10 הצמדים הגדולים בהיסטוריה של ה-NBA

כדורסל הוא משחק קבוצתי. לכן, כל סופרסטאר ענק חייב לפחות עוד אחד כזה לצדו כדי להצליח. לפעמים זו זוגיות של אהבה, לפעמים של שנאה ולפעמים – זיווג משמיים. אלה הם 10 הזוגות המושלמים שאי אפשר לשכוח. הפרוייקט ההיסטורי של דירוג העוצמה, כתבה שלישית בסדרה

שרון דוידוביץ'פורסם: 29.08.14 , 18:16

סיימון וגארפונקל, סוני ושר, מילי ונילי, דץ ודצה. ברנדון ודילן, ברנדון וברנדה, ברנדה ודילן. העולם כולו מורכב מצמדים-צמדים, עוד מימי תיבת נוח ועד צ'יקו ודיקו.

עוד בפרוייקט ההיסטוריה:

הגדולה של משחק הכדורסל היא עצם היותו משחק קבוצתי. לכן, החיבור בין שחקנים, במיוחד שני סופרסטארים גדולים, הפך ברבות השנים לאבן היסוד של ההצלחה הקבוצתית. למעט כמה דוגמאות בלתי שגרתיות (דאלאס 2011, למשל), תתקשו למצוא אלופה ללא צמד דומיננטי. לפחות צמד.

אם רק היו מגיעים ל-NBA, אולי גם הם היו ברשימה. קטשפר(צילום: יוסי רוט)

המילה "צמד", לא מתקשרת רק לעובדה ששני שחקנים גדולים שיחקו יחדיו. היא מצביעה על כימיה בלתי נפרדת, על מין שותפות גורל. הם צריכים להיות כאלה שמוזכרים יחדיו, באותה נשימה. הם גם חיביים להיות רק שניים, שעולים באופן מובהק על השאר. בגלל זה בירד ומקהייל (מה עם פאריש?), לברון ו-ווייד (מה עם בוש?), דאנקן ופארקר (מה עם מאנו?), או ביל ראסל ובוב קוזי (מה עם טום היינסון?) לא ברשימה הזו. הם ברשימה נכבדת אחרת . אז הנה הם – 10 הצמדים הגדולים בהיסטוריה של ה-NBA.

זוכרים את הסדרה מהשנה שעברה?

ראויים לאזכור

לו אליסנדור (קארים) ואוסקר רוברטסון – זוגיות שהספיקה לאליפות, אבל הגיעה בסוף הקריירה של הרכז.

שאקיל אוניל ופני הארדוואי – זוגיות קצרה ומשגעת. צמד בלתי נשכח בניינטיז

אלונזו מורנינג וטימי הארדוואי – אחד הצמדים הכי קשוחים

ג'רי ווסט ו-ווילט צ'מברליין – לא עונים להגדרה הקלאסית של "צמד". חלק מקבוצה ענקית

מקום 10 – האקים אולאג'ואן וראלף סמפסון – יוסטון רוקטס

שנים: 1984-1988

הישגים: גמר NBA ב-1986, הפסד 4:2 לבוסטון סלטיקס.

למה הם ולא אחרים: בגלל הייחודיות והראשוניות.

רגע השיא: משחק מספר 5 של גמר המערב, 1986. שניה לסיום ב"פורום" של לוס אנג'לס. יוסטון 112, לייקרס 112. כדור של יוסטון, הוצאת חוץ מהחצי. סמפסון הולך אחורה לאזור הפוסט. המסירה מגיעה אליו ובאוויר, כשהוא עם הגב לסל, הוא משחרר את אחד מסלי הניצחון הגדולים בהיסטוריה ומונע מהעולם עוד מפגש בין בוסטון ללייקרס.

הרגע הגדול מ-1986

ב-100 מילים: מגדלי התאומים הראשונים. הזוג שהיה לאימת הליגה ואמור היה להשתלט עליה. אלת המזל נחתה על יוסטון רוקטס ויחד עם הטרייד על מוזס מאלון ב-82, סידרה לה שתיים מבחירות הדראפט הראשונות בתקופת השיא של המכללות בארה"ב.

ב-1983 היא זכתה ב-224 ס"מ של ראלף סמפסון, מי שנחשב לאחד משלושת שחקני המכללות הגדולים בכל הזמנים. ב-1984 היא עשתה בחוכמה ובמקום מייקל ג'ורדן, לקחה את ה-213 ס"מ של מי שיהיה אחד מחמשת הסנטרים של כל הזמנים.

