"איש מבוקש מאוד": פרידה מדכדכת מהופמן
הופעתו הקודרת של פיליפ סימור הופמן ב"איש מבוקש מאוד" טוענת את הסרט ברגש מועצם ומלנכוליה שלא היתה בו במקור. מותחן הריגול, המבוסס על ספרו של ג'ון לה קארה, הוא הפרויקט האחרון שהשלים השחקן האהוב. מלבד מעמד הפרידה מענק, יש בו גם גישה ביקורתית לעסקי הריגול
"איש מבוקש מאוד" ("A Most Wanted Man") הוא הסרט האחרון שהשלים פיליפ סימור הופמן המנוח, והידיעה הזאת מלווה את מהלך הצפייה בו ועוטפת אותה במידה בלתי מבוטלת של קדרות ועגמימות. זהו צירוף מקרים שהבמאי ההולנדי אנטון קורבין ("האמריקאי") מן הסתם לא התכוון אליו, אבל הוא אפשרי אך ורק בקולנוע, ומעניק לסרטים מסוימים נפח ורגש שלא היו בהם מלכתחילה.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
לכך נוספת העובדה שהופמן (שאמנם ייראה עוד בתפקיד משנה בפרקי הסיום של "משחקי הרעב") מגלם פה דמות אפרורית, נוכחת-נעלמת, שהיציאה שלה אל מחוץ לגבולות הפריים בשוט הסוגר את הסרט נתפסת בדיעבד כאקט סימבולי של פרידה משחקן אהוב ומוערך שהלך לעולמו בחודש פברואר האחרון.
הופמן מגלם בסרט, המבוסס על אחד מספריו המאוחרים של ג'ון לה קארה (2008), את דמותו של גונתר באכמן, איש ביון גרמני שכמו רבים מגיבורי לה קארה חי בבדידות קיומית ומתצפת על המתרחש מתוך ריחוק אנליטי ואניגמטיות רגשית. עד כדי כך, שאחת הסצינות הדרמטיות ביותר בסרט היא זו שמתרחשת בבר הומה, ובמהלכה הוא קם כבדרך אגב מכיסאו, משכיב ארצה בחבטת אגרוף גבר אלים, ושב אל מקומו כאילו לא קרה דבר.
עורכת דין צעירה המתמחה בזכויות אדם (רייצ'ל מקאדמס) משוכנעת בחפותו. העניינים מסתבכים כאשר מתברר שלרשותו של קרפוב עומדת גישה לסכום כסף עצום המופקד בבנק פרטי (בניהולו של ווילם דפו), וכי הוא מצויד במכתב ופריט חיוני המאשרים את זהותו. האם בכוונתו אכן לתרום את הכסף לאירגוני סיוע ורווחה מוסלמיים, או שמא להשתמש בו למטרות תמיכה בטרור? ומה מסתתר מאחורי חזותו המהוגנת של פילנתרופ מוסלמי היושב בהמבורג (הומאיון הרשדי)?
לא כל הנושאים האלה זוכים לפיתוח הולם, וכתוצאה כמה מהדמויות המרכזיות בסרט, כמו אלה של עיסא ועורכת דינו, משורטטות בקווים גסים מדי. דברים דומים אפשר לומר על דמותה של סוכנת CIA (רובין רייט), שבמראה האנדרוגיני שלה נדמית כאיום האמיתי (אגב כך, לה קארה מעולם לא הסתיר את השקפותיו האנטי-אמריקאיות בימי ממשלו של בוש הבן).
הסרט אכן תוהה מהו מקומם של מרגלים בני "הדור הישן", כמו גונתר באכמן, בעולם הכאוטי שאחרי מתקפת הטרור של 11 בספטמבר, ומוקיע את מעורבות היתר האמריקאית על אדמת אירופה. הוא מציג כמה דמויות מעניינות כמו זו של הבנקאי המתגורר, מילולית, בבית זכוכית (אחד הדימויים היפים של הסרט) המשקיף לנמל, או הקולגה הנשית של באכמן (נינה הוס המצוינת), שהקשר ביניהם מעניק לאחרון כמה מאפיוניו היותר אנושיים.
אך כאמור, זהו בראש ובראשונה סרט שבו נוכחותה הכמעט בלתי מורגשת של הדמות המוזנחת והמרופטת שמגלם הופמן (שהצטייד לצורך התפקיד גם במבטא גרמני קל) נהפכת דומיננטית יותר מתוקף הנסיבות הטרגיות. כתוצאה, דמותו של המרגל האפור מהכפור נטענת ברגש מועצם של מלנכוליה שלא היה במקור, והסרט שאינו לגמרי מספק מבחינה דרמטית מותיר אותך בתמונה האחרונה שלו עם צביטה בלב.
