאק. קונים הרבה. טווח המחירים בין 80 ל-1,500 שקל"
איך המלחמה משפיעה על העסק?
"יש לנו מרכז מבקרים ואתר תיירות שבעצם לא עובד כבר יותר מחודש. הקופה לא עבדה חודש. אשתי מייצרת גבינות והיא מתרוצצת ומוכרת גבינות. אני עובד כשכיר אז כשיש לי זמן אני משתעשע בעץ. אנחנו חיים במעין אי. הקסאמים לא מצליחים להגיע אלינו והגראדים עוברים מעלינו".
אין קונים כדי לתמוך?
דרך אתר חוות משק צאן
קרמיקה מקיבוץ זיקים
לזהבה קוזניץ יש סטודיו לקרמיקה צמוד לביתה בקיבוץ זיקים והיא היתה אמורה להעביר הקיץ חוגים לילדי הקיבוץ. "אין ילדים בקיבוץ, אז אין חוגים, אבל אני מאמינה שיש אנשים שהמבצע פגע בהם יותר", היא אומרת. "אגב אני פה ביריד בפעם השלישית, לפי המלחמות".
על השולחן שלה, היא מציגה כלי קרמיקה שמתומחרים בעד 100 שקלים ולצידם מונח בגאווה חלק מכיפת ברזל. "זה רסיס שבעלי מצא על הגג של הבית שלנו", היא מסבירה. "לפני כמה ימים עבדה איתי מישהי בסטודיו ושמענו צבע אדום. לא הספקנו לרוץ לבית ושמענו פיצוץ. זמן ההתרעה הוא של 11 שניות. חזרנו לסטודיו ושוב צבע אדום. ועוד פעם להבות. וככה 6-5 פעמים. כבר צחקנו. יש ימים שזה כל 2 דקות ויש ימים שזה קצת יותר מרווח.
"כמעט נשברתי רק כשראיתי את המחבלים הולכים על החוף בזיקים. בחוף שלנו. זה הפחיד נורא. כרגע החוף הוא שטח צבאי סגור, אסור לתושבי חוץ להיכנס לקיבוץ, יש מטוסים, מלא צבא, כל יום בא גדוד של חיילים להתקלח אצלנו. בעלי סגן אלוף והוא רצה להתנדב למילואים לפני המלחמה. כשנכנסו המחבלים, אמרתי עד כאן. הוא עשה צבא המון שנים. המון. הבן הגדול שלי אמר: אבא אתה לא הולך לא משאיר את אמא לבד".
כמה פריטים מכרת?
"מכרתי כ-15 פריטים, כולל את הפריט היחיד שעלה יותר מ-100 שקל ואני מצפה למכור את הכל, כי ככה היה בפעמים קודמות. האנשים פה מאוד אמפתיים. מישהי שאלה אותי אם אני חוזרת הערב לקיבוץ והשבתי שכן, אז היא שאלה אם אני רוצה להתארח אצלה הלילה. אמרתי תודה, אבל אני שמחה לחזור למיטה שלי. אם יש צורך, הבנים שלי גרים בל אביב".
איך קונים כדי לתמוך?
כאן תמצאו את מספר הטלפון של זהבה
חפצי נוי ואמנות ממשמר הנגב
שרה כרמל היא אמנית מקיבוץ משמר הנגב ובתה ענבר, עובדת איתה בסטודיו בקיבוץ. הן קצת פחות מרוצות מהמכירות. "מכרנו, אבל בואי נגיד שהיינו ביריד בירושלים בעמק רפאים ושם פרגנו יותר. נראה לי שיש עומס של מוכרים, אז זה מוריד את אפשרויות המכירה", טוענת ענבר.
טווח המחירים: 300-15 שקל. בין היתר: כלניות קרמיקה נאות, פסלוני ציפורים עדינים, קערות, ומוביילים.
"יש לנו גם חנות בפייסבוק וגם אתר אינטרנט ואנחנו עושות משלוחים. עכשיו אין מכירות. יש אזעקות ונפילות בשטחים פתוחים", צוחקת ענבר.