היו צמדי גבוהים אחריהם, אבל לא היו כמוהם. שניים מהסנטרים הכי ורסטיליים שראה ה-NBA. הם ידעו לקפוץ, לקלוע מחצי מרחק, לחסום, להסתובב לימין, להסתובב לשמאל ואם צריך – גם להוביל מתפרצות. והם היו באותה קבוצה! הצמד היחיד באמצע שנות ה-80 ששלח הביתה את הלייקרס לפני הגמר. לולא הפציעות הטראגיות של סמפסון, היו יכולים וצריכים להיות גבוה יותר ברשימה.

מגדלי התאומים – טייק 1

מקום 9 – טים דאנקן ודייויד רובינסון – סן אנטוניו ספרס

שנים: 1997-2003

הישגים: 2 אליפויות (99, 03), פעמיים המאזן הטוב בליגה

למה הם ולא אחרים: כי הם שני ספורטאים למופת ודמויות לחיקוי.

רגע השיא: דייויד רובינסון שובר את הרגל בתחילת עונת 96/97. הרגע שיוביל למאזן איום של הספרס, 62-20, לבחירה הראשונה בדראפט של 97, ולציוות שיעשה היסטוריה ויביא למועדון אליפות ראשונה.

החיבוק האבהי של דאנקן עם רובינסון לאחר הזכייה באליפות השנה, 2014

ב-100 מילים: מגדלי התאומים 2, הגרסה המשופרת. השניים שלקחו את הרעיון של סמפסון-אולאג'ואן, ועשו זאת טוב יותר, יעיל יותר, מנצח יותר. זה היה שיתוף פעולה בין שני אתלטים חסרי אגו, כשהאחד מוכן ללמד והשני ללמוד. המנטור ותלמידו.

רובינסון לקח את דאנקן הצעיר כבן חסותו. היה לו גם את האומץ והגדולה לזוז הצידה ולפנות לילד את הבמה המרכזית. זה הספיק לשליטה מוחלטת בצבע, בהגנה ובהתקפה, להפיכתם לקו הקדמי הטוב בליגה ובעיקר – לאליפות הראשונה ב-1999, בה היו שניים משלושת היחידים עם ספרות כפולות בטור הנקודות.

לאט-לאט רובינסון המזדקן ירד בתפוקה ובדקות, אבל חזר לעוד הופעה הרואית אחת במשחק מספר 6 בגמר 2003 מול ניו ג'רזי, עם 13 נק' ו-17 ריב'. לאחר מכן, ימצא את עצמו דאנקן לוקח שניים אחרים תחת חסותו, פארקר וג'ינובילי, וממשיך את האימפריה שבנה פופוביץ'

מגדלי התאומים, טייק 2 – מדברים לראשונה יחדיו ב-1999. שימו לב מי מראיין

מקום 8 – גארי פייטון ושון קמפ – סיאטל סופרסוניקס

שנים: 1990-1997

הישגים: גמר NBA 1996 (הפסד 4:2 לשיקגו). 7 עונות רצופות של מאזן חיובי ופלייאוף, פעמיים מקום ראשון במערב, פעם אחת מקום ראשון בליגה (1994). וכל זה בעידן הזהב של הליגה.

למה הם ולא אחרים: הצמד המלהיב מכולם.

רגע השיא: לאחר סדרת גמר מערב מרתקת ומורטת עצבים, סיאטל מנצחת 86:90 את יוטה ג'אז, משלימה 3:4 בגמר המערב ומעפילה לגמר הליגה, רק כדי לפגוש את קבוצת ה-10-72 של שיקגו בולס.

גארי פייטון מדבר על החברות הקרובה בין השניים

ב-100 מילים: מה קורה כשלוקחים במעבדה סוג חומר דומה ומערבבים אותו? כנראה שיוצא פיצוץ. זה בדיוק מה שקרה בשנות ה-90 בליגה. האחד קטנצ'יק, שחצן ופטפן בלתי נלאה, השני מפלצת שברא הטבע. פצצת אנרגיה. האחרון שתרצו לראות בסמטה חשוכה. "הכפפה" ו-" the reign man

הרבה לפני כריס פול ובלייק גריפין, הם הפכו את סיאטל לעיר ההאלי-הופים הראשונה. הראשון אחד הרכזים הגדולים אי פעם, השני אחד המטביעים המהפנטים. מעבר להתקפה, אנשים שוכחים שמדובר בצמד הגנה פנטסטי, עם החטיפות של פייטון והשליטה בריבאונד של קמפ. מכל 6 האליפויות של שיקגו, הם הצליחו להערים על ג'ורדן וחבורתו את הקרב הקשה מכולם, למרות העובדה שמדובר בקבוצה הגדולה בהיסטוריה. הגרסה הצעירה והקופצנית של "סטוקטון-מאלון".

