כיפת ברזל: הקרב על הדת מתנהל ברשת
זה התחיל בתפילות לשלום החטופים, המשיך בתפילות לשלום החיילים ובמכתבו של מח"ט גבעתי עופר וינטר, עד לסערה האחרונה סביבו: מה הצית את מלחמת הדת ברשת - ומדוע היא מסרבת לגווע?
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
כמקובל בימי לחימה, האחדות בישראל שופעת – וכולם מגוייסים למערכה, לפחות כלפי חוץ. אבל כלפי פנים התנהל מאבק על תודעתו של צה"ל, על ערכיו ועל דרכו. צד אחד טען כי בתוך הצבא מתקיים תהליך "דתיזציה" הפוגע בלכידות החיילים, באופיו של צה"ל, ובמהות רוח הלחימה שלו, וכי "מקומם של רבנים אינו בין שורות החיילים".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- בשם החברה הישראלית: תודה, וסליחה/ גלית דיסטל אטבריאן
- "עברייני מין דתיים בנ"י הוסתרו מהקהילה"
- "האחים והאחיות" - הגרסה המשודרגת. האזינו
מן העבר השני נטען כי צבא ישראלי לא יכול להיות מנותק ממקורותיו היהודיים, וכי מקורות אלה אינם סותרים את מסמך רוח צה"ל, אלא דווקא מחזקים אותו. בטח כשרבים משורת המפקדים והחיילים הנוכחיים של צה"ל גדלו על ערכי הציונות הדתית.
לרקוד עם "נחמנים"
מלחמת הדת הצבאית נתנה אותותיה כבר במבצע "עופרת יצוקה", כשביקורת הוטחה כלפי הרב הצבאי הראשי, שקרא עם הלוחמים תפילה
לפני היציאה לקרב. אבל מלחמת הדת של "צוק איתן" ברשת לא החלה עם היציאה למבצע, אלא באירועים שקדמו לו.
חטיפת שלושת הנערים יצרה גל של תפילות והתגייסות רוחנית מצד אחד, אך מצד שני ביקורת כלפי אמצעי התקשורת בטענה ל"דתיות יתר" בשידורים, שהתבטאה בין השאר בתפילות בשידור חי, וסיקור נרחב של עצרות התפילה לשלום החטופים.
לאחר שמכתבו של אל"מ וינטר פורסם ברשת, היו מי שקראו להדיחו מתפקידו כי העז להזכיר בדבריו את דוד המלך ואלוהי ישראל, רחמנא ליצלן. חלקם אף הגדיל לעשות וכינה את המח"ט "יודונאצי" ושלל מחמאות נוספות. תומכיו של וינטר טענו, לעומתם, שזוהי שפתו ורוח הלחימה שלו, וכי אין בדבריו קריאה להילחם "למען האל", כפי שציירו מתנגדיו.
אך מכתבו של וינטר היה רק יריית הפתיחה במערכה הכוללת. במהלך המבצע התפרסמו ברשת סרטונים רבים של חיילים בשטחי כינוס, לפני כניסה לרצועת עזה וביציאה להתרעננות, כשהם רוקדים לצלילי שירים דתיים או בהקשר דתי. חסידי ברסלב (ה"נחמנים"), הגיעו לשמח את החיילים לצלילי "רבנו צעק בקול גדול" ו"מי שמאמין לא מפחד". המבצע הסתמן כאחת משעותיו היפות של אייל גולן.
העובדות לא באמת משנות
הוויכוחים המשיכו גם למקומות אחרים, כשהבסיס הדתי צבאי נמצא בלב הדיון. חלוקת פרקי תהילים להצלחת הכוחות ולרפואת הפצועים,
הפצת שמות הפצועים ברשת על ידי חב"ד תחת הסיסמה "בעז"ה ננצח", שיעורי תורה שהעבירו רבנים בשטחי הכינוס ובבסיסים, וכמובן הפצתם ברשת של סיפורי נסים שקרו - ושלא.
לקראת סיום המבצע הקרקעי הופצה ברשת תמונה שבה נראה מנשא המחובר לתיק, שתפקידו אחסון נייד של ספר תורה. מנשא זה, כך הובן מהתמונה, הוא פק"ל לחימה שאיתו יוצאים הלוחמים, וכך "מגן" עליהם ספר התורה בזמן הלחימה.
מי שעיניו בראשו הבין עד מהרה כי לא מדובר בפק"ל לחימה מבצעי אמיתי, אלא בשדרוג אופי העברת ספר התורה לשטחי האימונים, על מנת לשרת את מי שמעוניין ויכול לקרוא בתורה בשטח האימון. מובן שלעובדה זו לא הייתה כל השפעה על מלחמת הדת ברשת, והאוזניים פשוט נאטמו.
"הבעיה האמיתית" של צה"ל
כמו בעוטף עזה, גם המלחמה ברשת סובלת מטפטוף בלתי פוסק עם סיומה המבצעי. האקורד הנוכחי (ומן הסתם, הלא סופי), הוא
האשמתו של מח"ט גבעתי (כן, ההוא מהמכתב), כאילו סירב לאשר הופעה של זמרת בפני חייליו, מסיבות דתיות.
המקרה שנמצא בבירור (בין היתר, פנה היום, ד', משרד המשפטים לצה"ל, בדרישה לתשובות בנשא) – כבר הביא את לוחמי הרשת האנטי-דתיים לסמן את הבעיה האמיתית של צה"ל – הקצינים הדתיים, ובמיוחד אם הם בוגרי המכינה הקדם-צבאית בעלי.
אבל דתיים כנראה ימשיכו לשרת בצבא, וחלקם אף ימשיך לקצונה זוטרה ובכירה. במקביל, תמשיך להתנהל מלחמת הדת ברשת על אש קטנה, בסבבי לחימה קצרים, עם או בלי קשר למציאות. ניפגש במלחמה הבאה.
- הכותב הוא יועץ תקשורת במחלקת הדיגיטל של משרד הפרסום "אשחר ותקין".
לפנייה לכתב/ת 
