"סולו בשניים": הים סוער, הסרט לא
איך מעבירים סרט שלם על סירת מירוץ בלב ים? נופים מהממים יש, וגם סערות, אבל בכל הנוגע לדמויות והיחסים ביניהן, אין יותר מדי לצפות מ"סולו בשניים". בצרפת בכלל טוענים שמדובר בפרסומת בוטה באורך 97 דקות
"סולו בשניים" מספר על יאן קרמדק המגשים את חלומו ומשתתף לראשונה במרוץ ה-Vendée Globe - תחרות שיט הנמשכת שלושה חודשים במסגרתה מקיפים המשתתפים את העולם בשיוט יחיד, ללא הפסקה וללא עזרה. כאשר הוא מגלה שאל סירתו הסתנן נער ממאוריטניה המבקש להגיע לצרפת - עניין שגילויו יוביל לפסילתו מן המירוץ - עליו להחליט כיצד להתמודד עם המצב אליו נקלע.
עם קצת יותר פואטיות שתעביר את מצבו הנפשי של אדם על סירה קטנה בלב ים, או עם קצת יותר דרמה ביחסים בין השייט לנער, או עם סצנות אקשן קצת יותר מלהיבות בים הסוער - חוויית הצפיה יכולה הייתה להיות משמעותית הרבה יותר. בהיעדר כל אלה, למרות תקציב של 23 מיליון דולר, ההפקה הצרפתית-בלגית-ספרדית הזו נותרת בגדר סרט קטן וחביב אך אנמי, שיקסום בעיקר לחובבי שיט וספורט אתגרי.
זהו סרטו הראשון כבמאי של כריסטוף אופנשטיין, אשר מאחוריו סרטים רבים כצלם ("שקרים לבנים קטנים", "קשרי דם"). נסיונו הרב ודאי היה לו לעזר בהתמודדות הטכנית עם האתגרים שזימן צילום הסרט, כמו נוכחותם של 15 אנשי צוות בממוצע על סיפונה של הסירה הקטנה בעת הצילומים. הטכניקה של צילום בגובה העיניים - בעיקר בעת התנדנדויות וגלים הנשברים על הסיפון - בנוסף על אי השימוש במוזיקה, מעניקים לרגעים אלה הרגשה ריאליסטית כאילו אנו עצמנו נמצאים על הסירה ומהווים החלטה אמנותית מעניינת.
מלבד הנוסע הסמוי המצטרף במהלך הנסיעה והשיחות עם עמיתיו למירוץ ומפקחיו, מי שעוד מפיגה את בדידותו של השייט היא חברתו מארי (וירז'יני אפירה), איתה הוא נמצא בקשר סקייפ יומיומי. עלילת המשנה מתארת את היחסים בין מארי לבתו הקטנה של קרמדק עליה הופקדה לשמור. גם היחסים ביניהן הופכים מכעס ורתיעה של הילדה לקירבה וחברות, רק שכאן זה קורה ממש בין לילה, בלי התפתחות של ממש או מהלך עלילתי שיצדיק זאת.
לצד ביקורות טובות יותר או פחות על הסרט, נישמעו בצרפת קולות שהצביעו על הבעייתיות שטמונה בקשר של ההפקה עם חברה תעשייתית גדולה המשמשת לה כספונסר - החברה DCNS העוסקת בתעשיית כלי השיט. מעבר למיליון היורו שתרמה לתקציב, היא גם זו שייצרה את הסירה המשוכללת עליה מפליג הגיבור והלוגו שלה מופיע במופגן על הסירה ועל בגדיו לאורך כל הסרט.
לא מדובר כאן בפרסומת סמויה: הסירה מהווה גורם חשוב ומרכזי בסרט, ובאתר של DCNS מציינים בפירוש כי הם מקווים ששיתוף הפעולה הזה יעלה את מוניטין החברה,
ימשוך אליה כישרונות חדשים ויקדם צמיחה בשווקים חדשים. הם מציינים בגאווה כי הסרט והדמות הראשית מגלמים את רוח ערכי החברה: הגשמת מטרות, אמון וכבוד. אך מסרים אלה מקבלים משמעות בעייתית במיוחד לאור העובדה ש-DCNS עוסקת בין השאר גם בהנדסת אנרגיה גרעינית.
מי שיגיע לסרט מצוייד במידע הנ"ל, עשוי לחוש כי הוא צופה בסרט פרסומת ארוך במיוחד. מי שלא בקיא או לא מתעניין בנושאים אלה, נותר עם סרט שמצליח לא לשעמם גם אם רובו מתאר את שגרת יומו הלא מסעירה במיוחד של אדם החי על סירה בלב ים במשך שלושה חודשים, וזה כשלעצמו הישג מרשים. סיום הסרט ימצא את הצופים התמימים יותר עם חיוך קטן של תקווה ברוח האנושית. את השאר, הוא ימצא בעיקר מברכים על הימצאותם על קרקע יציבה, עטופים בבגדים יבשים.