מי זה כריס פול ובלייק גריפין? גארי פייטון ושון קמפ

מקום 7 – ד"ר ג'יי ומוזס מאלון – פילדלפיה סיקסרס

שנים: 1982-1986

הישגים: אליפות 1983, גמר מזרח ב-1985

למה הם ולא אחרים: בגלל הפלייאוף של 83'

רגע השיא: מוזס מאלון קולע 24 נק' ומוריד 23 ריב' במשחק מספר 4 של גמר 1983 בפורום, בדרך ל-0:4 חלק ומדהים על הלייקרס, באחת מסדרות הגמר הכי חד צדדיות בהיסטוריה, כולל 3 משחקים ביתרון דו ספרתי.

ד"ר ג'יי מדבר על האימון הראשון של מוזס מאלון בפילי

ב-100 מילים: עד 1982, העפיל ד"ר ג'יי שלוש פעמים לגמר ה-NBA ונכשל פעם אחר פעם. ואז הגיע מיוסטון ה-MVP של הליגה. מוזס וג'וליוס ארווינג התחברו לכדי אחד הצמדים ההתקפיים הדומיננטיים אי פעם, כששניהם נבחרים לחמישיית העונה של 83 ומוזס קוטף שנה שנייה ברציפות את תואר השחקן המצטיין. פילדלפיה רשמה 65 ניצחונות והשניים היו עם ממוצע נקודות משותף של 46.

השיא הגיע בפלייאוף של אותה שנה, עם הפסד בודד בדרך לטבעת היחידה של שניהם בקריירה, עם שליטה בלתי מתפשרת בהגנה ובהתקפה. אחד הסנטרים הגדולים בהיסטוריה, יחד עם אחד הסמול פורוורדים הגדולים אי פעם. ההוכחה הניצחת לכך ששניים, זה תמיד יותר טוב מאחד.

סיפור האליפות של 1983

מקום 6 – וויליס ריד ו-וולט פרייזר – ניו יורק ניקס

שנים: 1967-1974

הישגים: 2 אליפויות (70, 73), 3 גמרים (72), 7 הופעות רצופות בפלייאוף

למה הם ולא אחרים: בגלל הניו יורק, בגלל מנהטן, בגלל הגארדן.

רגע השיא: משחק מספר 7 בגמר 1970. וויליס ריד הפצוע מחליט לעלות לשחק ומרעיד את המדיסון סקוור גארדן. הוא מדדה על המגרש, קולע את שתי הזריקות הראשונות ויורד אל הספסל. הוא לא יחזור. וולט פרייזר ייקח את ההתלהבות הזו קדימה וירשום משחק היסטורי של 36 נק', 19 אס' ו-7 ריב' בדרך ל-99:113 ואליפות ראשונה לניו יורק.

הרגע הכי גדול בתולדות הגארדן

ב-100 מילים: הם לא נולדו בניו יורק, אבל ספק אם יש שני ספורטאים שמייצגים אותה יותר. מצד אחד החלקלקות והסטייל המהפנט של פרייזר, אחד הרכזים המלהיבים , ומצד שני - הקשיחות הבלתי מתפשרת של ריד.

אמנם הם חלק מקבוצה אדירה שכללה גם את ג'ון לוקאס, דייב דבושר ובהמשך גם ארל מונרו (שהגיע רק ב-71), אבל ניו יורק של אותן שנים הייתה קודם כל שניהם. אלה שעיצבו את האופי של המועדון לשנים קדימה. כל התקפה הייתה חייבת לעבור דרכם, כל הגנה הייתה בפיקודם. היעילות ההגנתית של שניהם שיתקה קבוצות והציבה את הניקס במעלה הליגה.

