חמש שנים אחרי שנרצחת, השמש שוב זורחת במומבאי
שעתיים ורבע לפני שנכנסו המחבלים לבית שלך, ביקשת ממני שאהיה חזקה כי זה נותן לך כוח. רבקי, תראי כמה חזקים אנחנו. שום דבר לא באמת נגמר. החלום שלכם התגשם - ובגדול. חמש שנים ותשעה חודשים אחרי שפסענו בשלוליות של דם ועצב, בין קירות שבורים ותמונות מושלכות על רצפה מחוררת - הבית שלכם שוב פתוח
רבקי, אחות ליבי
כמה מכתבים כתבתי לך מאז שאנחנו לא יכולות לדבר. אני כותבת לך ביום ובלילה, ואת משיבה לי בחלום. מגיעה עם החיוך הענק הזה שלך, ומתירה לי את כל הספקות. כל כך הרבה קורה מאז שהלכת, ואני כל הזמן מפחדת שאשכח לספר לך.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
זוכרת איך היית נוזפת בי, ספק בחיוך ספק ברצינות: "איך זה שלא סיפרת לי את זה עד עכשיו?" היית מזכירה לי שאת חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. אומרת לי שה-כ-ל את רוצה לחוות איתי. כשאני חושבת על זה, רבקי, יש בזה משהו קצת לא הוגן. הרגלת אותי למשהו שכל כך חסר לי עכשיו.
290 שבועות של געגוע
חמש שנים ותשעה חודשים חלפו מאז שעזבת. 290 שבועות של זיכרון וגעגוע. יותר מכל למדתי שהזמן לא מרפא את הגעגוע, הוא רק מחדד אותו. צובע אותו בצבעים עזים, ומדגיש עוד יותר את מה שאיננו. ואת כל כך איננה.
אבל שעתיים ורבע לפני שנכנסו המחבלים לבית שלך, בשיחה האחרונה שלנו, ביקשת ממני בין השאר שאשאר חזקה כי זה נותן לך כוח. אז אני משתדלת, רבקי. רק בשבילך. אין לך מושג עד כמה.
זוהי תקופת המונסונים בקטמנדו. חודשיים של גשם ללא הפסקה. העננים האפורים תופסים את מקומה של השמש החמה, צובעים באפור את רכס ההרים המושלגים של האנפורנה. הגשם מצליח להניס את המטיילים הישראלים הרבים שגודשים את המקום. זוהי תקופה שקטה יחסית אצלנו. גם אצלכם. חם וגשום. את זוכרת כמה היינו מדברות בתקופה הזו? "חופשת מונסון" קראנו לזה, מנצלות את השקט, קוראות את אותם הספרים יחד, ושרות בשני קולות את השירים שהכי אהבנו לשיר.
זוכרת כמה דיברנו על הבית החדש שלכם?
גם הניתוקים הרבים בשיחות שבין הודו לנפאל לא יכלו לה, להתרגשות שאחזה בך בכל פעם
שדיברת על בית חב"ד החדש שלכם שאתם מקימים. הארתם באלומות של אור לכל נשמה יהודית שדרכה על המפתן, ורציתם כבר לחגוג עם כולנו את הפתיחה החגיגית שלו.
הבטחתי לך שאגיע. אגיע ואארח איתך את כל האורחים שיגיעו. יחד נחייך אל כולם, יחד נראה להם את המקום :את הקומות המזמינות, את הקירות הנקיים, התמונות היפות שעל הקיר. הרגשתי שאני מכירה את הבית הזה כמו את שלי, והייתי כל כך גאה בך רבקי, כמו אחות גדולה.
אני זוכרת את עצמי מביטה באימה בשידורי החדשות מהבית שלכם כשהנורא מכל קרה, ומתפללת שרק לא יכתימו בדם את הווילונות החדשים שתלית שבוע קודם לכן. שרק לא ישחיתו את ציורי הקיר החדשים עם האותיות הקדושות בחדר של מוישי. ידעתי עד כמה זה יעציב אותך.
תראי מה זה העם היהודי, רק תראי כמה אנחנו חזקים. שום דבר לא באמת נגמר, רבקי! הגוף אולי כלה, אבל הנשמה לעולם נשארת. אנשים טובים דאגו לזה שהחלום הזה שלכם יתגשם - ובגדול!
השמש ניצחה את המונסונים
כיום, חמש שנים ותשעה חודשים אחרי הטבח הנורא שהתרחש במקום, אחרי שפסענו בתוך שלוליות של דם ושל עצב, בין קירות שבורים ותמונות מושלכות על רצפה מחוררת - אנחנו חוגגים כאן בשמחה את חנוכת הבית. הבית השלם שלכם. בית שמח עם קומות מזמינות, קירות נקיים ותמונות יפות על הקיר. ראית שהשארנו את הציורים בחדר של מוישי? בדיוק כמו שאהבת!
ושוב זוהי תקופת המונסונים בקטמנדו ובבומביי. חודשיים של גשם ללא הפסקה. העננים האפורים תופסים את מקומה של השמש החמה, צובעים באפור את רכס ההרים המושלגים של האנפורנה. אבל היום רבקי, השמש היא המנצחת. היא מאירה אלפיים קילומטרים בין קטמנדו לבומביי. הבית שלכם - בית חב"ד בבומביי, נפתח מחדש.
חני ליפשיץ, אחות לבך. שליחת הרבי בקטמנדו - נפאל.
- ניתן לתרום ל"ידידי חב"ד נפאל
"
לפנייה לכתב/ת 
