כל הדרכים לעידוד התנהגות סביבתית

לאחרונה פרסמה סן פרנסיסקו את תוכנית ה"אפס פסולת" שלה לקראת 2020 - תוכנית שלפיה תגיע העיר תוך 6 שנים למצב שבו היא אינה מטמינה פסולת, באמצעות תשתיות מיחזור, תמיכה ותמרוץ אשר מביאות את תושביה לציית לחוקים הנוקשים שמאפשרים את אידאת ה"אפס-פסולת".

הטורים הקודמים של טום סזאקי ב-ynet:

קפיטליזם ואקולוגיה דווקא מסתדרים מצוין

צפו: כך ממחזרים בדלי סיגריות

אפשר למחזר הכל, צריך רק היגיון כלכלי

תנו לי עט ואני כבר אמצא איך למחזר אותו 

הפרדת פסולת מלאה נהוגה בעיר כבר מסוף שנות ה-90, ובאמצעות חקיקה מתקדמת ומהפכנית - כגון חוק האוסר של חלוקה בחינם של שקיות פלסטיק בכל בתי ממכר המזון והחנויות בעיר - הולכת התוכנית ומשתכללת.

אבל עכשיו באמת - אפס פסולת? הרי מעבר לחקיקה ותמיכה, עיקר הקושי הוא לרתום תושבים לפעילות ההפרדה האינטנסיבית והתובענית. ואכן, זוהי העבודה האמיתית שניצבת בפני סן פרנסיסקו - הנחת התשתיות, התמיכה והסיוע, על מנת שהתושבים ייקחו חלק פעיל, מתמשך ורציני בעשייה הסביבתית החלוצה. אז איך עושים את זה?

תוכנית מיחזור הסיגריות של טרהסייקל(צילום: טרהסייקל)

השאלה "כיצד מעודדים אנשים להתנהגות סביבתית ומהן גבולותיה של התנהגות זו?" היא מורכבת ביותר. אחת הסיבות המרכזיות למורכבותה היא בפער בין מודעות וידע, ובין התנהגות בפועל. למעשה, מחקרים לאורך השנים הראו, כי כמות הידע כלל לא קשורה להתנהגות פרו-סביבתית, וכפי שנראה עוד מעט, אולי אף משפיעה עליה לרעה. מדוע? מה מקורו של הפער? ובכן, נהוג להצביע על שלוש סיבות עיקריות:

1. חוויות בלתי-ישירות: התמודדות עם סיפורים מרוחקים על איכות סביבה מידרדרת, יותר מאשר ראייה של ההידרדרות בפועל.

2. השפעה נורמטיבית של הבית, הקהילה והסביבה הקרובה.

3. חוסר סמיכות בזמנים בין העשייה עצמה, ובין ההשפעה שלה על המושג הזה, "איכות הסביבה".

קל להבין את הפער בין כמות הידע ובין מידת העשייה הסביבתיים כשאנו מביטים בסיבות אלה - שילוב "מנצח" של חוויה מרוחקת, תרבות וחוסר הבנה של מידת ההשפעה המיידית, אשר מציבים קושי גדול בפני מי שרוצים להנהיג שינוי בהתנהגות הסביבתית של כולנו.

עוד כתבות בערוץ כלכלה ירוקה :

חשמל זורם על גג ביתם: מייצרים חשמל לבד

תחבורה, מים, צפיפות: כך תזהו שכונה מקיימת
ביוב וחיידקים צואתיים בצינורות ניקוז לחופים

בריאות או פרנסה? מבחן הפוספטים בנגב

תיאוריות של שיווק חברתי שופכות אור על הנושא, ודנות במיוחד בריחוק החווייתי והחוסר הסמיכות בזמנים. למעשה, נאמר שם, ככל שיפחידו אותנו יותר עם כמויות ידע הולכות וגדלות על אסונות ממשמשים ובאים, כך נחוש עצמנו יותר ויותר קטנים, ובעיקר פחות ופחות משפיעים.