המשחק ההיסטורי של וולט פרייז'ר

מקום 5 – אייזאה תומאס וג'ו דומארס - דטרויט פיסטונס

שנים: 1985-1994

הישגים: 2 אליפויות (89,90), 3 הופעות גמר רצופות (88-90), 5 הופעות גמר מזרח רצופות (87-91), 7 הופעות פלייאוף רצופות.

למה הם ולא אחרים: כי הם קטנים-קטנים, אבל ממזרים.

רגע השיא: כל ניצחון, בכל משחק פלייאוף, על מייקל ג'ורדן. אהה, וגם 0:4 ענק על לוס אנג'לס בגמר 89, ו-1:4 על פורטלנד בגמר 1990.

חוקי ג'ורדן עוצרים את...ג'ורדן

ב-100 מילים: ודאי ראיתם את זה בסרטים. כל ארגון פשע חסר רחמים צריך שניים כאלה. האחד מנהיג קולני וכריזמטי שמנהל את העסק, השני רוצח שקט. אחד עם חיוך ממזרי, השני עם דם קפוא ברגעים החשובים.

כאלה היו תומאס ודומארס, השחקנים המרכזיים של קבוצת הבאד-בויס האימתנית בדטרויט. הצמד הכי נמוך ברשימה, אבל עם הביצים הכי גדולות. לא פחדו מאף אחד, כולל מייקל ג'ורדן, כשהיו השניים המרכזיים שמיררו לו את החיים עד שהצליח לעבור אותם בגמר המזרח של 1991.

האחד זריז בצורה בלתי רגילה, חודר מדהים וקשוח, השני קלע היסטרי ואחד הגארדים השומרים הטובים אי פעם. דומארס היה ה-MVP של גמר 89, תומאס ה-MVP של גמר 90. שלטו בליגה למרות שהיו בעידן ג'ורדן-בירד-מג'יק.

מנהיגי חבורת הבאד בויס

מקום 4 – שאקיל אוניל וקובי בראיינט - לוס אנג'לס לייקרס

שנים: 1996 - 2004

הישגים: 3 אליפויות (2000-02), 4 גמרים (גם 2004), 8 הופעות פלייאוף רצופות (97-04), למעלה מ-60% ניצחונות בעונה הסדירה כל שנה.

למה הם ולא אחרים: בגלל הדומיננטיות.

רגע השיא: 41 שניות לסיום משחק מספר 7 בסדרת גמר המערב מול פורטלנד, שנת 2000. אחרי שחזרו מפיגור 15 נק' ברבע הרביעי ליתרון 4, הלייקרס יצאו להתקפה הכי חשובה של השנה. קובי בראיינט במשחק ענק (25 נק', 11 ריב', 7 אס'), מכדרר לקו העונשין, רואה בזוית העין את הסנטר ושולח את הכדור למעלה. שאק עולה לאוויר, לופת את הכדור ומטביע את הסל שיתחיל את אחת השושלות המפוארות, וגם את החגיגה הכי ייחודית שתראו.

הרגע שהחל את השושלת

ב-100 מילים: קחו שניים מהאגו-מניאקים בתולדות המשחק, שימו אותם בעיר עם הכי הרבה אגו-מניאק, ומה קיבלתם? המון אגו ושני מניאקים. וגם את הצמד הכי דומיננטי.

שאקיל הגיע בקיץ 1996 מאורלנדו, קובי נבחר בדראפט והועבר בטרייד במקום ולאדה דיבאץ' באותה שנה. הסברה הרווחת אומרת שזו הייתה הקבוצה של שאק וקובי רק השוליה. אין תפיסה שגויה מזו. נכון, אוניל היה דומיננטי (רבאק, הוא הכי דומיננטי אי פעם), אבל המספרים מראים אחרת. בעונות האליפות לשאקיל היו ממוצעים של 29.7, 28.7, 27.2 לקובי היו 22.5, 28.5, 25.2. בקיצור – הם היו דומים, רק בגודל אחר.

שאקיל היה אימת הליגה בצבע, כוח בלתי ניתן לעצירה. קובי קלע מכל מקום. היה להם את הגישה, את הסטייל, את ההתלהבות ואת הכדורסל. אבל לא היה להם את הכוח לסבול אחד את השני. מעולם לא היה צמד מוצלח כל כך, ששנא אחד את השני כל כך. אולי חוץ משרי צוריאל ומוטי גלעדי. אם רק היו מצליחים להיות חברים טובים מחוץ למגרש, ייתכן והיו מטפסים לראש הדירוג שלנו.

