חברה שמייצרת אפס-פסולת. זה אפשרי?

בשנים האחרונות אנו שומעים לא אחת את הביטוי "אפס-פסולת" נזרק מפיהם של מנהלים בכירים, או נאמר כחלק מרצף סיסמאות של מי שעוסקים בנושא של אחריות תאגידית. עלינו להאזין בזהירות רבה ולבחון טוב-טוב טענות בדבר אפס-פסולת, שכן המושג מבטא את מה שמקופל בין שתי מילותיו - אפס (ולא יותר) פסולת.

טורים נוספים מאת טום סזאקי :

• כוס קפה מתכלה? עובדים עליכם בעיניים
• כל הדרכים לעידוד התנהגות סביבתית
• עתיד שמח לסביבה: לא לשקיות, כן למיחזור
  

וכאן אני שואל, האם זה בכלל אפשרי? אפס, באמת אפס פסולת? ובכן, פשוט זה לא, אבל הנה כמה דרכים מוצלחות ודוגמאות:

חברות שירותים ומסחר 

במקרה של תאגידים וחברות, הגעה ליעד אפס-פסולת תלויה בטיב הארגון. לעתים, הדבר לא כזה מסובך. כשאנו מדברים על ארגון שהעשייה שלו בתחום השירותים ברובה (למשל, חברות פרסום או שיווק, משרדי יח"צ או משרדי עורכי-דין), עיקר הפסולת מרוכזת בחיי המשרד, והיא גם די פשוטה לטיפול. לפיכך ברוב המקרים וגם בישראל ניתן די בקלות לאתר חברת מיחזור שתטפל בפסולת הנייר, שתאסוף מיכלי דיו ריקים למילוי ולרכז את בקבוקי השתיה למיחזור בכלובים הפזורים ברחובות.

ניתן אף להגדיל לעשות ולהפריד שיירי פסולת אורגנית, בכדי לעשות בהם שימוש בהמשך כקומפוסט לטיפוח גינה או אפילו גג-ירוק בבניין בו ממוקם המשרד (במידה שלא קיימת הפרדה עירונית מוסדרת של פסולת אורגנית, או כפי שנהוג לקרוא לה – רטובה). 

(צילום: ירון ברנר)

אשר לפסולות אחרות (כאלה שאינן נכללות על הזרמים המוזכרים) יש לאמץ יצירתיות והשקעה. לעתים ישנה אפשרות לתרום חלק מהפסולות לנזקקים (בגדים, אולי מוצרי משרד ישנים), אך פעמים רבות אין פיתרון מוסדר שמוצע וחלק גדול מהפסולות כמו כלים חד-פעמיים, עטים, שקיקי קפה או אפילו בדלי סיגריות, נותרות ללא מענה.

במקרים אלה יכולים התאגידים להיעזר בחברות לטיפול בפסולות הללו, אם באמצעות איסוף חינמי הממומן על-ידי שותפים עסקיים ואם באמצעות רכישת שירותי מחזור ייעודיים לזרמי פסולת שאין להם פיתרון ממומן היום בישראל.

חברות מוצרי צריכה 

אשר לתאגידים שעיקר העשייה שלהם יצרנית (כגון חברות מזון או חברות לייצור מוצרי צריכה אחרים), כאן התמונה סבוכה יותר, משום שהפסולת שחברות אלה מייצרות עולה במעלה שרשרת האספקה וגם יורדת במורדה. כלומר, הפסולת שנקשרת עם החברות הללו מיוצרת הן בתהליך הייצור, הן במסגרת המשרדית התומכת והן בסיום חיי המוצרים אצל הצרכנים.

חשוב להבחין בין פסולת טרום-צרכנית ובין פסולת צרכנית. כך למשל, ברוב המקרים ישנם פתרונות סדורים עבור פסולות המפעל (פסולת טרום-צרכנית), בעיקר משום שהשינוע שלהן קל לוגיסטית, וברמה הכלכלית ישנה כדאיות להעברת החומרים למפעלי מחזור שונים. במובן זה, חברות רבות מוצאות את הפתרונות בעצמם ובקלות, גם ללא רגולציה מלווה (אף על פי שהיא מאוד עוזרת).