ככל שנתפוס את עצמנו כפחות ופחות בעלי השפעה, כך תפחת המוטיבציה שלנו לעשות ולשנות. לדוגמא, כשאנו מספרים לילדים על שינויי אקלים ומפנים עיניהם אל קרחונים נמסים ודובי קוטב שאיבדו את סביבת המחייה שלהם, האם הם יכולים באמת למצוא הגיון בהפרדת הפסולת האישית שלהם בבית, בגן או בבית הספר? הרי המחשבה המתבקשת היא, "מה הפלסטיק הקטן שלי שזרקתי כאן בבית לפח, יעשה לתהליך הגדול שקורה שם, עם קרחוני הענק בקוטב?". וכשחושבים על זה כך, זה באמת די אבסורד.

ואז בעצם אנו חוזרים לשאלה - איך מצמצמים את הפער בין הידע והעשייה? או, אם נוכל עכשיו לדייק - איך הופכים את האדם האחד, הבודד, לבעל תחושת השפעה מספקת בכדי לפעול ולא לחוש אוזלת יד מול עולם הולך ונעלם?

"מה הפלסטיק הקטן שלי יעשה לתהליך הגדול שם?"(צילום: shutterstock)

ראשית, באמצעות הקהילה. בדומה לתחומים אחרים, גם כשאנו מנסים לעודד עשייה סביבתית, טוב נעשה אם נחזק את הפעילות הקהילתית-מקומית. ואם הזכרנו את סן פרנסיסקו, הרי שנוכל ללמוד מן הניסיון שלה כאחת הערים הסביבתיות ביותר בארה"ב אם לא בעולם, שללא שיתוף מאסיבי של הקהילה, פעילות ממשית איננה צומחת. זה בזכות פורום תושבים, יוזמות קהילתיות ומעורבות גדולה של מוסדות החינוך כנקודות השפעה.

גם בטרהסייקל למדנו לאורך השנים, שאם נרצה ליצור אימפקט של ממש ולעודד השתתפות פעילה ותחושת השפעה גדולה, עלינו לפנות לקהילה ולא רק לאינדיבידואליים בודדים שחשים צורך לעשות יותר. כך למשל, במדינות רבות באירופה, והחל מהחודש גם בישראל, אנו מפעילים תוכנית נקודות קהילתיות, שלמעשה מאפשרת למשתתפים לאתר את הנקודה הקרובה בה אוספים פסולת טרהסייקל, וכן להיהפך בעצמם לנקודת איסוף קהילתית המתירה לאחרים להביא את פסולת טרהסייקל אליהם.

הסוד הוא בפשטות 

התוצאה היא כמויות גדולות יותר של פסולת שנאספות למיחזור, התייעלות תפעולית ותחושה כללית של שיתוף ועשייה קהילתית למען מטרה משותפת, אשר מוסיפים נופח ומשמעות. וכל זה כדי לתת מענה על אחד הגורמים שהוזכרו מעלה כחסם בפני התנהגות סביבתית - ההשפעה הנורמטיבית. ככל שהתנהגות סביבתית תהפוך נורמטיבית יותר בסביבתו המיידית של הפרט, כך יגדלו הסיכויים שעמדותיו כלפי איכות הסביבה יקבלו הלכה למעשה ביטוי באופן התנהגותו.

דרך נוספת לחזק את ידיהם של פרטים לכדי אימוץ התנהגות סביבתית, היא באמצעות ישום מודלים פשוטים ככל הניתן, שיהיו נהירים ונגישים, הן מן הבחינה התשתיתית והן מן הבחינה הרעיונית. הדגש על פשטות חשוב כדי שלא להכשיל את התנהגות החדשה ממילא, בדפוסים הישנים והנוקשים. במובן זה, יותר מלחזק את תחושת ההשפעה והכוח, אנו מנסים לנטרל את ה"אוטומט" שמשאיר אותנו "רדומים". פשטות היא שם המשחק בכל אחת מן התוכניות הסביבתיות המוצלחות שאני מכיר, מכאלה ארציות ורחבות, דרך כאלה עירוניות-מוניציפליות, ועד כאלה עצמאיות וייחודיות.

על בסיסו של עיקרון זה אנו מבקשים בטרהסייקל להשתית את התוכניות שלנו - פשוט אספו את הפסולת שתבחרו, ושלחו אותה אלינו בחינם למיחזור - ועל בסיסו אנו גם מבקשים כל הזמן להתפתח להשתכלל. כך למשל, חומרי עזר שאנו בונים ומשכללים כל הזמן, מודלים חדשים לאיסוף הפסולת ושיתופי פעולה עם גופים שונים בכדי להגדיל את הפריסה וההשפעה. בסופו של עניין, המטרה היא להנגיש ככל הניתן את האפשרות למחזר זרמי פסולת קשים לטיפול, בכדי שאלה לא יישלחו להטמנה.