שרה: "אנחנו בדרך כלל מעבירות חוגים בקיץ, סדנאות יצירה בקרמיקה, עיסת נייר, ציור, אבל הקיבוץ סגור והילדים עזבו אז החוגים התבטלו. כבר פעם שלישית שזה ככה נופל על החופשה. הורס לילדים את החופש וגם לנו. בומים אנחנו שומעים יום ולילה החלונות רועדים ונוסף לזה, הבן במילואים".
אתן רוצות שייגמר או שימשיך?
שרה: "שייגמר ושיהיה שלום". ענבר: "או לפחות שקט".
איך אפשר לקנות כדי לתמוך?
כאן אפשר לקרוא עליהן עוד
אשת החישוקים מניר חן
האופטימית מבין המציגים היתה לטעמנו דפנה נקש, סטודנטית שלומדת באוניברסיטת הנגב בב"ש, אך במקור היא ממושב ניר חן. בין אשקלון לקריית גת.
היא מספרת איך נולדה התשוקה שלה לחישוקים: "לפני כמה שנים הייתי באלון שבות בשבת חתן. ישנתי שם בסטודיו של משפחה שאירחה אותי והיו שם חישוק ילדים, ניסיתי לא הצלחתי, ניסתי שוב ובסוף הצלחתי ואז ממש רציתי חישוק. טסתי להודו מצאתי שם חישוק התלהבתי וכך היה גם בתאילנד. כשחזרתי לארץ, חיפשתי חישוק בנרות. כשמצאתי, לא הפסקתי להתאמן שנה שלמה. כמו משוגעת. איכשהו בנות תמיד שאלו אותי אם אני מכינה חישוקים, מעבירה שיעורים, אז התחלתי להעביר שיעורים באוניברסיטה על הדשא".
את מכינה בעצמך את החישוקים?
כן, חוץ מסוג אחד שאני לא מוצאת עבורו צינור בארץ. אני קונה צינורות ממפעל לצינורות פלסטיק. פורסת אותם בגינה. בדרך כלל מדובר ב-100 מטר צינור. אחרי הפריסה אני חותכת את הצינורות לפי אורך מסוים. סוגרת עם סוגר ואז מגיע החלק הארוך של העבודה: הליפוף. אבא שלי עוזר לי".
איך המכירות?
"בהתחלה התחיל לא טוב. אמרתי, יואו זה לא קהל היעד שלי מה אני עושה פה, זה רע. ואז הגיע גל: מכרתי 6 חישוקים, אז החלטתי להישאר ומאז יש מכירות".
ואיך המלחמה?
"באוניברסיטה די שומם, ביטלו מבחנים והכל נדחה, אבל היתה הופעה חינמית של חמי רודנר. ובכלל, תמיד כיף בבאר-שבע".
איך קונים כדי לתמוך?
אפשר לפנות לדפנה כאן או בטלפון: 0525979258
בירה ממושב צפירים
בדרום הארץ מייצרים לא מעט בירה ופועלות שם מבשלות כמו בירה נגב ובירה "אביר האלה", ממושב צפירים שבחבל עדולם. ארם דקל, האבירי למראה, הפנים של "אביר האלה", מכר ביריד כוס בירה ב-5 שקלים ובקבוק ב-20 שקל.
הוא וזוגתו מפעילים מבשלת בירה, מכינים ליקרים ומעבירים סדנאות להכנת נקניקיות. ביריד הוא מכר עם בנו 4 סוגי בירה. בירת שעורה בווארית עם אול ספייס, בירת שעורה עם סילאן, בירת חיטה ובירה משעורה קלויה עם כוכבי אניס צ'ילי ודבש.
"קודם כל, זית לפה", אמר לכל מי שביקש לטעום.
"המכירות מצוינות והחיים במושב טובים", אמר. "גם עכשיו. כל מה שאני רוצה זה שיחזרו בשלום".
איך קונים כדי לתמוך?
ארם דקל, אביר האלה , מושב צפרירים, 0547000512. מייל . עמוד פייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