הקושי הגדול מתחיל בסיום החיים של מוצרי הצריכה – מי מהר יותר ומי פחות. גם כאן, ישנן כמה דרכים שיכולות חברות אלה לנקוט בכדי לקדם את היעד של אפס-פסולת. אחת מהן היא לממן תכנית איסוף ומיחזור ארצית, שמאפשרת לכל אדם פרטי או ארגון למחזר את הפסולת שלהן. 

(צילום: אייל גוטמן)

ישנן דוגמאות מאלפות, שתמיד הן היוצאות מן הכלל, על חברות שבחרו להחיל את השינוי באופן אינהרנטי ועמוק בתוך שרשרת האספקה של מוצריהן ולהפוך את החומרים שהן משתמשות בהם למתכלים, סביבתיים או ברי-מיחזור, לצד פיקוח אדוק על תהליך הייצור עד פרטיו הקטנים, כולל זיהום או פליטות שקשורים במפעלים.

דוגמא נהדרת היא חברת Rohner Textile, אשר אימצה את מה שנהוג לכנות תיאוריית ה-C2C: מן העריסה-אל-העריסה. מדובר בגישה ששואפת לסגור מעגלי ייצור וצריכה, כך שמה שבאופן מסורתי הופך לפסולת בתהליך מן העריסה-אל-הקבר (ייצור-צריכה-שימוש-השלכה), מוצא חיים חדשים בתום המעגל כמזון לתהליך אחר.

החברה, אשר מייצרת שטיחים וטקסטיל, מנהלת מפעל שלא זו בלבד שאינו מייצר פסולת, אלא שהשפכים שלו משמשים כמים להשקיית שדות ומקווי מים סביבו, שהאנרגיה להפעלתו מגיעה ממקורות מתחדשים ושהחומרים ושהצבעים בהם משתמשים לייצור השטיחים הם ביולוגיים.

השטיחים או המוצרים הישנים יכולים להיזרק בקומפוסטר הקרוב. זהו מופת אמיתי של מעבר מ-לא לעשות רע, ל-לעשות טוב.

החזון ניתן למימוש  

בסיכומו של עניין, חשוב להבין שהגעה ליעד אפס-פסולת היא אפשרית אך סבוכה ומחייבת הרבה רצון טוב, נכונות ותקציב מצד החברות עצמן.

הקושי הגדול בהיעדרה של רגולציה המחייבת להאחיד בין חומרי הגלם בהם משתמשים היצרנים, וגם היעדר הפתרון המיידי והפשוט עבור אותם זרמי פסולת שלא מוסדרים במסגרות המוניציפליות, משאיר את הדברים באוויר, כך שמי שיכול להקדיש זמן ומשאבים, ימצא פיתרון ומי שלא, ייאלץ לשלוח את הפסולת שלו להטמנה.

חקיקה ורגולציה שתקפיד על ייצור בחומרי-גלם אחידים, לצד הרחבת התפיסה של פסולת (למעשה, כמעט כל דבר יהיה יום אחד פסולת!), יאפשרו מתן מענה ראוי יותר בשביל לממש ביתר קלות את החזון האמיתי של אפס-פסולת להטמנה.

טום סזאקי הוא המקים והמנכ"ל של חברת טרהסייקל – חברה בינלאומית שפועלת ב-24 מדינות ועם למעלה מ-35 מיליון משתתפים לאיסוף ומחזור זרמי פסולת קשים לטיפול, מאריזות מזון, לעטים, מוצרי היגיינה ופסולת אלקטרונית, ועד חיתולים משומשים ובדלי סיגריות. תכניות האיסוף שמפעילה החברה (גם בישראל) הן חינמיות עבור שלל זרמי פסולת בלתי מתכלים, אליהן מצטרפת גם תרומה לעמותות ובתי-ספר בתמורה לכל פריט פסולת שנאסף על-ידי המשתתפים. כל אדם פרטי או ארגון יכולים להשתתף באיסוף, פשוט על-ידי הרשמה מהירה. לפרטים נוספים: www.terracycle.co.il