אוספים שקיות של חטיפים בישראל(צילום: יח"צ)

לבסוף, דרך שלישית שאציין לעידוד תחושת מסוגלות בעולם העשייה הסביבתית, היא הערך המוסף. כדי לקחת חלק בעשייה סביבתית, על הפרט להרגיש שיש ערך מוסף משמעותי לעשייה זו. ערך זה יכול להיות כל דבר מתחושת תרומה אמיתית לסביבה ועד מוניטין חיובי נתפס, וכל הטווח ביניהם שלגיטימי באותה המידה. העניין הוא לאתר את הערך שהפרט או הקבוצה מוצאים משמעותי מספיק בכדי לגרום להם לצאת מ"אזור הנוחות" שלהם ולהתאמץ.

כסף זה לא הכל

מה שאני כן יכול להגיד על ערך זה, הוא שמניסיוננו הוא לא בהכרח כספי או חומרי. בטרהסייקל, למשל, בתחילת הדרך, הפעלנו תוכניות שתגמלו את המשתתפים בתמורה כספית ישירה על מאמציהם. מה שגילינו הוא שהשתתפות בתוכניות שלנו תמורת כסף, היא לא משהו ש"מחזיק מים" ולאחר זמן קצר, משתתפים רבים בחרו להפסיק את הפעילות. זאת, בניגוד מוחלט לדגמים מעודכנים יותר של התוכניות שלנו,

בהם משתתפים צוברים נקודות שניתנות לפדיון רק כתרומה לארגונים מוכרים ללא מטרות-רווח. היום אנו עדים לאחוז קטן ביותר של הפסקת השתתפות בקרב הפעילים שלנו ואנו נוטים להסביר זאת בערך המוסף הגבוה שמתקבל אצלם - העשייה היא סביבתית גרידא, ובצידה גם תרומה קטנה לחברה, שתיהן משרתות את אותו ערך של נתינה.

לאורך השנים למדתי שאחת הבעיות הגדולות ביותר של קמפיינים סביבתיים היא ההתמקדות שלהם בעולם מושגים וערכים גבוה מאוד, שפונה אל המוסר והאתיקה האנושית, בעוד שלמעשה, אלה המוצלחים ביותר הם אלה הפרגמטיים שנוגעים ישירות בהתנהגויות הפשוטות והיומיומיות שלנו.

גם בטרהסייקל, אנו לא מנסים לעשות יותר מלתת את הפלטפורמה, ולתמוך במשתתפים שלנו כשהם משתמשים בה, באמצעות שלושת העקרונות שציינתי מעלה – קהילתיות, פשטות וערך מוסף. כך גם גיליתי, שאנשים רוצים לקחת את "הצד הסביבתי" של החיים, ועם יצירתיות ומעט תמיכה, הם לא רק עושים את מה ש"נדרש" מהם – לאסוף ולשלוח, למשל – אלא גם לוקחים את הזמן לעשות מעבר, כמו לנקות את גביעי היוגורט או לדחוס את שקיות החטיפים שהם שולחים אלינו למיחזור במסגרת התוכניות הקיימות שלנו בישראל עם שטראוס.  

טום סזאקי הוא מייסד ומנכ"ל טרהסייקל  - חברה בינלאומית שפועלת ב-24 מדינות ועם למעלה מ-35 מיליון משתתפים לאיסוף ומיחזור זרמי פסולת קשים לטיפול, מאריזות מזון, לעטים, מוצרי היגיינה ופסולת אלקטרונית, ועד חיתולים משומשים ובדלי סיגריות. תכניות האיסוף שמפעילה החברה (גם בישראל) הן חינמיות עבור שלל זרמי פסולת בלתי מתכלים, אליהן מצטרפת גם תרומה לעמותות ובתי-ספר בתמורה לכל פריט פסולת שנאסף על-ידי המשתתפים. כל אדם פרטי או ארגון יכולים להשתתף באיסוף, פשוט על-ידי הרשמה מהירה. לפרטים נוספים: www.terracycle.co.il