תודו שהיה מטורף

שאקיל יורד בשיר על קובי בראיינט

מקום 3 – ג'ון סטוקטון וקארל מאלון - יוטה ג'אז

שנים: 1985 - 2003

הישגים: 2 גמרים (97-98), 5 גמרים במערב (92, 94, 96), 18 הופעות רצופות בפלייאוף ומאזן חיובי

למה הם ולא אחרים: כי במילון, תחת ההגדרה "צמד" – תופיע תמונה של שניהם.

רגע השיא: משחק מספר 4, גמר ה-NBA של 1997 מול שיקגו. יוטה בפיגור 2:1, 54 שניות לסיום. מייקל ג'ורדן עולה לזריקה ומחטיא. סטוקטון תופס את הריבאונד ולאחר כדרור אחד בלבד, מרים את העיניים ורואה את מאלון, כמובן, בקצה השני. מסירה על מגרש שלם מגיעה אל "הדוור" ומסתיימת עם סל שהכריע את ההתמודדות והוביל ל-73:78. עם משחק ביתי נוסף ו-2:2 בסדרה, בסולק לייק סיטי האמינו שזה היה הניצחון שיוביל אותם לתואר. אבל אז הגיע "משחק השפעת". הגיע מייקל ג'ורדן.

ה-מסירה

ב-100 מילים: לא תצליחו להגיד את השם "סטוקטון" מבלי לומר מיד אחריו "מאלון". לא תוכלו לומר "מאלון", מבלי לציין באותו משפט את סטוקטון. יש זוגות טובים יותר, מלהיבים יותר ואיכותיים יותר – אין זוג שראוי יותר להגדרה "צמד". גם בלי טבעת אליפות.

אבטיפוס היסטורי למשחק בין שניים. ההוכחה הניצחת שהפכים נמשכים וגם משלימים אחד את השני. לא היה שום סיכוי בעולם שהיו הופכים להיות חברים, מלבד על מגרש הכדורסל. לא כשאחד הוא אפרו-אמריקני, איש חווה ועובד אדמה שאוהב דייג, והשני הוא לבן מהמעמד הבינוני בפרברים, שנראה יותר קצת כמו הדוור שלכם. האמיתי, לא זה ששיחק לצדו.

מרבית האסיסטים של מלך האסיסטים בכל הזמנים ב-NBA, הגיעו הודות לסלים של קארל מאלון. מרבית הנקודות של סגן מלך הסלים בכל הזמנים, הגיעו הודות לאסיסטים של סטוקטון. הפיק אנד רול שלהם הוא כלי ההתקפה השני הכי יעיל אחרי ההוק שוט של עבדול ג'אבר. זוגיות עיוורת שנכתבה בכוכבים.

אנשים שאין להם שום דבר במשותף, מלבד המסירות, העבודה הקשה (סטוקטון החמיץ 22 משחקים, מאלון 10 ב-18 שנים יחדיו בג'אז) והאהבה למשחק. והאהבה אחד לשני.

סטוקטון טו מאלון – טופ 10

מקום 2 – מג'יק ג'ונסון וקארים עבדול ג'אבר - לוס אנג'לס לייקרס

שנים: 1979-1989

הישגים: 5 אליפויות (80, 82, 85, 87-88), 8 גמרים

למה הם ולא אחרים: כי מדובר ב-2 מ-5 השחקנים הגדולים בכל הזמנים. והם שיחקו ביחד!

קארים קולע, מג'יק משתגע

רגע השיא: סדרת הגמר של 1985. 30 שנה של חוסר מזל ונחיתות אל מול הגאווה של בוסטון סלטיקס, הגיעו לסיומן עם הופעה בלתי נשכחת של קארים (שזכה בתואר ה-MVP בגיל 37), ו-14 אס' בממוצע למשחק של מג'יק.

ב-100 מילים: ה-"שואו" פגש את ה-"טיים-לס". הקסם השתלב עם ההוק שוט. השחקן הכי טוב בשנות ה-80, עם השחקן הכי טוב של שנות ה-70. הרכז הגדול בהיסטוריה, עם הסנטר הכי טוב בכל הזמנים (כך לפחות אומרים חלק ).

קארים עבדול ג'אבר זכה ב-6 תארי MVP במהלך הסבנטיז, אבל לאחר שלוש שנים בלייקרס, לא הצליח להביא אליפות. עד שבדראפט של 1979 נחת הילד ממישיגן, ארווין ג'ונסון. במשחק הראשון של השניים יחד, ג'אבר קלע סל ניצחון. הבחור הצעיר התנפל עליו כאילו הרגע זכו באליפות, וקארים גער בו לאחר מכן – "פעם אחרונה שאתה משתגע לי ככה אחרי סתם ניצחון". כך בדיוק נמשכה מערכת היחסים של השניים.

האחד המשיך להשתגע, להשתולל על המגרש ולעשות קסמים. השני היה המנהיג הבלתי מעורער. הקפטן. זה שמרגיע. אחד כולם רצו להיות חבר שלו, לשני כולם נשמעו. שני הפכים שחוברו להם יחדיו ליצירת צוות ענק. האחד אהב את אור הזרקורים, השני העדיף להתמקד בספרים.

אמנם ב-1982 הפך אותם ג'יימס וורת'י לשלישייה מנצחת, אבל שתי האליפויות לפניו והחיבור ביניהם, הפכו את מג'יק-קארים לאבן היסוד של הקבוצה המצליחה בתולדות המועדון. המוסר המושלם, עם הקלע המושלם, בקבוצה המושלמת.

מג'יק למד משהו מקארים

מקום 1 – מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן - שיקגו בולס

שנים: 1987-1993, 1995-1998

הישגים: 6 אליפויות, 8 הופעות בגמר המזרח, 9 הופעות פלייאוף

למה הם ולא אחרים: כי לפעמים גם אלוהים צריך עזרה.

רגע השיא: משחק מספר 5 בגמר 1997 מול יוטה, במצב של 2:2. פיפן עולה לשחק עם כאבי גב אדירים, ג'ורדן מגיע עם חום של 39 מעלות. השמועות אומרות שקיבל אינפוזיה לווריד במהלך המחצית. הראשון מציג משחק רע (5 מ-17), אבל קולע 17 נק'. השני מתעלה באחת ההופעות הכי מרשימות בתולדות הפלייאוף, עם 38 נק'. אחרי הסל אחרי חשוב, הוא בקושי מצליח להגיע לספסל. פיפן אוחז אותו ולוקח אותו איתו. קליק-קליק – קיבלנו את התמונה שתיכנס לפנתיאון.

משחק השפעת

ב-100 מילים. קצת יותר: רבים תוהים עד כמה ניתן לומר שהשניים הללו הם "צמד". סבורים כי למעשה זו הייתה הופעת יחיד של כוכב על והשוליה שלו. אבל נאמר זאת כך בעדינות, אך בחדות: ללא סקוטי פיפן, מייקל ג'ורדן לא היה הופך לשחקן הגדול בהיסטוריה. ללא סקוטי פיפן, לא היה "מייקל ג'ורדן" כפי שאנחנו מכירים אותו כיום.

זה היה הזיווג המושלם וההיררכיה הנכונה בין מספר 1 למספר 2 שלו. באטמן ורובין. "היינו כמו אחים לקרב", סיפר ג'ורדן בעבר על פיפן. "תמיד ידעתי שיש מי שישמור לי על הגב. הוא תמיד היה שם כשהייתי צריך אותו. הוא אח שלי".

ג'ורדן ופיפן – מעשה שהיה כך היה

פיפן הגיע ב-1987 בטרייד מסיאטל לאחר שנבחר לדראפט והיה בדיוק מה ששיקגו, וג'ורדן, היו צריכים בכדי להפוך לאימפריה. שחקן הגנה מושלם עם ידיים ארוכות, פוינט פורוורד שיכול להוביל כדור ולהוריד ריבאונדים. אבל יותר מזה – האיש שאתגר ג'ורדן כל פעם מחדש. מי ששמר עליו כל אימון והפך אותו לטוב יותר. היחיד שיכול היה להתייצב מול ולדבר איתו בגובה העיניים.

היציאות של השניים למתפרצות חקוקות בזיכרון של הרבה אנשים, בדיוק כמו החיבוקים החמים אחרי עוד אליפות ועוד טבעת. ואפילו זהב אולימפי. ממש כמו בתמונה האלמותית ההיא, פיפן היה הכתף התומכת לג'ורדן, בדרך להפוך לצמד המצליח אי פעם.